משנה שכיר חלק א עה

ועיי"ש דמכח זה דחה ג"כ ראיית הח"צ הנ"ל שדן מסוגיא זו דמותר לדחות הישנה מפני חדש יותר מהודרת וכתב דכאן במנחות לא משום הידור לחוד אומרים להביא השמינה רק מפני עיקר מצות קרבן דהראשון נעשה פסול מכח דשינה בשליחות ועיי"ש

- ולפע"ד אחרי המחילה מכבוד הוד גאונו אם כי רב גוברי' כאן לא כיון יפה בתירוצו וכאשר כתבתי לו מכבר בתשובה אחת שהצעתי לפניו כי הדבר מופרך בסוגיא עצמה שם דקאמר שחט כחושה ואח"כ שחט שמינה פטור ולא עוד וכו' והשתא למה יהי' פטור על שחיטת הכחושה הא שחט שלא ברשות כיון דע"ז לא עשאוהו שליח כלל והוא פסול מהאי טעמא נמצא שחילל שבת בכדי - ואף גם זאת לפע"ד אין לדברי מאור הגולה הנ"ל שחר כלל אחרי המחילה אם כי הביא דברי הרשב"א דבשחיטות קדשים מטעם שליחות אתי עלה נראה לי דזה דוקא בקרבן יחיד אבל בקרבן צבור דלכל יש חלק בה לא צריך כלל לטעם שליחות וא"כ ממילא ל"ש לדון משום שינה בשליחות בקרבן צבור וכן מצאתי במנ"ח במצות קרבן פסח דהיכא דאית לי' שותפות בגוה לאו משום שליח הוא שוחט וכן העלה הגרע"א בדרוש וחידוש וכן הגאון מהרש"ק בשו"ת טוב טו"ד דהיכא דאית לי שותפות בגוה לאו משום שליח דנין עלה עיין בדבריהם וא"כ ודאי דלא שייך כלל לדון בקרבן צבור משום. שינה בשליחות וזה ברור

- ועוד הנני אוסיף להפליא עליו במה שהעלה דהיכא דאינה עושה כדינא יש לדין משום שינה בשליחות איך מצאנו ידינו ורגלינו במשנת כל הזבכים שנשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ובברייתא דכבשי עצרת מנחות מ"ח ביצה כ' וכי צריך לשינוי יותר מזה ואעפי"כ קיי"ל דכשרין ולדברי הגאון הנ"ל הי' צריך להיות פסולין - ואחרי רואי ראיתי שבאמת שכבר עמד בזה הגאון בספר המקנה בקידושין כ"ג - וכתב דאין זה מקרי שינוי בשליחות עצמו כיון דבגוף השחיטה עשה שליחתו ועיי"ש - ובאמת אכתי צ"ע מה יענה להא דכבשי עצרת ששחטן לפני זמנן דזה ודאי הוי שינוי בשליחות דבטח לא עשאו שליח רק לשחוט בזמנן אבל לפי"ד הנ"ל א"ש בס"ד דבקרבן צבור לאו מדין שליח הוא שוחט וכנ"ל וא"כ יהי' מזה ראי' אלימתא לדבריי ושלא כדברי הגאון בעל אמרי יושר הנ"ל ודו"ק

- אך אכתי יוקשה מהא דקיי"ל פסח קודם זמנו שלא לשמו כשר עיין זבחים ד"ח ופסחים ס"ח וקשה דנימא דהוי שינה בשליחות דבטח לא עשאו שליח רק שישחוט בזמנו וצע"ק - אך אני כתבתי בארוכה. במק"א דבשליחות קדשים ל"ש כלל לדון משום שינה בשליחות ותוכ"ד בקצרה עפי"ד הריב"ש בתשובה רכ"ח שכתב דעל כן לא הוצרכה התורה לכתוב בשליחות דקדשים דשליח עושה שליח כיון דשם קרא התורה את השליח בשם כל קהל א"כ הוי ממש כמו הבעל דבר עצמו וא"כ ממילא נשמע דיכול לעשות שליח ודוקא אגירושין דלא מצינו דיקרא התורה את השליח בשם הבע"ד עצמו היינו בשם הבעל על כן הוצרך לזה קרא מיוחד אבל בשליחות דקדשים דקראו הפסוק בשם הבעל דבר בעצמו א"כ ממילא נשמע דיפה כחו ככח משלחו ועיי"ש וא"כ לפי דברי הריב"ש דהתורה נתן יפוי כח לשליח בקדשים דיהי' כחו ככח המשלח וא"כ ממילא דלא שייך לדון משום שינה בשליחות דכל מה שעשה השליח הוי כמו שעשה המשלח והוי כמו שהתנה עם השליח דבין לעוותי בין לתקוני יהי' שליחו וקיי"ל בחו"מ סי' קפ"ב דבאופן זה ל"ש לומר לתקוני שדרתיך ועיי"ש - וא"כ לפי האמור מיושב מאד קושיא הנ"ל וקושיית ההפלא"ה ודו"ק

- ואל תשיבני מש"ס דנדרים דף ל"ו דקדייק הש"ס ממשנה דכהנים שפגלו דשליחא דרחמנא נינהו דאי שליחא דידן לימא לי' שליח שויתיך לתקוני ולא לעוותי עיי"ש - ולדברי שכתבתי דבקדשים נותן לו כל כחו והוי כמו שהתנה בין לתקוני בין לעוותי א"כ לא פריך הגמרא מידי - י"ל דזהו באמת כונת הש"ס בתירוצם דתי' דשאני פיגול דאמר רחמנא לא יחשב מ"מ ועיי"ש - ולכאורה מאי תירצו בזה דאכתי ניליף מכאן דגילה קרא דמהני פגול דהוי שליחא דרחמנא ואם כי מהרא"ש שם משמע דהוי גזה"כ חדא עיין תוס' זבחים צ"ה דלא אמרינן תיכף דהוי גזה"כ ועוד דבזבחים כ"ט איכא פלוגתא בזה ע"כ אינו מוכרח לומר כן אבל בדברי הנ"ל א"ש דכונת הגמרא דלא יחשב כתיב ר"ל דעל כן אמר קרא לא יחשב לגלות דמהני מחשבתו כמו שהי' הבעלים עצמו של הקרבן ומהני מחשבתו לפגל הקרבן דכחו ככח בעל בית וא"כ ל"ש לומר לתקוני שדרתיך וא"ש בביאור הגמרא בס"ד - ועכ"פ נדחין דברי הגאון אמרי יושר בישוב סתירת הש"ס והדקו' לדוכתא

- ואחרי העיון אמרתי אפתח אנא פתחא זעירא לנפשי בס"ד בישוב קושיא הגדולה הלזו - בהקדם עוד קושיא גדולה שהקשיתי בהא דמנחות דף ס"ד הנ"ל - ממה דאמרינן במנחות דף מ"ח ע"א שחט ארבעה כבשים על ב' חלות מושך שנים מהן וזורק דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים אמר לו רבי יוחנן וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שתזכה כו' עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרינן כו' עמוד וחטא בשבת בשביל שתזכה בשבת אמרינן עמוד וחטא בשבת בשביל שתזכה בחול ל"א וכן פסקה הרמב"ם בפ"ח מתמידין הי"ג עיי"ש ועיין בתוס' שם ד"ה חטא בחטאת שכתבו דאפילו על איסור לאו מותר לעבור כדי שיזכה בקרבן שלא להפסידה - ואחרי שכן יש להקשות טובא איך אמרינן לו בשחט כחושה הבא שמינה לכתחלה ומפסיד להכחושה בידים אם כי אם לא ישחוט השמינה לא יקיים המצוה מהמובחר עכ"פ המצוה יקיים גם בהכחושה א"כ מנא לן זאת דכדי לקיים מצוה יותר מהודרת דהוא רק משום זה אלי ואנוהו או דהיא מקרא דואת מובחר נדריך עכ"פ ל"ה רק מצות עשה לחוד ע"כ מנא לן דכרי לקיים מצות עשה לא נחוש על הפסד קדשים - ושם במנחות מ"ח אמרינן דמותר לכתחלה לעבור א"י לאו כדי שלא להפסיד קדשים וא"כ אמאי לא נימא גם כאן דיעבור על עשה דהידור ולא יעשה המצוה מהמובחר כדי שלא להספיד קדשים היינו הכחושה וכן הי' הס"ד בש"ס מנחות מ"ח בנתערבו אברי חטאת באברי עולה דיתנו למעלה ולעבור בידים על לאו דכל שממנו לאישים ה"ה בבל תקטירו בשביל שתזכה בעולה ורק משום