משנה שכיר חלק א עד

הנה בעת בואי הנה ונכנסתי למז"ט ובשעטומ"צ לבית דירה שהכינו לי האקרו"ט דפה שיחיו לא מצאתי מזוזות מהדורות כפי רצוני ומוכרח הייתי לקבוע מזוזות אשר מצאתי לכשר אבל אינם מובחרות ועתה נפשי בשאלתי אם רשאי ליטלם ולקבוע תחתם מזוזות מהודרים אם ל"ה הורדה להראשונות - והנה אחר החיפוש באמתחות הספרים מצאתי בוילקט יוסף אשר הי' יוצא מקדמת דנא בארץ הגר שאלה זו ממש מרב א' ממדינת רוסיש פולין מכבוד הרב הה"ג מו"ה אברהם נתן עלבורג ראבדק"ק זגיערש כמדומה לי שהוא חתן הרב מפלינסק נ"י הביא שנשאל בזה ופשטה לה ממנחות ס"ד גבי שחט כחושה דאומרים הבא שמינה לכתחלה אם כי גם כחושה כשרה אעפי"כ כדי לקיים מצוה מן המובחר מותר לו אפילו לחלל שבת א"כ מכש"כ בנ"ד עכ"ד בקצרה

- ולי עדיין הדבר צ"ע ולפענ"ד לא נשמע מן ש"ס הנ"ל לנדון שאלתינו וכמו שאגיד בעזה"י - ותחלה אומר מה שהביא ראי' דגדול כחה של מצוה מהמובחר לדחות את השבת מסוגיא דמנחות הנ"ל ראי' זו לאו מבטנו יצא כבר העירו בזה הח"צ סי' מ"ה והשאג"א סי' נו"ן עיין בדבריהם - אולם באמת יש לשדות נרגא בראי' זו דכבר העירו גדולי המחברים בספרותם דיש סתירה לסוגיא דמנחות הנ"ל מתמורה כ"ג דאמרינן שם גופא אמר רב הונא אמר רב הכל מודים שאם משך אחת והקריבה שהשני' מיתה ולא נחלקו אלא בבא לימלך דרבי סובר לא עשו תקנה בקדשים ואמרינן לי' התכפר בשאינה אבודה ואבודה מיתה ורבנן סברי עשו תקנה בקדשים ואמרינן לי' התכפר באבודה ושאינה אבודה תרעה עיי"ש (ר"ה קאי אפלוגתא רבי וחכמים במתני' בהפריש חטאת ואבדה והפריש אחרת תחתי' ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה ושתיהן עומדים לפנינו רבי סובר אחת מהן תקרב חטאת והשני תמות וחכמים אומרים אין חטאת מיתה אלא בנמצאת אחר שכפרו בעלים כן הוא במתני' ואהא קאי ר"ה) - ובתו"ס שם ד"ה דרבי כתבו ותימא למורי הרמ"ר וכי מאבדין קדשים בידיים כיון דבידנו לתקן ותירץ כגון שיש ריוח בדבר כגון דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה דאמרינן לי' התכפר בטובה וכחושה תמות ורבנן סברי כי נמי בשאינה אבודה מצוה מהמובחר מ"מ טוב לנו לתקן שלא יבאו קדשים לידי מיתה עיי"ש בתוס' ובשטמ"ק - הרי בהדיא דדעת החכמים שם בתמורה דכדי שלא להפסיד קדשים מוותרין על מצוה מהמובחר ומניחין את השמינה ומקריבין את הכחושה וזה הוי היפך סוגיא דמנחות הנ"ל דמאבדין קדשים הכחושה בידים כדי לקיים מצוה מהמובחר והוא תמוה רבתי דהלכה כהחמים וכבר הוזכר הערה זו בספר נודע בשערים להגאון מו"ה בעריש מלובלין ז"ל - והלום ראיתי למורי הגה"ק בספר יד שלו' ז"ל שהביא ג"כ קושיא זו והאריך שם בישובו בכמה אופנים ובתחלת דבריו רצה לתרץ עפי"ד הש"ס בשבועות י"א דקרבנות צבור שלא הונרכו לצבור לב בי"ד מתנה עליהם שיפדו תמימים א"כ איכא חילוק טובא בין הא דתמורה להא דמנחות דמיירי בקרבן נבור דשם בתמורה שפיר עשו תקנה זו להתכפר באבודה כחושה משום דא"א בענין אחר דליכא שום תקנה גבה - אבל בהא דמנחות דמיירי בקרבן צבור אף בנשחט יש לה פדיון מכח תנאי בי"ד וכיון דיש לה פדיון ל"ה הפסד קדשים ע"כ אומרים הבא שמינה

- אלא דשוב דחה זאת משום דכל תנאי בי"ד הוי רק דיהי' מעקירא עלה קדושת דמים דאם הי' חלה עליו קדושת הגוף אף רגע אחת שוב לא פקעה בכדי לעולם ועל כרחך דתנאי בי"ד משוה לה למפרע לק"ד וא"כ הא תינח כ"ז שהוא חי אבל אחר שנשחטו אם נימא דל"ה מעיקרא עליהם רק ק"ד א"כ אסורים מכח חולין שנשחטו בעזרה דאף בקדושת דמים שייך חולין שנשבע' א"כ ממילא ל"מ להן פדיון עכ"ד עיי"ש

- ותמהני לפי דרכו ז"ל ל"ה צריך לכ"ז ושפיר יש מקום לתירוצו לפי פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה דערכין הי"ג דגם אחר השחיטה כ"ז שהיא מפרכסת ה"ה כחי והוי בר העמדה והערכה לענין פדי' ולפי"ד תוס' בב"ק דף ע"ו דגוף השחיטה הוי מום גדול לפדות עליו ועיי"ש א"כ א"ש בפשיטות דכאן במנחות דכבר נשחטה הכחושה ונעשה בע"מ ועודה מפרכסת יפדנה וכאן ל"ה משום חשב"ע כמובן משום דלא מטעם תנאי בי"ד אתי עלה שיפקע קדושתה מעיקרא הא מעולם היתה בקדושת הגוף ושפיר הי' מותר לשוחטה בעזרה ורק בשחוטה הוממה והוי כמו תמימה שהוממה וע"כ בר פדיון הוא אבל שם בתמורה דמיירי קודם שחיטה א"כ ליכא גבה תקנה דפדיון ע"כ אומרים התכפר בכחושה - וא"ל תיכף אחר שחיטה הוי בע"מ ויפדו אותו ויתכפר בשמינה ז"א דהא בשעת שאומרים לי' התכפר באבודה אז נתקו לשמינה לרעי' ושוב אינה ראוי לחטאת אך כ"ז לדעת הרמב"ם דמפרכסת ה"ה כחי' אף לענין פדיון אבל לשי' התוס' בחולין בפרק כ"ה וכן בב"ק שם דהיכי דהיא שחוטה כשרה ל"ה כחי' לא א"ש תי' זה ודו"ק - (אך גוף דברי תוס' הנ"ל שכתבו דגוף השחיטה הוי מום לפדות עלי' לא זכיתי להבין דא"כ יהי' שייך פדיון בכל הקדשים אחר שחוטה בעודה מפרכסת - ואולי היכא דהיא כמצותו לא חשב מום משום השחיטה דמצותו בכך וכמו שכ' רש"י חולין דף כ' ע"ב לגבי שחיטה דלא חשוב מעשה נבילה בתחלת השחיטה כיון דדרכו בכך ועיי"ש - וכמו כן הכא כיון דעושה כמצותו ל"ה מום - וכ"ז היכא דנעשה כמצותו אבל היכא דלא נעשה כמצותו כמו בהאי דמנחות דל"ה כמצותו מהמובחר שפיר חשוב מום לפדות עלי' וא"ש דברי - וא"ל כיון דמיירי בשבת ובשבת קיי"ל דאין פודין י"ל דמשום הפסד קדשים התירו השבות וכמו לדעת כמה פוסקים דהתירו שבות דשבת משום הפסד ממונא כ"כ הכא ועיין מנחות מ"ח ובתוס' פסחים כ"ו ד"ה ותסברא ודו"ק

- והלום ראיתי אחרי רואי בספר אמרי יושר להגאון מאור הגולה מטארנוב שליט"א בסי' א' שהרגיש ג"כ בסתירת הש"ס דמנחות לתמורה ודחק עצמו מאד לחומר הנושא לתרץ משום דבשחיטת קדשים בעי שליחות וא"כ שם במנחות דמיירי בקרבן צבור דודאי דעת הצבור היתה שישחוט השמינה לקיים קרא דאת מבחר נדריך יומא ל"ד וא"כ זה ששחט כחושה אף ששמינה כנגדו שינה בשליחתו א"כ ממילא הקרבן פסול ע"כ מוכרח להביא קרבן אחר אבל שם בתמורה מיירי בקרבן יחיד והוא הבע"ב בעצמו א"כ לא שייך לומר דשינה בשליחות