משנה שכיר חלק א עב

שכתב שם באמת כן גם לענין אמן אחר ברכת המוציא שחשוב הפסק והרגיש מדברי הרמב"ם הנ"ל וכתב שם לחלק בין הא דשואל בין הפרקים משום דשם אין הברכה נתקנה על הק"ש דהרי אין אנו מברכין אשר קדשנו במצותיו לקרוא ק"ש ע"כ מותר להפסיק מפני הכבוד או מפני היראה משא"כ היכא דהברכה קאי על האי דבר גופא אין להפסיק כלל בין הברכה ובין הדבר שבירך עלי' ועיי"ש וממילא קם דינא שלא כדברי הגאון הנ"ל ופלא שנעלם ממנו כ"ז - מז

) ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן כ"ג

בוילקט יוסף שנת תרע"ג סי ע"ד הביא לנו בד הרב הה"נ צבי הירש פרידלינג נ"י מזאמושטץ קו' הגאון ר"מ בנעט ז"ל בשבת קל"ג דפריך ואי איכא אחר ליעבד אחר הא קיי"ל כ"מ דאיהו ל"מ עביד ל"מ שליח עכקו' רבן של ישראל הנ"ל וכתב הוא לתרץ עפי"ד מרן הגרע"א ז"ל בדרו"ח דהעלה דכמו דאמרי' בקידושין מ"ב לפי הס"ד דאין שליחות מ"מ באית לי' שותפות בגוה מהני ה"ה בכל מילי דלא שייך שליחות מ"מ אם יש להשליח חלק בדבר יכול להשוות שליח עכ"ד הגרע"א ז"ל ועפי"ז העלה בס' כלי חמדה להגאון מו"ה מאיר דן פלאצקי שליט"א דבכל המצות כיון דכל ישראל ערבים זל"ז הוי כדאית לי' שותפות בגוה ול"ק מהא דקידושין דדחי הש"ס דלמא שאני פסח דאית לי' שותפות בגוה תפ"ל כיון דשחיטת פסח מצוה היא והו"ל תמיד כשותפות דז"א דהתם הוי קודם מ"ת ועדיין לא נכנסו ישראל לכלל ערבות אבל באמת לאחר מ"ת שנכנסו לערבות תמיד איכא במצות שותפות ושייך הסברא אית לי' שותפות בגוה עכ"ד הכלי חמדה - א"כ ממילא מתורצת קו' הגאון מהר"מ בנעט ז"ל הלא במילה שהוא מצוה שפיר יכול לעשות שליח אף במקום דאיהו ל"מ עביד דהיכא דאית לי' שותפות נפל האי כללא לגמרי עכ"ד הרב ר' הירש הנ"ל

- הנה במה שהעלה דבמצוה לא שייך האי כללא דהיכי דאיהו ל"מ עביד לא משוי שליח מכח סברת הגרע"א והכ"ח הנ"ל דברים אלו מופרכים מדברי הש"ס ב"ק דף ק"י דאיתא שם האי זקן וחולה ה"ד אי מצי עביד כו' ואי דל"מ עביד שליח היכא משוה עיי"ש והא שם מצוה הוי וכהן לכהן ודאי הוי בכלל ערבות ואפ"ה פריך בגמרא ואי דלא מצי עביד שליח היכי משוי ועוד יותר יש לתמוה מדרב ששת דאמר אם הי' כהן טמא בקרבן צבור ניתנה לכל מי שירצה ועבודתה לאנשי משמר ופריך הש"ס ה"ד אי דאיכא טהורים טמאים מי מצי עבדי ופרש"י וכיון דלא מצי עבדי שליח היכי משוי עיי"ש - והרי שם בקרבן צבור ודאי דאית לי' שותפות בגוה דהא מקופת כל ישראל באה ל"מ לריב"ז דסובר דכהן שוקל א"כ פשוט דאי"ל שותפות בגוה רק אפי' לבן בוכרי דסובר דכהן אינו שוקל אפ"ה ודאי דאית לי' חלק בקרבנות צבור דהגע בעצמך וכי אינן צריכין לכפרה וקרבנות צבור לכפרה הן באין ועיין מנחות כ"א דהב"ד זכו להו המלח ועצים אפילו לאכילתן כ"ש שהב"ד זכו להו הקרבנות גופא לענין שיהי' להם חלק בקבנות צבור הבאים לכפר (ועתה יצא לאור ספר שו"ת פני מבין להגאון ר' נתנאל הכהן מאוי-רווארוש ווארוש ז"ל וראיתי בסי' כ"ה אות ז' שחקר לבן בוכרי שהכוהנים פטורים מלתת שקלים איך נתכפרו בקרבנות צבור וכתב דאפשר דלב בי"ד מתנה שהקרבנות יכפרו גם עליהם והניח בצ"ע - ופלא שלא העיר מש"ס מנחות הנ"ל) א"כ אית לי' שותפות בגוה אפ"ה קאמר בגמרא דהיכא דל"מ עביד ל"מ שליח וכן עיין תוס' נזיר י"ב לענין חלה מובא ביו"ד סי' שכ"ח בב"י ובב"ח סי' שכ"ז ובקצה"ח סי' קפ"ב ואולי משם אין ראי' כ"כ די"ל דנשים לנשים לא נתערבו אבל עכ"פ מש"ס דבב"ק הנ"ל שפיר קשה וע"כ דליתא לדבריו הנ"ל ודו"ק

- ומה שהביא בשם הגאון מאיר דן שליט"א דקודם מתן תורה לא שייך האי סברא דמשום מצוה יהי' חשוב כשותפות דהא עדיין לא נתערבו, מצאתי בספר פנים יפות למרן הפלא"ה בפ' אמור שכבר קדמו להגאון כ"ח בסברא זו דבמצוה יהי' חשוב אית לי' שותפות בגוה אך כתב עוד יותר דאף קודם שבאו לכלל ערבות שייך במצות סברא דא"ל שותפות מכח דנשמת ישראל שורש א' יש להם וע"כ א' מוציא חברו ועיי"ש (ובאמת יש מקום עיון לדבריו למה הי' צריך כלל לערבות בערבות מואב דהא בלאו"ה אגודים זב"ז משורש נשמתם שהוא אחד וכשלו איש באחיו בעון אחיו אף בלי ערבות כלל וכדברי הפלא"ה שם שכ' דמפסוק זה אחד חייב בעד חברו עיי"ש - גם ק"ל דא"כ מה שאחד מוציא חברו ל"ה מטעם ערבות רק מכח שהם מצד נשמתם שורש א' ומה שאחד עושה הוי כמו שחברו עשה זאת עיי"ש בפנים יפות א"כ לפי"ז למה חלקו בין חיוב דאורייתא לדרבנן ר"ל מי שהוא דרבנן אינו מוציא חברו שהוא דאו' וכן בין נשים לאנשים עיין ברא"ש ברכות לדבריו הי' צריך להיות דכל א' מישראל יהי' מוציא חברו באיזה אופן שיהי' יען דשרשם אחד בשלמא אם הוא מטעם ערבות אינו יכול לערב בשבילו רק כל כח שיש לו ע"כ אם הוא דרבנן וחברו דאורייתא א"מ אבל אם הוא מכח שורש נשמה לא שייך האי טעמא וצ"ע ודו"ק

) - עוד כתב הרב ר' צבי פרידלינג הנ"ל בישוב קו' הג' מהר"מ בנעט ז"ל עפי"ד המחנ"א בה' שלוחין ס"ט דהיכא דבדיעבד מהני מעשיו מקרי מצי עביד ומשוי שליח וא"כ כיון דבדיעבד אם מל האב בעצמו מהני כיון דרק יומא קגרם כמבואר בחו"מ סי' ר"ח ובשו"ת רעק"א סי' קע"ד ובפ"ת רס"י רס"ו ע"כ שפיר מצי משוי שליח עכ"ד כבר קדמו בדבר זה בספר קטן ישן נושן נקרא בשמו משנה לחם מר' יחיאל מיאברוב נדפס בשנת תקי"א הוא הקשה קו' הגאון מהר"מ בנעט הנ"ל ומתרץ כיון דבדיעבד אי עבר האב ומל מהני אף דלכתחלה אינו רשאי מ"מ מקרי מצי עביד משא"כ לענין כהנים דבעי הש"ס לאוכוחי דשליחא דרחמנא נינהו מהאי טעמא התם אי עביד ישראל לא עשה ולא כלום עיי"ש עכ"ד הספר הנ"ל אבל באמת גם על זה קשה לי מש"ס דבב"ק הנ"ל דפריך ואי דאיכא טהורים טמאים מי מ"י עבדי ולא משוי שליח לפי"ד המהרש"ל ביבמות דף ל"ג שכתב דאף אם איכא טהורין טמאים לא מצי עבדו עכ"ז אם עבד טמא לא חילל עבודתו והקרבן כשר ועיי"ש - והשתא לדבריהם דהיכא דבדיעבד כשר מצי משוי שליח א"כ מאי פריך הש"ס טמאים מי מצי עבדי אלא ודאי אם לא מצי לעשות