משנה שכיר חלק א ע

י"ל דמשום זה הקילו העולם דאין מברכין על אימארקען יען שאין להם חשיבות כ"כ ואין בהם שמחה יתירה ונראה לי ראי' לסברא זו דהא הדין מפורש בריש סי' רכ"ה דהרואה את חברו לאחר שלושים יום אימר שהחיינו ואעפי"כ חזינן דלא נהגו כן והטעם שמעתי ג"כ מפני שמבואר שם במחבר והוא שחבב עליו הרבה ושמח בראייתו והוא דבר שמסור ללב ואין לשקול בפלס עד היכן הוא שמחתו ואולי אין שמחתו רבה כ"כ ובהדיא כתב המחבר והוא שחבב עליו הרבה ע"כ מספק אין מברכין ומה"ט נהגו שאומרים בלשון אשכנז "געלאבט שי"ת דאס וויר זעהען זיך" היינו לצאת ידי ברכת שהחיינו הנ"ל אבל עכ"פ מספק שמא אין השמחה שיש לו בראייתו רבה כ"כ אין מברכין כ"כ הי' סברת הקדוש רבן שכבה"ג הנ"ל בפירות שלא בכל הפירות בירך שהחיינו ומה"ט יש שמקילין בברכת שהחיינו בבגדים זולת בבגד יקרה וחשובה מאד אבל בבגד פשוטה אין מברכין - אבל עכ"ז מאן דמברכין על כל דבר חדש יש להם על מה שיסמוכו וכן מאן דמרגיש בנפשי' דיש לו באמת שמחה רבה בדבר הבא לידו פשיטא דיש לו לברך בלי ספק ועובדה ידענא ושמעתי מפי עד הרואה שהרב הגאון ר' מרדכי אליעזר ויעבער שהי' מגדולי חסידי סאנז ז"ל ושהי' אבדק"ק אדא ואח"כ תקע אהלו בירושלים תבב"א ובא לחוץ לארץ ונתראה פנים עם הרב הגאון ר' זוסמאן ננפאקש שהיו חברים וידידים נאמנים וברגע שראה אותו פתח בהתלהבות גדולה ובירך ברכת שהחיינו בקול רם והי' נראה בעליל שהי' חביב עליו הרבה ע"כ בכיוצא בזה פשיטא דיש לברך

ואגב אעורר מה שראיתי עוד במהרי"ל הנ"ל שם שנהג לאכול בר"ה ראש כבש עם דבש עיי"ש מא) ופלא על מה שלא הביאו המלקטים מנהגו זאת לנהוג כן וצ"ע ובדרושי אמרתי טעם למה שנהג כן ואכ"מ

- ב' דעשי"ת דהאי שתא תרפ"ד לפ"ק פישטיאן יצ"ו

ה"ק ישכר שלמה טייכטאהטל

סימן י"ט

חנה באו"ח סי' י"א מבואר שלא יעשה הציצית למעלה מג' אצבעות ומבואר במג"א סקט"ו שאם לאחר שעשה בו הציצית חתך בנקב שיתלו הציצית למטה מג"א פסיל משום תילמ"ה - והנה לקמן בסע' י"א מבואר דהגדיל אינו נחשב מהבגד ואין לעשות בו ציצית אבל עולה לשיעור הרחקת שלשה אצבעות וברמ"א שם שיהי' תוך ג"א עם הגדיל עיי"ש - ונסתפקתי אם עשה ציצית בתוך ג"א של הבגד אבל הי' למעלה מג"א של הגדיל ואח"כ חתך הגדיל אם שייך בזה משום תילמ"ה כיון דאינו נחשב לבגד א"כ הוי כמו דמבואר בה' סוכה סי' תרכ"ה סעי' ב' דמותר לעשות סוכה תחת גג ולהסירו אח"כ הואיל ואין הפסול בסכך עצמו כ"כ הכא כיון דל"ה מן הבגד עצמו ל"ש בי' תולמ"ה או דלמא כיון דמחשבין הג' אצבעות אף מן הגדיל שוב שייך בו דין תולמ"ה וצ"ע - וכעת עוד לא מצאתי גילוי לדין זה ולא נפניתי לעיין מב

) ה"ק ישכר שלמה טייכטאהל

סימן כ'

שאלה. נכרי שהי' אצלו קנים של נכרי חברו ובא ישראל ורוצה לשאול ממנו קנים הללו לסכך בלי ידיעת הבעלים אם כשר לסכך בו כיון דהוי שואל שלא מדעת

תשובה. בישראל בכה"ג פשיטא דאסור כיון דשואל שלא מדעת גזלן הוא ובהדיא מבואר כן בפרמ"ג סי' תרל"ז דבישראל בכה"ג אסור עיי"ש - אך בנכרי באמת קמסתפקנא בה טובא כיון דאף למאן דס"ל דגזל נכרי אסור הוא דוקא משום חילול השם כמבואר בגוזל בתרא ובתוס' בכורות י"ב והיכא דל"ה חילול השם שרי וא"כ בשואל שלמ"ד דליכא חה"ש שפיר הי' צריך להיות מותר ושמעתי שיש בזה דין ודברים בתשובת בית שלמה אך אין הס' תחי' לראות מה חומר בזה ובא מעשה לידי והוריתי להתיר וסמכתי עוד על מה שראיתי בשו"ת פרי הארץ ח"ג לחכם ספרדי מדורות קדמאי שהעלה ביו"ד סי' ו' מילתא חדתא דבשואל שלא מדעת אם דהוא כגזל מ"מ אינו פוסל בו משום מצהב"ע עיי"ש מג) טעמו ונימוקו וחם כי בישראל אין להורות לו לכתחלה כיון דיש בו איסור גזל אבל בעכו"ם דיש לצדד דליכא כלל אי גזל וגם כיון דבדיעבד אינו פוסל יש להתיר לכתחלה כן נלפע"ד - מד

ה"ק ישכר שלמה טייכטאהל

סימן כא

במחבר יו"ד סי' קי"ח סעי' ג' ודפוסים אעפ"י שיש בהם כמה אותיות לא חשיבי אלא כחותם אחד כיון שקובעין אותם בב"א ע"כ - וראיתי בהגהות אמרי ברוך להגה"ק ר' ברוך פרענקעל ז"ל שכתב על דברי המחבר הללו בזה"ל דין זה הוא משו"ת הרשב"א ואני בער ולא אדע להבין דהא מדברי הרשב"א שם בתחלת התשובה נראה שאין לחוש שמא מצא הנכרי חותם דפוס א' של ישראל דאל"כ אף לחותם א' לא יחשב וכיון שכן קשה אם יש על החותם ב' אותיות למה לא יועיל ככתובת ב' אותיות דבשלמא אם אין עליו אלא אות אחת יש לחוש שמא טרח הנכרי וזייף לחקוק בעצמו אות אחת של כתב ישראל על דבר מה אבל על זיוף חקיקות ב' אותיות כתב ישראל אין לחוש כמו שאין חוששין כשיש כתיבת ב' אותיות בכתב ישראל על חתיכת דג ובשר וכדומה מה לי כתיבה מה לי חקיקה על החותם שצריך לחקוק כל אות בפ"ע על הדפוס והרי החקיקה בעשיית החותם הוא ממש ככתיבת ב' אותיות זא"ז עיי"ש שתמה עוד גם על מרן הנו"ב מהד"ת סי' ע"א שדעתו שם דאפילו מאה חתימות שכולם נדפסו בחותם א' כחד חשיבי ועל כרחך טעמא דחיישינן שמא מצא העובד כוכבים חותם ישראל וחותם בו לכל רצונו וא"כ קשה דגם לחותם א' לא יחשב עכ"ל הגאון ז"ל בהגהותיו ליו"ד שם

- ולפע"ד נראה ליישב בס"ד קו' הגאון הנ"ל ולחלק בין חקיקת שתי אותיות על החותם ובין כתיבת שתי אותיות על החתיכה וכדומה בשום