משנה שכיר חלק א סט

והנה הרמב"ם ריש ה' תשובה כתב בזה"ל כל מצוה שבתורה בין עשה בין ל"ת אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגוי - ועיי"ש הרי דהרמב"ם סובר דהאי קרא דאיש או אשה בכל המצות משתעי ועוד יותר מבואר זאת בספרו ספר המצות מצוה ע"ג שהביא שם בשם המכילתא דפסוק זה מדבר מכל המצות אפילו ממצות עשה ודרש שם "יעשו" לרבות מצות עשה ולמד מזה דאפילו על מצ"ע צריך להתודות ועיין ג"כ במכות י"ג ע"ב דמשמע שם דהיכא דכתיב כל מיירי הקרא מכל המצות אפילו במ"ע וא"כ הכא דכתיב מכל חטאת כו' שפיר מיירי גם ממ"ע עכ"פ מבואר מכל מה שהבאתי דהאי קרא דאיש או אשה גם ממ"ע מיירי וא"כ ממילא כמו שהוקשה אשה לאיש במצות ל"ת כ"כ הוי ההיקש גם במ"ע - ולפי"ז קשה לי קו' עצומה מנא לן למילף מתפילין ע"י במה מצינו דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג כיון דבהדיא הקיש הכתיב אשה לאיש לכל המצות אף למ"ע שהז"ג ונימא דדוקא תפילין דגלי פטר הכתיב והיכי דגלי גלי משא"כ בשאר המצות חייבות מכח ההיקש הנ"ל וכמו דאמרינן באמת כן במצות ל"ת דדוקא היכא דגלי גלי והיכא דלא גלי אתיא מההיקש לחיובא א"כ כ"כ הי' צריך להיות גם במ"ע דמה חילוק יש בין מ"ע למצות ל"ת כיון דבתרווייהו משתעי קרא - וא"כ טובא יוקשה איך הי' ההוי אמינא בש"ס לגמור מתפילין ע"י במ"מ איך היו מניחין ההיקש וליליף מבמה מצינו ובכל מקום קיי"ל דהיקשה עדיף מבמ"מ - וגם למסקנא דילפינן מהקישא דלמען תהי' תורת ה' בפיך ג"כ קשה מאי חזית דאזלית בתר הקישא דלמען דלמא אזלינן בתר ההיקש דאיש או אשה ובפרט דההקיש דלמען אפשר לאוקמי על דבר אחר עיין מכות י"א ע"א ומה גם על פי מה שכ' המפורשים שהרבה מיני הקישות יש וכל היקש דמבואר יותר מחברו עדיף מחברו עיין חות יאיר סי' ר"ג וספר יד מלאכי בכללי הה' אות ב' וגינת וורדים כלל י"ד וא"כ הכא מבואר ההיקש בפסוק איש או אשה דהשוה אותן הכתיב לכל המצות משא"כ בהיקש דלמען אין הדבר מבואר כ"כ וגם הא קיי"ל דכל היכא דיש להקיש לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן א"כ מהיכא תיתי נניח ההיקש דאיש או אשה וניזל בתר ההיקש דלמען ובפרט דההיקש דלמען יש לאוקמי לד"א ועיין תוס' זבחים דף מ"ה ע"א וביותר יוקשה לרש"י דנלמד מראי' במ"מ בודאי קשה איך למדו בבמה מצינו לפטור כיון דבהדיא הקישן הכתיב לאיש בקרא הנ"ל ונימא דדוקא בראי' גלי גלי אבל בשאר מ"ע חייבות ולשי' התוס' יש להליץ קצת דהם סוברים דאין מלמדין הוי כמו מיעוט וא"כ בהדיא מיעטינהו קרא אבל לדעת רש"י קשה מאד והוא קו' גדולה וצריך לנגר דליפרקנהו וצע"ג

- ודע אהובי אחי שכבר הצעתי קושיא זו זה רבות בשנים להגאון מטאלטשווע ז"ל והיא נדפסה בספרו יד יצחק ח"ג סי' רפ"ה בשמי אך שם לא העתיק הקושיא יפה וקיצר בלשוני עד שאינה מובנת וגם תירוצו לא מספיק עיי"ש

- כ"ד אחיך מצפה לראותך שתול על פלגי התורה והיראה בתוך נחת

. ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן י"ח

נח"ט ושלום על ישראל סבא צדיק תמים הרבני המופלג בתורה זקן שקנה חכמה ותיק וחסיד מוסמך מגאוני קדמאי כמו"ה ישראל שלו' טויב נ"י שהי' משמש במלאכת הזביחה חמשים שנה בק"ק בערעגסאז יצ"ו

אחדש"ה באהבה, ע"ד שאלתו אם יש לברך ברכת שהחיינו על גורקען (אימארקען) כי הי' לו ויכוח עם למדן א' מגאליציען שאמר ששמע מפי מרן שליט"א מבעלז יע"א שבירך שהחיינו על גורקען ולו הדבר לפלא כי לא שמע מעולם לברך

- תשובה. עדותו של למדן הנ"ל נאמנה כי כן הדבר מפורש בסידור דרך חיים להגאון חו"ד ז"ל דכן נראה לו לברך שהחיינו על אימארקען ובטח הגאון קדוש ישראל עלי' סמך ואני מצאתי תנא דמסייע להדרך חיים הנ"ל ה"ה גאון קדמון בספר מהרי"ל ה' ראש השנה שכתב בזהל ומהר"י סג"ל נהג לאכול קישואין כי הוא מקרר ומונע מהרגל דבר והי' מברך שהחיינו ולא בפה"א כי הוא דבר הבא בתוך הסעודה עכ"ל וידוע דאימארקען בכלל קישואין הן א"כ דעתו דיש לברך שהחיינו על גורקען ופלא על הא"ר בסי' תקפ"ג שהעתיק בשם מהרי"ל שנהג לאכול ערד עפפיל והפרמ"ג שם הביאו והיא פלא שבמהרי"ל איתא בהדיא שאכל קישואין ולא ערד עפפיל ואולי הם סוברים שבכלל קישואין הוי ג"כ ערד עפפיל - ועיין באשל אברהם להגאון דעת קדושים ז"ל באו"ח סי' רכ"ה שדעתו שלא לברך שהחיינו על בולייש שהוא ערד עפפעל ולכאורה מדברי הא"ר ופרמ"ג הנ"ל מוכח שלא כדבריו אך לפי הנ"ל שבמהרי"ל באמת לא נמצא ערד עפפעל רק קישואין אין סתירה לדבריו וכמדומה לי ששמעתי מתלמידי מרן מהר"מ שיק שבירך ג"כ על ערד עפפעל שהחיינו ואולי סמך ג"כ על הא"ר ופרמ"ג הנ"ל אך לפי מה דנמצא בפנים במהרי"ל אין לזה סמיכה כלל - ואגב אעורר מה שנראה בדעת קדושים הנ"ל שפירות הבאים מבתי חורף הוי אין קבוע להם זמן ואין לברך עליהם ברכת שהחיינו כמבואר ברמ"א סי' רכ"ה מצאתי בשו"ת עמק בנימין לחכם ספרדי מזמן קדום סי' ד' דדעתו דשפיר מקרי זמן קבוע דגם פירות הללו לא מתבשלים תדיר ורק הם מוקדמים מפירות שבחוץ וע"כ פסק דגם עליהם יש לברך שהחיינו עיי"ש - עכ"פ שאלתו מבואר דשפיר יש לברך שהחיינו על גורקען ומה שכתב דלא שמע מעולם לברך - יש לתרץ קצת שיטת העולם דשמעתי מהגאונים קדושים נכדי מרן הגאון הקדוש ר' ר' נפתלי מראפשיץ משמא דזקנם ז"ל שהקיל מאד בברכת שהחיינו על הפירות יען שעיקר ברכת שהחיינו באה על שמחה שיש לאדם בדבר זה ואם אין שמחה לאדם הוי ברכתו לבטלה וע"כ מי יאמר שבאמת שמחתו רבה עם פירי זה וגם כי גוף הברכה הוי רק רשות ולא חובה כמבואר בעירובין מ' ע"ב והכ"מ בפ"י דברכות ה"ב הביאו פ"כ לא בירך רק על פירי חשובה ויקרה שיש באמת שמחה לאדם ממנה אבל על פירות פחותי ערך לא בירך ע"כ