משנה שכיר חלק א סח

(ז) עוד הערה אחת וקצרה אציע קודם הדרגנ"י במילי דבי כנישתא בברכות ס"ג מבואר דמותר לרוק בביהכנ"ס מאי טעמא אמר רבא כי ביתו ביתו אקפנדריא קפיד אמנעל ורקיק לא קפיד אף ביהכנ"ס אפקנדריא אסור רקיקה ומנעל מותר ע"כ וכן נפסק בש"ע ולי צ"ע לכאורה דאדמדמות ביהכנ"ס לבית פשוט טפי הי' לך לדמותו לביהמ"ק כיון דכ' קדושת ביהכנ"ס משם משתמע כדדרשו במגילה על פסוק ואהי להם למקדש מעט ובמקדש קיי"ל דגם רקיקה אסור ועיין במג"א סי' קנ"א שהביא בשם האר"י הקדוש דהי' נזהר בביהכנ"ס גם ברקיקה עכ"פ גם מדינא הי' צריך להיות כן וצ"ע ועיין בשד"ח במערכת ב' סוף אות מ"ג שהביא בשם מהרי"ק ומרדכי ועוד בשם פוסקים ראשונים דמה"ת דומה ביהכ"נ למקדש והוי בכלל ועשו לי מקדש הנאמר בקרא וא"כ שפיר קשה דהי' לדמותו למקדש דגם רקיקה אסור וצ"ע - ואולי י"ל לפ"ד הש"ס דמגילה דאמר ריב"ל דמותר לת"ח ותלמודיהון מאי בי רבנן ביתא דרבנן והנה קיי"ל דמותר לעשות מביהכנ"ס ביהמ"ד ואז הוי ג"כ ביתא דרבנן וא"כ שפיר מדמינן אותו לבית דהא כעת ג"כ הוי בית ר"ל ביתא דרבנן ודו"ק

- אם כי רבו העירותיי בענינים אלו מ"מ כעת אסתגר בזה יען שאיני רוצה להטריח את הדרגנ"י יותר מדי ואסיים במחוי קידדה כלפי הדרת קדשו מנאי הדל והצעיר שבישראל המעתיר בעד אר"י פ"ק בוסערמין יצ"ו

- ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ט"ז

עוד להגאון הישיש גדול הדור הנ"ל

אחדש"ה במשפט קדם הדרגנ"י ארשה לי לבא לפניו עוד במה שנוגע לספרו ח"ג שם בסי' רפ"ה הביא הדרגנ"י חקירה ממני הצעיר לשי' הרשב"א דסובר מצלל"נ אף במצוה שיש בה הנאת הגוף אם מותר לקיים מ"ע דאכילת עיוה"כ בדברים האסורים כיון דמצלל"נ אף היכא דאיכא הנאת שגוף - וכתב ע"ז הדרגנ"י דע"ז לא שייך כלל לדון משום מצלל"נ דהתורה לא ציותה כלל לקיים המצוה בדבר שהוא בעצם איסור ולא דמי לרשב"א דשם אין הדבר בעצם איסור רק דבר אחר גרם לו היינו נדר אבל בדבר איסור לא שייך זאת עכ"ד הדרגנ"י - (ואם כי אם לדון יש תשובה מדברי תוס' חולין דף ק"מ ומל"מ בפ"ה מאיסורי מזבח דכתבו דגבי עיר הנדחת וכן בערלה וכ"כ ואיסור חדש אמרינן מצלל"נ הרי דגם בגופו של איסור יש לדון משום מצלל"נ וא"כ שפיר יש מקום להקריתי הנ"ל וגם קשה מה שהקשיתי מתוס' קידושין עיי"ש

) - אמנם עתה אני מסתפק ושואל באמת היכא דהוא נדר מדבר מאכל והוא במקום דאין לו מה לאכול רק זאת שאסר עליו בנדר אם רשאי לו לאכול זאת כדי לקיים מ"ע דאכילת ערב יוה"כ כיון דמצלל"נ אפילו בהנאת הגוף - והנה מצאתי במנ"ח מצוה ו' שעמד על דברי המג"א בסי' תפ"ח שכתב דאם נדר הנאה ממצה אסור לקיים מ"ע דמצה בזה המצה - והקשה שם במנ"ח אמאי לא אמרינן מלל"נ - וכתב לתרץ עפי"ד המעשה רוקח מובא בשעה"מ ה' לולב דהנאה הנמשך אחר קיום המצוה אסור ובכה"ג לא אמרינן מצלל"נ (ובשו"מ מהו"ד שתיתאה סי' ג' כתב דהוא מפורש בש"ס עירובין ל"א עיי"ש) והכא נמי כיון דהמצוה הוא מקיים בהנאת גרון ואח"כ כששוהה במעיו הוי הנאה הנמשכת אף אחר קיום המצוה ע"כ לא שייך לומר בזה מצלל"נ עכ"ד המנ"ח עיי"ש - אך כ"ז שייך לענין מ"ע דמצה אבל במצות אכילת ערב יוה"כ דעיקר המצוה הוא להיות שבוע ולהקל התענית ביום מחר כמו שכתב הטור בריש ה' יוה"כ (ומה"ת כתבתי במק"א לפשוט ספיקת גדולי האחרוני אם נשים מחויבות במ"ע דאכילת ערב יוה"כ כיון דהוי מ"ע שהז"ג, ואמרתי עפ"י הטור כיון דעיקר הטעם הוי בשביל להקל התענית ושיהיו להן כח להתענות א"כ אטו גברי בעי כח ונשי לא בעי כח וכה"ג אמרי בש"ס קידושין לגבי מזוזה עיי"ש - וכן כאן כיון דהאכילה זו מכח התענית הוא בא דהרי הכתוב קרא לאכילה זו בשם תענית כידוע מדרשת חייא בר רב מדיפתי בכ"ד בש"ס - וכיון דעיקרא בשביל התענית היא באה בודאי מי שקאי בתענית ישנו ג"כ במצות אכילה ובמק"א הארכתי בזה) א"כ ודאי אף במה ששוהה המאכל במעיו מקיים המצוה כי ע"ז הי' עיקר כוונת המצוה לאכול כדי שישהה שביעתו על יום מחר וא"כ לא שייך כאן הנאה הנמשכת אחר קיום המצוה כי כ"ז שהנאה נמשך גם המצוה נמשכת א"כ שפיר שייך לומר מצלל"נ א"כ עפי"ז טובא יש לחקור בהנ"ל וצ"ע

- הלא כה דברי עבדו משתחוה מרחוק מיל מול הדרת קדשו

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן י"ז

שוכ"ט וכוח"ט לאחי יקירי הב' החתן תמים חו"ש מופלג בתורה ויראת ה' על פניו כמ"ה יעקב טייכטהאל נ"י בבית א"א הרב המופלג שליט"א

אחדש"ה באהבה. הנה שמעתי כי אתם עוסקים כעת בסוגיא דמ"ע שהז"ג וזה רבות בשנים הקשיתי בסוגיא זו קו' אלימתא ועוד לא מצאתי תי' מספיק לקושייתי והוא נוגע לביאור עיקר הסוגיא אמרתי להציע אותה לפניך ואתה תגיד אותה לרבך ודיד"נ הרב המאוה"ג דקהלתכם הי"ו - אמרינן בקידושין ל"ה מצות עשה"ג נשים פטורות מנא לן גמר מתפילין (ע"י במה מצינו) ולסוף מסיק הש"ס דאתיא מההיקש דלמען תהי' תורת ה' בפיך והוקשה כל התורה כולה לתפילין ולר"מ ולר"י לדעת רש"י ילפו לה מבמה מצינו מראי' עיי"ש - ולתוס' לר"מ ולר"י אתי' מכח מיעוטא דתוס' ס"ל דאין מלמדין הוי כמו מיעוטא וכיון דהם סברו דאין מלמדין לר"מ בשני כתובים ולר"י בג' כתובים הוי מיעוט א"כ לדידהו בהדיא מיעט קרא במ"ע שהז"ג אבל לרש"י דסובר דאין מלמדין ל"ה מיעוט ע"כ כתב דיליף למ"ע שהז"ג דפטור מבמה מצינו מראי' עיי"ש בגוף הסוגיא ותבין הדברים על אשורן - והנה מצות ל"ת דנשים חייבות לעולם אמרינן שם דילפינן מקרא דאיש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל העונשין ועיי"ש -