משנה שכיר חלק א סז

כנישתא יען שלא הי' בידן זכות אחר לזכות לאר"י רק זכותא דבי כנישתא לחוד אבל בא"י שזכות אדמת קודש בידן ולא היו צריכין לזכותא דבי כנישתא אפשר לומר דלא היו רגילין להיות שכיח הרבה ולהתעכב שם רק הבני עלי' אשר המה מועטים משא"כ ההמון לא בא לשם, רק להתפלל ותיכף הלך לדרכו אבל בחוץ לארץ דלא זכו לאר"י רק ע"י זכותא דבי כנישתא ובטח דבר זה נתפרס ביניהם ולמדו זאת את בניהם ונשמע לרבים כי בחוץ לארץ יכלו לזכות לאריכות ימים ע"י ההעכבה הרבה בבי כנישתא א"כ ודאי דאף הרבה מהמון רגילים שם דאטו הם לא בעי חיי וכיון דשכיחי שם רבים א"כ ממילא ל"ה מקום מוצנע ע"כ בודאי דלא שם הי' מקום מחבא של הני צדיקים יסודי עולם אשר רוצים לסתור מעשיהם מבני אדם רק היו מחביאין עצמן באיזה מקום אחר משא"כ בבי כנישתא דא"י דלא הי' טעם זה שייך שם א"כ ממילא ודאי דההמון לא היו שכיחי בבי כנישתא כ"כ ושפיר הוי מקום מוצנע א"כ לפי"ז יפה דייק רשיי ז"ל שכתב ורובייהו דצדיקי ארץ ישראל ר"ל דייקא לצדיקי ארץ ישראל הוי הבית הכנסת מקום מוצנע ובית האוצר משא"כ בחוץ לארץ דהוי שכיחי בה רבים ע"כ ל"ה מקום מוצנע באמת לא משתכחו שם כן נראה לי בביאור דברי רש"י ז"ל שם בחולין ונכון בס"ד

- ועפ"י האמור יובן שפיר למה בתי כנסיות של בבל על תנאי הן עשיות כיון דשכיחי בה רבים כנ"ל והיו מתעכבים בה הרבה כמעט יומם ולילה וכמו שהבאתי למעלה בשם הלבוש בפירוש דמקדמי ומחשכו דאמרו חכז"ל ע"כ חששו שאולי לא יכלו להזהר היטב בקדושת ביהכנ"ס ויזלזלו בה ע"כ תיכף מעיקרא התנו בהם שיהא מותר לשמש בהן כל צורכן משא"כ בבתי כנסיות של א"י דלא היו שכיחי בה כ"כ ע"כ לא היו מתיראין שמא יפגעו בכבוד ביהכנ"ס ע"כ לא הוצרכו לתנאי כלל וע"כ באמת לא היו עשוין על תנאי כן נראה בהבנת הדברים לחילוק שאמרו בין בתי כנסיות של בבל לבתי כנסיות של א"י - וממילא לפי"ז מוכח שפיר כרש"י ז"ל דאף בישובן מהני תנאי כיון דכל התנאי הי' מפני שיהתם שהיו שוהין בביהכנ"ס הרבה וכנ"ל ואפשר דבאמת מזה הוציא רש"י ז"ל דתנאי מהני אף בישובן ואיש בס"ד

- ועפי"ז י"ל עוד דבאמת לדעת רש"י מהני תנאי אף בא"י ורק דשם לא הוצרכו לזה ע"כ לא היו עושין על תנאי משא"כ בבבל דהיו צריכין לזה כנ"ל ע"כ אמר רב אסי דבאמת עשו על תנאי ולא בא לאפוקי א"י דשם לא מהני תנאי רק משום דשם לא הוצרכו לזה דמשום שעה חדה דמתקבצין לשם להתפלל לא רצו לעשות תנאי ולמעט מקדושת בית הכנסת משום דבזמן קצר כזה אפשר להזהר וע"כ באמת לא עשו על תנאי משא"כ בבבל דהיו שוהין שם חלק גדול מן היום לא הי' אפשר להזהר כ"כ בזמן רב ע"כ הוצרך לתנאי וע"כ לא אמר רב אסי רק על בתי כנסיות של בבל אבל באמת אם הי' הדבר נצרך לעשות תנאי גם בא"י הי' מהני לדעת רש"י ז"ל כן נראה לי בדעתו - וממילא לפי"ז אין מוכרח לומר כהדגנ"י שכתב שם בתשובה דהא דלא מהני תנאי בא"י הוי בלי חולק ולהנ"ל י"ל דתלוי בפלוגתת רש"י ותוס' ולרש"י שפיר מהני וכנ"ל

ודו"ק

- (ה) לא אמנע מלהציע קדם הדרגנ"י מה שתמי' לי על דברי הגהות אשרי במגילה פרק בני העיר שכתב דכמו שמותר לת"ח לאכול ולשתות בביהכנ"ס ובביהמ"ד מותר אף לאנשים שאינן ת"ח עיי"ש ונוראות נפלאתי דבהדיא מבואר בירושלמי דמגלה שם שלא כדבריו דאיתא שם ר' ברכיא אזיל לבי כנישתא דבית שאן חמי חד בר נש שמשזיג ידו ורגלו מן גורלה (ופירש בק"ע דחזי לי' דרחץ ידיו ורגליו מן בור של מים השייך לביהכנ"ס) אמר לי' אסור לך למחר חמתי' ההוא גברא (לר' ברכיא) משזיג ידו ורגלו מן גורנה אמר לי' רבי לך שרי ולי אסור אמר לי' אין א"ל למה א"ל ר"ב כן אמר רבי יב"ל בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ותלמודיהון עכ"ל הירושלמי הרי מפורש יוצא מדברי הירושלמי דלת"ח אין ולשאר בנ"א שאינן ת"ח לא ושלא כדברי הג"א והיא פליאה עצומה עליו ומצוה ליישב

- וא"ל לפ"ד המג"א בסק"ב בסי' קנ"א דמפורש בדעת הג"א דמיירי בהתנו וסובר דתנאי מהני אף בישובן אבל בלא התנו גם הג"א מודה דלא שרי רק לת"ח, ז"א דהרי כבר מבואר בש"ס מגולה שם דבתי כנסיות של חו"ל על תנאי הן עשוין ושם הוי העובדא בבית שאן שהוא חו"ל כמבואר בפ"ק דחולין גבי התיר רבי בית שאן וא"כ למה גער בו ר' ברכיא בההוא גברא הנ"ל - ואף לפ"ד המג"א שכתב דדוקא בבבל סתם על תנאי הן עשוין אבל בשאר חו"ל לא הוי סתמא בתנאי רק צריך שיתנה בפירוש - מ"מ הא כתב המג"א בדעת הג"א דהוא סובר דאף סתמא הוי בתנאי בכל חו"ל וא"כ לדידי' קשה טובא למה גער הו אם לא דנימא דע"כ יסבור הג"א דבחו"ל ל"ה סתמא בתנאי עד שיתנה בפירוש וכמו שמסופק באמת בדעת הג"א המג"א איך הוא סובר בחו"ל ועפ"י קושייתי הנ"ל ע"כ יסבור דבחוץ לארץ צריך להתנות בפירוש דאל"כ יוקשה עליו קו' הגדולה הנ"ל וממילא לפי"ז מיפשט פשיט ספיקו של המג"א בדעת הג"א

ודו"ק

- (ו) הנה ראיתי בח"ס או"ח סי' למ"ד הנ"ל שהאריך לפלפל אם מותר להשתמש בגג ביהכנ"ס והאריך בדברי המרדכי דשבת ועיי"ש - והנה אחרי מחילת הוד קדושתו נעלם ממנו לפי שעה דהדבר כבר מבואר בירושלמי פה וז"ל הירושלמי ר' יוחנן מגל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי כנישתא ע"כ ועיי"ש הרי דאסר להן אף שימוש כל דהו עיין בק"ע שם וממילא לפי"ז לא אתי שפיר מה שכתב הדרגנ"י דמותר להשים עצים בעליית ביהכנ"ס דאין בו קדושה וז"א דהא מפורש יוצא בירושלמי הנ"ל דאסור לשמש בגג ביהכנ"ס ובאמת גם על המחבר בסי' קנ"א סעי' י"ב דמסתפק בזה אם תשמיש שאינו קבוע ושאינו של גנאי אם מותר להשתמש בעליית ביהכנ"ס קשה לי מאד הלא בירושלמי אמר בהדיא רבי יוחנן דאסר אף בתשמיש כ"ד ואיקראי וצע"ג ואולי בעלי ש"ע פירשו את דברי רב"י באופן אחרת שאינו מדבר מגג ביהכנ"ס אולם על אוירא דבי כנישתא משמע שהי' ממעל על פני חוץ ומורה יותר על הגג ממה שנאמר שמדבר מענין אחרת וע"כ צע"ג בעוני ודו"ק -