משנה שכיר חלק א סג

בנגלה ודאי דלא ק"מ משרץ בקומטו דטהור משום דשם הוי השרץ בפנים בתוך סתר הקמט ובאופן זה גם בלשון אינו מטמא ורק בהיותו לחוץ ושם ל"ה באופן זה דהא הוא בתוך הקמט א"כ לשי' רש"י לק"מ כמובן, ורק קשיא אדרבא לשי' הרמב"ם כיון דהוא מטמא אף מבפנים א"כ איזה חילוק נעשה בין תוך הפה או תוך הקמט כן הי' מקום לקושיית הדרגנ"י אבל לשי' רש"י אין לה מקום כלל לחול אך באמת גם לדעת הרמב"ם לק"מ משום דנראה דאף לשי' הרמב"ם צריך לומר כמו שכתבתי לרש"י לעיל דשאני גבי לשון כיון דדרכו לנוע בכל עת ולגלות ולפתוח הפה בכל עת שמדבר או שאוכל הוי כל הפה עי"ז מקום גלוי וכמו לרש"י מטמא החלק הלשון שמוציא יען שמדרך הפה לפתוח בכל עת ולהוציא לשונו תמיד כמו שנראה בחוש והוי עי"ז מקום גלוי וכמו שבארתי לעיל בארוכה כמו כן הוא סברת הרמב"ם יען שמטבע הפה לפתוח בכל עת ע"כ הוי כל הפה עי"ז מקום גלוי וכמי שבארתי לעיל בארוכה כמו כן היא סברת הרמב"ם יען שמטבע הפה לפתוח בכל עת ע"כ הוי כל הפה עי"ז מקום גלוי עד הגרון וע"כ כתב הרמב"ם שם דגם השיניים מטמאין בנגיעה ולאו דוקא הלשון רק כל הפה מקום גלוי יען שמצד טבע הפה להיות פתוח בכל עת ואין חילוק בסברא זו בין רש"י ורמב"ם ובזה הן שוין שכל שהוא מצד הטבע כן חשוב מידי דממילא והוי כמו שאר חלקי הבשר שהן מאבראי מצד הטבע ופלוגתייהו הוי רק בגירסא דלעיל וכמו שכתבתי למעלה נמצא לפי האמור דקמט של בית הסתרים דל"ה כן מצד הטבע ואדרבא שמטבע הוא תמיד סתום ומכוסה, ע"כ שפיר ל"ה בר נגיעה וע"כ קיי"ל באמת כרבא דשרץ בקומטו טהור וא"ש הכל בעזה"י וכמדומה לי דדין ברורה דהך מילתא והיא דבר אמת לפע"ד ודו"ק

- פישטיאן יצ"ו ניסן תרפ"ג לפ"ק

והנני חותם בברכה וברגשי הכבוד ובדו"ש וש"ת ע"ע

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

בשולי המכתב

אחר כתבי דברים הנ"ל בא לידי ספר המקנה למרן הגאון בעל הפלא"ה ז"ל ומצאתי שכ' בדף כ"ה וז"ל נראה לפענ"ד דהא דמחלק בבית הסתרים בין נגיעות טומאה לטבילה אף דאמר רבא בנדה ד' מ"ב שרץ בקומטו טהור ופרש"י ז"ל בין אצילי ידיו או שאר קמטים. ונראה פשוט שאם הגביה את ידיו ונתגלה אציליו ונגע שם שרץ מקבל טומאה וכן לענין נגיעה בלשון ושיניים דאמר הכא דהוי כגלוי היינו דוקא כשנגע כשפיו פתוח אבל אם נגע בשעה שפיו סתום הוי כבית הסתרים דלא גרע מקמטים ובזה מיושב מה שהקשה התיו"ט על הר"ש בפ"ח מ"ה דמקואות במה שכ' במעות שבפיו מטמא ברוקו מטעם דהוי כנבילה ומטמא במשא אבל בנגיעה לא והקשה עליו התיו"ט הא אמרו הכא דהוי כגלוי לענין טומאה ולפמ"ש א"ש דהא דהוי כגלוי היינו דוקא כשפיו פתוח אבל כשפיו סתום הו"ל כמו שרץ במקוטו ואינו מטמא עכ"ל הגאון ז"ל, הנה הגאון ז"ל הרגיש באמת בסתירת הסוגיא דקידושין לנדה מה בין שרץ במקוטו ללשון דאמרו כאן שהוא כגלוי ולא תלה כלל קושייתו כפירוש רש"י ורמב"ם וניחא לי' דבאמת תרווייהו שוין התם מיירי דקומטו היתה סתום והכא מיירי דפיו הי' פתוח וכעין שכתבתי בפנים לדעת רש"י נמצא דלדינא אין חילוק ביניהם דהיכא דפיו הי' סתום באמת גם הלשון הוי ביהס"ת והיכא דהקמט הי' פתוח גם קומטו הוי בר נגיעה ולא נחית לחילוק שכתבתי בפנים - אולם אחרי מחילה מכבוד תורתו כי רב הוא ומה גם מה אני שאבא לשפוט בדבריו קשה לי על דבריו דא"כ דדינו של עולא על כל בית הסתרים קאי למה נקט בלשונו "לשון" דוקא ואמר הכל מודים בלשון לענין טומאה דגלוי הוא לענין טבילה כטמון דמי עיי"ש והשתא לדברי רבינו ההפלאה דדין עולא שייך על כל בית הסתרים הול"ל סתמא הכל מודים בביהס"ת לענין טומאה דגלוי הוא אצל שרץ מ"ט כי יגע א"ר והאי נמי בר נגיעה היכא דפתוח משא"כ לענין טבילה ל"ה אבראי כך הול"ל ולמה נקט דוקא דין זה "בלשון" ואין לומר משום דלעיל מני' גבי הזאה נקט על "לשונו" נקט נמי הכא האי לישנא ז"א משום דבאמת גם שם יוקשה למה נקט גבי הזאה על לשונו הא לדעת ההפלאה אזיל פלוגתת רבי וחכמים בכל מקום ביהס"ת כיון דטעמו של רבי דהזאה לטומאה דמי וטעמא דחכמים דלטבילה דמי עיי"ש א"כ אזיל בפלוגתתם בכל מקום ביהס"ת ועוד יותר יוקשה מש"ס נדה ריש מ"ג דאמרו שם קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור ופירש"י דאינו טמא אלא א"כ הסיטו הזב בגלוי ומהכא ילפינן לכל הנגיעות דאין מגע בית הסתרים מטמא ועיי"ש ברש"י ד"ה דכתיב וכל אשר יגע והשתא לדברי רבינו ההפלא"ה דכל דין מגע בית הסתרים ל"ה אלא כשהוא סתום וכשהוא פתיח מטמא א"כ הכא דמיירי שהי' קנה בקומטו של זב והסיט בו טהור א"כ ע"כ נפתח סתימת הקמט דהא הקנה יצא מתוכו ונגע בטהור ולמה דין בית הסתרים עליו ורש"י כתב דמכאן יצא כל דין דמגע בית הסתרים ל"ה נגיעה א"כ מוכח בהדיא דבית הסתרים אף בעת שהוא פתוח דין ביהס"ת הוי עלה והיא קו' גדולה על מרן הפלא"ה ודוחק לומר דע"כ לא אמר ההפלא"ה דהיכא דביהס"ת הויין פתוח דדין גלוי עלייהו דוקא כשהן נפתחין לגמרי פתוח הרבה אבל משום פתוחה קטנה עוד לא נפקו מכלל ביהס"ת זה דוחק מאד דמה דמות תערוך לזה לשער דעד כמה הוי ביהס"ת ובכמה חשוב פתוח וגלוי דא"כ נתת דבריך לשיעורין מאן מוכח ומאן ישער הדברים איך ומה הוא אלא ודאי אם נימא דהיכא דפתוח דין גלוי עלה אף פתוחה קטנה סגי לה ורק היכא דסתום לגמרי חשוב ביהס"ת וא"כ שפיר קשה למה קנה בקומטו יהי' חשוב ביהס"ת הא פתוח הוא - ודע דבסברת הפלאה הנ"ל דגם פיו כשהוא סתום הוי ביהס"ת הי' מתורץ מאד קו' מג"א בסוף סי' תר"ג שהקשה אשל"ה שכתב דישתה מן הבאר שלא יגע בהם ויטמאם וכ' המג"א וז"ל וצ"ע דנטמאו בפיו כדאיתא בקידושין כ"ה ובכ"ד עכ"ל - ובהנ"ל א"ש דכל כמה שפיו פתוח אינן מקבלין טומאה דעדיין הם מחוברין למעיין ובעת שסותם פיו ונתלשין כבר הוי ביהס"ת ולא מק"ט ולק"מ ועיין א"ר שתי' דכל שאינו בולעם עדיין הם מחוברין למעיין והאלף למטה שם כתב ע"ז וצ"ע ונראה כונת דבריו דאין מוכרח להיות כן דודאי אף טרם בואם בבית הבליעה הם נתלשין ע"כ הניח תי' הא"ר בצ"ע, אך עפי"ד הפלא"ה הי'