משנה שכיר חלק א סא

עוד נראה בישוב קושיא הנ"ל עפי"מ ז"ל דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו העיד עדות שקר ומה"ט ראיתי להביא בשם מרן הח"ס ז"ל דלא קרא ק"ש בתפילין דר"ת שמא יפגע באיסור ק"ש בלא תפילין ולכאורה יוקשה על זה שהתפלל תפלת ערבית מבעוד יום איך קורא ק"ש בלא תפילין וע"כ צריך לומר דעשאו לילה גם לענין תפילין ול"ה בכלל קורא ק"ש בלא תפילין כיון דכלילה מחשיבנן לי' שוב ל"ש איסור זה גבי' כמובן - והשתא אם יחייבו אותו להניח תפילין וא"כ ע"כ דאכתי יום אצלו וכיון דאכתי יום אצלו שום איך התפלל ק"ש בלא תפילין וא"כ הוי סתירה מני' ובי' וכיון דהותרה לו מפי חכז"ל להתפלל תפלת ערבית מבעוד יום ולחשבו ללילה וא"כ גם לענין תפילין מחשבינן אותו ללילה ע"כ שפיר פטור להניח תפילין כדי שלא יהא סתירה מני' ובי' וכ"ז גבי תפילין דהסתירה הוי מני' ובי' משא"כ גבי שופר וסי' ת"ב דשפיר י"ל דלענין תפלה חשבינן אותו ללילה אבל לשאר מילי עדיין ליום קחשיב ל"מ לדעת הני פוסקים דבאמת היא כן דלא לכל מילי חשוב לילה ע"י תפלה וכמו שהבאתי לעיל ודאי דלא חשוב תרתי דסתרי וכמובן - רק אפילו לדעת הטו"ז ושאג"א שהבאתי בשמם דחשבינן ללילה לכל דבר מ"מ ל"ה הסתירה מני' ובי' ע"כ שפיר י"ל כסברת הטו"ז בסי' ת"ר דמשום תרתי דסתרי לא דחינן מ"ע דזמנה וכ"ז שם דל"ה הסתירה מני' ובי' משא"כ בתפילין דהוי סתירה מני' ובי' כנ"ל מודה גם הטו"ז דדחינן גם מצוה דאורייתא בשוא"ת דאל"כ בטל כל דין תפלה מבעוד יום ומדהותרו חכז"ל לעשות כן ע"כ דהעמידו דבריהם נגד מצוה דתפילין וא"כ שפיר כתב הטו"ז בסי' ל' דלא יניח תפילין משום תרתי דסתרי ולא דמי תרתי דסתרי דתפילין לתרתי דסתרי דשופר ודו"ק כי לדעתי תי' זה אמת ויציב בס"ד

- עוד י"ל בס"ד בישוב דבר זה עפי"ד הגראו"ו ז"ל ביו"ד סי' רס"ב אות יו"ד שכתב על מה שכתב המחבר סעי' ז' אין דבר זה תלוי בתפלה אם התפללו מבעוד יום לא להקל ולא להחמיר עכ"ל - וכתב ע"ז הגר"א ז"ל וז"ל ממה דמספקא להו בברכות כ"ז ע"ב אומר קדושה כו' אומר הבדלה כו' ודוקא הנך דתליא בתפלה עכ"ל - הרי מה דתלוי בתפלה שפיר אזלינן בתר תפלה - והנה בברכות י"ד אמר רבי יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטיל ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל והיא מ"ש שלמה ועיין בתוס' שם שכתבו דעיקר ק"ש ותפלה בתפילין שייכי כדאמר בש"ס יקרא ק"ש ויתפלל זו הוא מ"ש שלמה וכן היא בתשובת מהר"מ מרוטענבערג סי' תע"ג דאין נכון להתפלל בלא תפילין מכח דברי הש"ס הנ"ל וכיון דעיקר מצות הנחת תפילין משום קבלת עול מ"ש הוא בא כידוע מש"ס אנא תפילין קמנחנא וכיון דל"ה קבלה שלמה רק עד שיתפלל בה א"כ תליא טובא בתפלה כמובן - וא"כ ממילא כיון דמצות תפילין תליא בתפלה שפיר אזלינן גבה בתר תפלה גם להקל וא"כ א"ש פסק המחבר דסי' ל' ודו"ק

- משא"כ גבי שופר אם דתוקעין באמצע התפלה מ"מ עיקרה לא תלוי בתפלה דהרי קיי"ל בסי' תקצ"ב סעי' ב' יחיד אינו מפסיק לתקוע בין הברכות אפילו יש לו מי שיתקע בשבילו עיי"ש בהג"ה - הרי דלא שייכי לתפלה ע"כ לא אזלינן גבי שופר בתר התפלה וכן גבי אבילות לא תליא בתפילה ע"כ התפלה לא מעלה ולא מוריד משא"כ גבי תפילין דיש לה שייכות עם התפלה שפיר אזלינן לענין תפילין בתר התפלה וגם זה א"ש ודו"ק

- ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן י"ד

החיים והשלו' אל כבוד הרב הגאון הגדול המפורסים החריף עצום כקש"ת מו"ה שמואל לוי וויינבערגער שליט"א אבדק"ק ד' סארדאהעלי יצ"ו

אחרי תת שלו' כמשפט תשובת הדרגנ"י קבלתי ועל דבר אשר עשה פלילים נגד רבינו רש"י ז"ל והפליא בקושייתו עליו בקידושין כ"ה וכתב בזה"ל אכן נוראות נפלאתי על רש"י ז"ל דכתב דלשון לא הוי ביהס"ת דזה רק מצד כי מוציא לשונו לחוץ והרי בנדה ד' מ"ב סוף ע"ב אמרו שרץ בקמטו לא מטמא במגע מצד ביהס"ת ופרש"י כגון בין אצילי ידיו ואטו לא יכול להגביה. אצילי ידיו וליגע בהם אלא ודאי דלא במה דיכול ליגע בהם ע"י שמוציא לחוץ או מגביה אצילי ידיו רק או כרמב"ם דכל רפה עד הגרון ל"ה ביהס"ת או דגם חלק הלשון שיכול להוציא לחוץ הוי בהס"ה וזה א"א לימר דבפירוש אמר עולא דהכל מודים דלענין טומאה הלשון כגלוי וע"כ כרמב"ם דכל הלשון והפה הוי כגלוי ועל רש"י הדבר צע"ג עכ"ד הדרגנ"י

- אחרי מחילת הדרגנ"י גברא רבה קחזינא תיובתא לא חזינא ולפע"ד אפילו ריח קו' ל"ה דמה שהקשה דנימא דקומטו של אדם יטמא הואיל ויכול להגביה אצילי ידיו ויהי' מקום גלוי לפע"ד ז"א דנגיעה דמטמא צריך להיות מקום גלוי מצד עצמו מצד הטבע לחוד בלי איזה פעולה שיפעול לעשותה לח) מקום גלוי עיין רש"י קידושין שם אשר יגע אמר רחמנא שכ' וז"ל האי קרא דידיו הוא בר נגיעה כידו הוא בגלוי וכן הוא בתוס' נדה ד' מ"ד דצריך להיות דומיא דידיו מאיבראי בלי שום פעולה רק מהטבע לחוד דודאי על גילוי דהיד לא צריך לעשות שום פעולה וא"כ כל מה דדמי לה הוי כגלוי משא"כ היכא דצריך לעשות איזה פעולה לעשותו גלוי אם דבאמת כבר גלוי הוא ע"י הפעולה מ"מ כיון דדין גלוי מיד גמרינן ובעי להיות דמי לה ע"כ היכא דל"ה גלוי מצד עצמו שוב ל"ה דומיא דיד וממילא דלא יכול להיות דין גלוי עלה וכן לשי' התוס' נדה מ"ד הנ"ל דהלשון נגיעה מעצמו מוכח דהיא מאיבראי ולא צריך ללמוד מידו ועיי"ש שכתבו דמתיבת יגע בעצמו נלמד שצריך להיות מאיבראי ג"כ י"ל כן דהתורה מדברת היכא דיש ליגע בלי איזה פעולה אז הוי בכלל נגיעה משא"כ היכא דצריך לאיזה פעולה ל"ה בכלל כי יגע וא"כ לפי"ז שפיר שרץ בקומטו אינו מטמא ואף אם באמת הגביה אצילי ידיו לא מהני לן מידי לעשותו גלוי עי"ז וכמו שכתבתי ל"מ לדעת רש"י ז"ל דמתיבת ידיו נלמד הך דין דצריך להיות מאיבראי ודאי ל"ה דמי לידיו דהרי אצל ידיו לא צריך לשום פעולה וכ"כ בכל מקום שלא צריך לאיזה פעולה הוי בר