משנה שכיר חלק א נט

יצחק להגה"ק מהר"י מהאמבורג שנדפס מחדש סי' א' - וע"כ דאין שייכות לדין צירוף מרחק כ"ב אמה וזה ברור ופשוט

- ושיעור המרחק לענין צירוף נראה לי ברור דהוא כמו הנאמר בסי' קצ"ה גבי זימון שצריך שישמעו דברי המברך בביאור עיי"ש כמו כן הכא בנידון דעשרה העומדין בחוץ דאם המרחק הוא בשיעור שמועה ר"ל שישמעו זא"ז מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין וקמסתפקנא אולי בעומדים בפנים בבית לא תלוי בשמיעה דהבית מצרפין ועיין בסוכה נ"ב בתוס' גבי ביהכנ"ס של אלכסנדרא של מצרים והסברא דגם שם בשמועה תלוי - אבל בעומדין בחוץ דבר פשוט דתלוי בשמיעה - ועוד תנאי יש להטיל בדבר היינו שלא יהי' רשות אחר מפסיק ביניהם עיין שם סי' קצ"ה סעי' ב' וגם בדברי טו"ז סק"ב דגם שביל היחיד מפסיק בין הרשיות ועיין שם בטו"ז סק"ג וכיון דדין צירוף דעשרה ברשיות תלוי כמבואר לעיל בסי' נ"ה ממילא דגם הכא מפסיק שביל היחיד וגם צריך להשגיח שלא יפסיק ביניהם צואה ודבר שאינו נקי כמבואר בסי' נ"ה סעי' כ' - א"כ לפי"ז יצא לנו דין צירוף בחוץ לעשרה בדבר שבקדושה היינו אם הם ברשות אחת בלי הפסק רשות אחר ביניהם וגם שלא יפסיק דבר שאינו נקי ביניהם וגם שלא יהי' המרחק ביניהם שלא ישמעו זא"ז כן נלפע"ד - לה

) ובזה אשום קנצי למילין כ"ד גיסך אוהבך לנצח המברכך בכוח"ט ולשנה טובה מתיקה

ב' תבא תרפ"ג לפ"ק פישטיאן וצ"ו

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן י"ג

הנה ראיתי בקונטרס קהלת אשר (הוא עתון חדשי היוצא לאור בק"ק אשפעצין ע"י הרב ר' אשר זעליג לאנדא נ"י) חוברת א' סי' ו' שהקשה הגאב"ד דשם שליט"א על הטו"ז או"ח סי' ת"ר סק"ב שהעלה דבמקום שיש חיוב מצוה אין קבלת שבת מועיל לבטל חובת המצוה ההוא ולכך בשופר ומילה חייב לתקוע ולימול באותו זמן שיש עוד יום אפילו אם כבר התפללו ערבית של שבת עיי"ש - וצ"ע לפע"ד דבהלכות תפילין סי' ל' סעי' ה' פסק המחבר שאם כבר התפלל מעריב מבעוד יום עד שלא הניח תפילין אין להניחם אח"כ והוא היפך מדברי הטו"ז והראיתי דבר זה לת"ח ואין פותר וצע"ג עכ"ד הג' שליט"א - אחרי מופלג נתעוררתי לעיין בספר בית שערים סי' כ' להגאון ר' עמרם ז"ל שהביא קושיא זו בשם הגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל בספר החיים עיי"ש בס' בית שערים שהאריך בישוב קושיא זו - אמנם תמה אני על מרן מהרש"ק ז"ל מדוע לא הקשה קושייתו עדיפא מני' עד שהקשה מסי' ת"ר משופר טפי הוי לי' להקשות מדברי הטו"ז ביו"ד סי' ת"ב סק"ו שכתב שם דאם שמע שמועה קרובה בסוף ל' אחר תפילת ערבית ועדיין יום הוא ודאי לא אמרינן דהוי לילה מכח התפלה דלהחמיר אמרינן כן אבל לא להקל לומר שהוא שמועה רחוקה ודומה להא דמבואר בסי' רס"ב לענין מילה דאינו תלוי בתפלה אם התפללו מבעוד יום בין להקל בין להחמיר עיי"שז הנה מזה יגדל התימא ממה שהקשה משופר משום דשופר הוי מצוה דאורייתא והאי דסי' ת"ב הוי מילתא דרבנן ואעפי"כ לא אזלינן בתר התפלה להקל ומכש"כ גבי מצות תפילין שהוא דאורייתא דודאי לא הי' לן למיזל בתר התפלה להקל שוב צופה הייתי בפרמ"ג סי ל' ל' במשב"ז שהעיר מהא דסי' ת"ב עיין שם

- ואחר העיון נראה לפע"ד בס"ד דלא ק"מ וחילוק גדול יש בין הנושאים דכבר ידוע דהחכמים השוו מדותיהם בגזירותם ולא עשאו דבריהם כחוכא עיין רשב"א ריש נדה שכתב דמה"ט לא מחלקין בטומאת מעל"ע שבנדה בין רה"י לר"ה אף שבטומאת ספק דאורייתא יש חילוק שלא יהי' כחוכא ולומר דלרה"י טמאה ולר"ה טהורה וטומאה להיכן פרחה ואף דמצינו חילוק בטומאה גופא בין דעת לישואל או לא דעת לשאול שא"ה מימר אמרי גזה"כ והתורה אמרה כך ואין תו לשאול מידי עיי"ש וכמה דברים שחששו חכז"ל דלא יהא כאיכא עיין תוס' נדה דף ס' גבי שני בשולין ודו"ק - והנה גבי תפילין דבאמת קיי"ל דלילה זמן תפילין ורק החכמים אסרו ופטרו אותו מגזרה שמא לא ישמר מבזיון א"כ לפי"ז מה שפטר לילה מתפילין לאו משום דלאו זמנה הוא זה לא ובלילה הוי זמני' ממש כמו ביום ורק משום דלא איברי לילה רק לשינתא ובשינה יבא לידי בזיון דהוי איסור דאורייתא כמו שביאר השאג"א בתשובה בארוכה עיי"ש וכדי להשוות מדותיהם אמרו דבלילה אין להניחם ולא רצו לומר דמי שישן אסור בתפילין א"כ נתת דבריך לשיעורין דמי שישן יהי' פטור ומי שלא ישן יהי' חייב ואחד ואמר אני אניח ולא אשן ולבסוף יבא לידי שינה ע"כ השוו מדותיהם ואמרו דבלילה אסור להניח וא"כ עיקר האיסור הוא על הלילה וזה ברור בעיני - ולא כמו שראיתי בספר אחד שהביא בשם הא"ב וארצות החיים דעיקר האיסור תלו חכז"ל בשינה ומה שהביאו ראי' ממי שמשכים לצאת דמניח בעוד לילה מטעם דודאי לא יבא לידי שינה יען שהולך בדרך ע"כ נראה מזה דבשינה תליא - לפע"ד אדרבא משם ראי' להיפך דלא בשינה תליא מילתא רק בלילה דהרי כתב המחבר מניחם וכשיגיע הזמן ימשמש ויברך ואי אמרת דבאופן זה דברור שלא ישן גם בלילה יכול להניחם לשם מצוה למה לא יברך ועיין ביאור הגר"א שם דהביא בשם הגהת סמ"ק דבאמת דעתו כיון דליכא למיחש לשינה מניח לשם מצוה ומברך אבל הביא בשם הרי"ף וראש שכתבו דלא יברך ועיי"ש - וע"כ דלדעתם ל"ה ההנחה לשם מצוה דלא מקיים המצוה בעת הזאת אף דברור לו שלא ישן כיון דעדיין לילה הוא אינו מקיים המצוה דהחכמים פטרו אותו משום לילה והשוו מדותיהן דבלילה אין להניחם ולא הותרו בכה"ג במשכים לצאת רק כדי שיהיו מזומנים לו בעת שיבא הזמן ולא יהי' נטרד בטרדת ההנחה כן נראה בטעם ההיתר לשי' הרי"ף ורא"ש אבל לא שיהי' מצוה בהנחתם בעת הזאת שוב מצאתי בפירוש כן בב"ח וכתב דמה"ט התירו לו משום דטורח הוא לו להתעכב בדרך בשעת שיניח תפילין ולא התירו לו לברך קודם זמנם עיי"ש - הרי בפירוש כדבריי דרק משום טורח התירו ולא שיקיים אז המצוה ובפירוש כתב דלא התירו לו לברך קודם זמנם וברוך השם שכונתי לדעת