משנה שכיר חלק א נח

ורק באמורה גופא מזכה לאב ולדעתי הדברים אמיתיים וכנים בס"ד - ואחרי שהוכחתינו אמת דחשיבות הקדיש הוי רק עבור התפלה חשובה שיש בה נוכל לומר בעזה"י דאדרבא יותר עדיף וחשוב אם רבים אומרים אותה יחד בפעם אחת ממה שיאמר אותה איש אחד לבדו - והוא עפי"ד הרדב"ז ח"ג סי' תמ"ו וסי' תע"ד שהצריך לומר ק"ש לכל הצבור ביחד מילי במילי עם הש"ץ ולא כמו שנוהגין שכל אחד אומר לעצמו זה מאריך וזה מקצר ואח"כ ממתינין הכל על סיום הש"ץ תיבת אמת ורק דמוכרח להתאמץ שכל הצבור יאמר בפעם אחת מילי במילי דומה עם הש"ץ משום דאינו דומה לדבור היוצא מפי יחיד לדבור היוצא מפי צבור יחד לפי שהקול היוצא מפי רבים הוא חזק ויש בו כח לבקוע כמה אוירים עד שעולה למעלה ומבטל כל הקיטוגרין ועיי"ש בסי' תע"ד שהאריך בענין זה נפלאות ודברים רברבין איכא למישמע מינה ופלא שלא נהיגי עלמא כן ומצוה לעיין שם לב) וכיון דיש לתפלת רבים כח עצום הזה שעולה עד למעלה לעילא לעילא בלי קטרוג ואחרי שאמירת קדיש הוא התפלה היותר עצומה וחשובה ודאי דהוא מן הראוי להתפלל אותה ביחד כדי שיהי' הדבור יוצא מפי רבים ויהי' עולה בשוה בלי קטרוג ואפשר דמטעם זה נשתרבב המנהג לאימרה ברבים הרבה יתומים ביחד - ואין לומר דהא אף אם רק יחיד יאמר אותה עכ"פ יהיו רבים העונים יחד איהש"ר - עיין בפר"ח סי' הנ"ל דכל הקדיש כולה הוא ענין גדול מאד א"כ עדיף טפי דכל הקדיש יאמר ברבים לדברי הרדב"ז הנ"ל ממה שרק העני' לחוד יהי' ברבים - שוב עיינתי בח"ס הנ"ל וראיתי שהביא בשם הגאון יעב"ץ ז"ל שכתב דיותר נוח מנהג הספרדיים שכלם אומרים אותו בפעם אחת וכתב מרן ז"ל ע"ז בטעמא דמילתא דמנהג כשר הוא דרבים העושים המצוה עדיפי מיחידים הרי דהרגיש בדברינו הנ"ל והעלה כן מסברא דנפשי' ואולי נעלם ממנו לפי שעה דברי הרדב"ז הנ"ל - ורק יען שהי' קשה לו על מנהג אבותינו שלא נהגו כן וכדי ליישב מנהג אבותינו העלה חידושו הנ"ל דעיקר הזכי' הוי העני' וע"כ העלה דלפי"ז עדיפא לומר בד בבד וממילא עתה בזמנינו שנשתנה המנהג דאומרים הכל ביחד ממילא שוב אנו מחזיקין בסברת הרדב"ז הנ"ל אשר גם מרן ז"ל שיבח אותה למנהג כשר - ממילא שוב אין שום חשש כלל באומרים אותה הכל ביחד

- ובאמת עיקר סברת מרן ז"ל לא הבנתי במה שכתב כי אם יאמרו הרבה ביחד מ"מ אין הגורם אלא אחד מהם האומר קדיש ואידך נעשה מסייע וא"ב ממש וא"כ כל אחד יחטוף שיהי' הוא הראשון ושהצבור יענה אחריו ולא אחר חברו ועיי"ש - ממ"נ אם אומרים בפעם אחת בדיוק א"כ אין ראשון ואין שני והכל גורמים בדבר והזכות שוה לכולן ואם אחד מקדים לחבירו א"כ מחיובין לענות גם על השני כמו על הראשון כמבואר בהלק"ט ח"ב סי' מ"ח מובא בבה"ט סי' נ"ה ועיין ג"כ מטה אפרים סי' תרכ"ה סעי' מ"ח ובאלף למטה שם - ואין לומר דאכתי שמא יהי' אומרים בתוכ"ד של ראשון וסגי בעניית אמן אחת כמבואר בהלק"ט הנ"ל ואכתי אין הגורם רק הראשון - י"ל דז"א מתרי טעמא חדא דנראה לי הא דהבאתי משם הרדב"ז דדבור היוצא מפי רבים נפיש חילי' מאד יותר מדבור היוצא מפי יחיד ודאי ע"כ לא מיירי דאומרים בפעם אחת בדיוק דהא א"א לצמצם וע"כ דאומרים בפעם אחת בתוכ"ד וחשוב כיוצא לג) מפי רבים בפעם אחת וכיון שכן ל"ש לומר דהשני הוי מסייע שא"ב ממש הא טובא מסייע לי' במה שגם היא אומר קדיש כדי שיחשב מפי רבים וממילא דגם האמן של קדיש זה חשוב יותר וע"כ גם לדידי' נחשב זכות העני' משום דעל ידו גם העני' יותר במעלה וממילא דגם היא ממזכה רבים וא"כ ממ"נ יזכה רבים גם השני בהקדיש שאומר אם יהי' אחר כדי דבור יש חיוב עני' בפ"ע ואם יהי' בתוכ"ד אזי יתאלם קדיש הראשון ע"י והוי מסייע טובא - ועוד קאמינא דאף באומר השני תוכ"ד של הראשון דסגי בעני' אחת לשתיהן אעפי"כ גם השני מועיל הרבה בהקדיש שלו כיון דקיי"ל גדול העונה יותר מן המברך לד) ויש להעונה שכר כמו להמברך עיין ש"ך שם א"כ ודאי אינו דומה עני' הבא על ברכה אחת לעני' שהוא על שתי ברכות דהעני' הבא על שתי ברכות יש לו שכר כפול דהוי כמו שאומר שתי ברכות וא"כ גם כאן שעונה אמן אחת על שני קדישים יש לו שכר כפול וזה פשוט וברור אצלי וא"כ לפי"ז שפיר הועיל השני בהקדיש שאומר ואכתי מה הפסד איכא אם יאמרו הרבה ביחד וצ"ע

- בהא סליקנא דאחר שנשתנה מנהגנו דאומרים קדיש הרבה ביחד א"כ סמכינן על סברת הרדב"ז הנ"ל וגם מרן ז"ל כתב ע"ז שהוא מנהג כשר ע"כ ממילא גם באיכא מנין מצומצם נמי י"ל קדיש הרבה ביחד אף דליכא ט' דצייתי דלא בעי ט' רק היכא דבא להוציא רבים י"ח וכנ"ל וכדי לצאת גם מצות עני' די בשנים כמו שכתבתי לעיל ואולי יוצאים גם בקטנים וכמו שהבאתי בראש דברינו בשם רב א' והיכא דאיכא קהל רב בודאי יותר טוב דיחלקו במקומות בד בבד כדי שיהי' לכל או"א שומעים ועונים ובזה יוצאים שני הסברות הנ"ל סברת הרדב"ז שיהי' תפלת רבים וגם סברת מרן דיהי' לכל אחד עניה בפ"ע וממילא דלא יאה עבדו בגליל הזה במה שהולכים כל היתומים למקום אחד לומר קדיש וכמו שכתבתי כן נלפע"ד ושי"ת יחייני מיומים ויקימני ונחי' בב"א כי"ר ודו"ק

- ה'"ק ישכר שלמה טייכטאהל

סימן י"ב

עוד לגיסי הרב הה"ג הנ"ל

וע"ד השאלה השני' בקדיש שאחר קידוש לבנה שעומדים בחוץ כמה שיעור המרחק שיצטרפו לעשרה האם ל"ה שיעור כ"ב אמה הפסק לצרף עכ"ד - אחרי המחילה דברים הללו לא הבנתי מה שייכות יש לשיעור כ"ב אמה לענין צירוף דדבר זה לא נאמר רק בדבר הצריך תכיפה ושיערו הפוסקים שיעור שהי' כדי הילוך כ"ב אמה כמבואר בתוס' סוטה ל"ט ועיין בטו"ז סי' ח' סקי"א ובסי' קס"ו בטו"ז ומג"א שם אבל היכא דלא תלוי בתכיפה מה לן ולשיעור הזה הגע בעצמך אם בביה"כ יהיו העשרה מרוחק זמ"ז שיעור הילוך כ"ב אמות וכי יעלה על הדעת לומר דאינן מצטרפין דהא שיעור הפסק כ"ב אמה הוי אף בחדר אחד עיין בתשובות גדולי אחרונים שאילת יעבץ סי' ל"ז ופליתי י"ט ובהגהות חשק שלמה זבחים ל"ג ובתשובת מטעמי