משנה שכיר חלק א נז

יותר שיתחלקו בהקדישים ביניהם שישארו ששה עונים עכ"ל הרב הנ"ל בספר המאסף הנ"ל עוד הביא המאסף שם בשם הזכל"א שכתיב אם יהיו רשאים הרבה יתומים לומר קדיש ביחד מדוע כתבו בש"ע סי' שמ"ו מי קודם ומי נדחה מפ"מ, כט) ומה שהביא הפ"ת שע"ו סק"ג שאומרים הרבה ביחד י"ל דזהו דוקא בביה"כ שהקהל רב והרבה עונים יש לכל או"א בלעדי האומרים קדיש עכ"ל הרב הנ"ל שם במאסף - ומטעם זה קריתי תגר בבואי לכאן על מה שראיתי שהמנהג פה שכל היתומים בשעה שרוצים לומר קדיש כלם הולכים ממקומן אל פני הארון הקדש למטה אצל המושבות של ברכת כהנים ואומרים הכל קדיש במקום אחד ואין לשמוע כלל קול מי שאומר קדיש כי תרי קלא לא משתמע וכש"כ עשרה קלי ועוד יותר ויותר ולפיכך עדיף הי' להם להשאר כל א' על מקומו ולומר שם קדיש כדי שיהי' לכל או"א עונים ומה גם לדברי מרן הח"ס הנ"ל דעיקר זכות הקדיש הוי רק במה שמזכה בעניית הקדיש ובאופן זה ליכא זכות כלל כי אין יכולין לענות אחריהם מפני שאין שומעין אותן וכבר אמרתי להם זאת אבל לא שמעו לקולי באמרם שכבר נהגו כן מקדמת דנא וכן המנהג בכל גליל העליון והוא שבשתא דעל גבייהו ואין יכולין למיפק מנהון

- אמנם בעיקרא דמילתא דדימה הרב הנ"ל עניית הקדיש לעני' דתפלה נראה לפע"ד דיש לדון בזה ולומר דלא דמי להדדי מפני שנראה לי דע"כ לא קאמר המחבר בסי' קכ"ד דאם ליכא ט' דצייתי קרוב שיהי' ברכה לבטלה דוקא בתפלה דנתקנה להוציא לצבור י"ח וכן גבי קדיש דתפלה שהוא ג"כ להוציא הצבור מבואר בתשובת הרא"ש כלל ד, דצריכין לכוון לשמוע לחזן וע"כ אסר שם לומר עם החזן והמג"א ריש סימן קכ"ה הביאו ועיין שם במחה"ש וכיון דבא להוציא אחרים הכי איתקין שיהי' ט' המכוונים והיכא דליכא ט' דצייתי הוי שלא כתיקון חכז"ל וע"כ הוי ברכה לבטלה משא"כ בהקדיש דיתומים אומרים דאין בא להוציא את האחרים כלל וראי' לזה דהרי הרמ"א ביו"ד סי' שע"ו כתב דלא ניתקן רק לקטנים וקטנים לאו בני להוציא אחרים הם כמבואר במשנה סוף ר"ה וברש"י מגילה דף כ"ד ד"ה קטן ועיין ב"י ולבוש סי' נ"ה דז' קדישים הם חובה ליום ובאים בתוך התפלה ולאלו הקדישים שפיר יש להם דין תפלה והרא"ש בתשובה מדבר מאלו הקדישים שהרי אסר שם לומר עם החזן ואיזה קדיש אומר החזן אי לאו קדיש דתפלה משא"כ שאר הקדישים הם רשות ועיין בתשובת בית יהודה למהרי עיי"ש הספרדי סוף סי' כ"ב וכיון דסתם קדיש יתום ל"ה מחיוב התפלה ואינו בא להוציא אחרים י"ח לא שייך לומר דהכי הי' התקנה דיהי' ט' דצייתי א"כ נהי דאין לומר אותו בפחות מעשרה כיון דהוא דבר שבקדושה אבל מנא לן שיהי' הצבור שותקין כלם לכוון לאמירתו כיון דאין צורך לצבור באמירתו דהרי מה"ט אסר הרא"ש לומר עם החזן הקדיש יען שהתקנה היתה שיהי' הצבור מכוונים לאמירתו ועיין מחה"ש שם משא"כ בשאר הקדישים שלא בא להוציא אחרים שפיר מודה הרא"ש דיכולין לומר עם מי שאומר הקדיש היינו שהרבה ביחד יאמרו הקדיש כיון דעכ"פ יש עשרה במקום הזה - ואי דצריך עכ"פ עונים שיענו אמן יהש"ר וכיון שכולן אומרים ביחד מי יענה - אולי י"ל כמו שכתב הרב הנ"ל בתשובה ראשונה שאמן של כל אחד ואחד עולה לחבירו - איברא שבעיני זה דוחק מאד כי האם מכוונים זל"ז שיהי' אמירתם בפעם שאומר חבירו ואמרו אמן - אמנם נראה לי לומר בס"ד כיון דכבר הבאתי למעלה שאין באמירת קדיש יתום בשביל להוציא אחרים ורק היא תפלה בעלמא שאומר בשביל עצמו או בשביל אביו כמבואר בתשובת הריב"ש סי' קט"ו ועיי"ש א"כ אף נימא דיש חיוב בעני' דידי' שיהיו עונים אחריו איהש"ר וכמו שמבואר בדברי חכז"ל מגודל הזכות של עניית איהש"ר עכ"ז נראה לי דהחיוב הוי רק כמו חיוב עניית אמן של כל ברכה וברכה דמבואר ג"כ בפוסקים דכל מעלת הברכה הוי דוקא ביש לה עונים עיין ש"ך חו"מ סי' שפ"ב דהא דאמרינן דברכה שוה עשרה זהובים דוקא כשמברכו בפני אחרים ולא בינו לבין עצמו ועיי"ש והמחה"ש סי' ו' מביאו וכן הביא שם בשם הרמ"ע בעשרה מאמרות להדר שיהיו שנים שומעים ברכתו ויענו אחריהם אמן ועיי"ש ל) ואנן נמי נימא בדידן בעניית קדיש דג"כ יש מצוה בעני' דעכ"פ סגי בשנים עונים לצאת י"ח עני' וממילא לפי"ז שפיר יכולין הרבה יתומים לומר ביחד קדיש רק דצריך להדר שיהיו שנים עונים וממילא במנין מצומצם יכולין גם שמנה לומר קדיש בפעם אחת ורק שנים ישארו להיות עונים איהש"ר ושלא כדברי הרב במאסף הנ"ל דהוצרך להיות ששה עונים כנלפע"ד ודו"ק

- והנה במה שכתב מרן הח"ס בסי' קנ"ט הנ"ל דעיקר זכי' בקדיש ל"ה באמירה דידי' כי אם במה שמזכה הציבור שעונים אחריו אמנים טובא ויש"ר דנפיש חילי', לולי דמסתפינא מדבריו הקדושים הי' נראה לי מדברי הפר"ח ריש סי' נ"ו שהביא מדברי הסבא בפ' משפטים דיתגדל ויתקדש הוי תפלה עצומה ונוראה דמתפללין על מילואו של השם ית"ש ועל גאולתן של ישראל עיי"ש וכן עיין בסה"ק יסוד אמונה במאמר האחדות להקדוש מהר"י יעב"ץ פ"ד שכתב בזה"ל ועל הזמן ההוא אנו מתפללין בכל יום יתגדל ויתקדש ש"ר ועיי"ש וכן עיין בדרשות מהר"י מינץ בביאור ענין הקדיש ועיי"ש וכן עיין בתוס' ברכות ד"ג ע"א לא) א"כ מהכ"ת לא נימא דגוף אמירת התפלה שנשגבה מאד מזכה לאב שהניח בן כזה שמתפלל עבור קדושת שמו שיתגדל ויתקדש במהרה וגם עיין בריב"ש סי' קט"ו שהביא מקור וטעם לאמירת הקדיש מהמדרש הידוע דהמת אמר להתנא אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש או יפטיר בנביא לכבוד השם בעבורי ועיי"ש - דמפשטא משמע דבאמירה לחוד שיאמר עבור האב לכבוד השם יזכה אותו ונראה לי דהיינו נמי טעמא דמפטיר דיש בברכותיו תפלה על גאולתן של ישראל ועל קידוש שמו יתברך לעד בב"א ולולי שכן מה רבותא דמפטיר משאר עליות אבל בדבריו הוא מוסבר מאד דהוא משום התפלה שיש בו משום קידוש השם וגאולה דומיא ממש לקדיש שיש בה הני תרתי - ואם כי יש לדחוק ולומר דטעמא דמפטיר משום רוב הברכות שיש בו ויזכה לצבור באמנים טובא - לפע"ד זה דוחק מאד דא"כ הל"ל סתמא דיהדר להרבות בברכות ברבים כדי שיגרום אמנים לצבור למה לי' להזכיר מפטיר דוקא אם לא שנימא כדברינו דייקא מפטיר שיש בברכותיו תפלה נשגבה על הרמת קרן משיחו וקרן ישראל ודומה ממש לקדיש וכיון שכן הרי מפורש יוצא דחשובות הקדיש עבור התפלה הוא ולא משום העני' שיגרום באמירתו