משנה שכיר חלק א נה

שם מומר לעכו"ם ומחלל שבת בפרהסיא אפילו לתיאבון דינו כעכו"ם ואין מצטרף ורק בשאר עבירות יש חילוק בין לתיאבון או להכעיס והא דסעיף י"א דעבריין מצטרף הוא בשאר עבירות עכ"ל וא"כ מפורש שאלתו בדברי מרן הפוסק האחרון הנ"ל וכן נמצא כתוב בספר שדי חמד בכללי המ"ם כלל קנ"ו דמומר אינו מצטרף לכל דבר שבקדושה עיי"ש, וכן מצאתי בספר המאסף היוצא בירושלים תבב"א משנת תרע"ד בכרך ב' סי' ג' מרב א' ממדינת ענגלאנד שכתב שם בתשובתו להוכיח דבחילול שבת אין חילוק בין להכעוס או לתועבון ושם כתב בזה"ל ודע כי רע עלי המעשה מאד שראיתי פה ענגלאנד וכן שמעתי שגם במדינות אחירות ישנם הרבה מבע"ב ישראלים שמוכרים בחנות שלהם ביום ש"ק בפרהסיא ושהכל יודעים מזה והרבה פעמים כשאין מנין בביהכ"נ הגבאי קורא להם לעשות מנין ולצרף אותם לעשרה וכדי בזיון וקצף וכמה פעמים מחיתי בהם ותשובתם תמיד דאינם עושין להכעיס ורק לפרנסה ברם כבר הבאתי שאפילו לתיאבון הוא מומר ואין מצטרפין אותו למנין כהפרמ"ג הנ"ל ד' ירחם על עמו בית ישראל כי רבה השערורי' ר"ל עכ"ל הרב הנ"ל, בספר המאסף הנ"ל, וכן מצאתי שאלה זו בשו"ת צבי תפארת להגה"ק בעל דר"ת ז"ל וכתב באזהרה יתירא שלא לעשות מנין מאותן האנשים המחללים שבת קדש ח"ו כי אינן נמנין כלל בקדושת ישראל ומוטב להתפלל ביחידות וכה סיים בתשובתו שם סי' כ"ט לקיים והבדלו מתוך העדה הרעה עיי"ש וכן נשאל בזה בשו"ת לבושי מרדכי סי' קי"א ובסי' ט"ז אות ג' שיבח מאד ליחידי סגולה שמונעים רגלם מבית תפלה שמצרפים אנשי הנעאלאגען למנין וכן נשאל בזה בשו"ת חתן סופר סי' כ"ח ועיין ג"כ בשו"ת פרי השדה ח"ג סי' ג', והשתא ממקום זה שבעלי תשובות הללו (שהצעתי לפניו) עומדים כבר יאירו עיניו מה לעשות ויקבל שכר על הפרישה אם יפרוש מהם וישב בדד וה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר וכן ראיתי במהר"מ שיף סוף גיטין שהתמרמר מאד על עון חילול שבת ר"ל וכתב דצריך להרחיקם ולהטות מעליהם הדרך ודבר סרה על העולם שעוד מכבדים אותן כאלו בא ת"ח וכן קוראין אותן ראשון בתורה (ועיין תשו' חתן סופר הנ"ל שכתב דאין מחלל שבא עולה לז' קריאים עיי"ש) ועיי"ש שעד כמה הוא מתאונן על עון הדור והיא כתב כך בימיו שחי' זה כשלש מאות שנים ואנן מה נענה אבתרי' ויבא בעל הכרם ויטהר יינו על ידי שיערה עלינו רוח טהרה וישוב שופטינו שערה בב"א והנני בזה ידידו דו"ש באהבה והכותב בידיים רפות ובעיניים צופות למעייני הישועה לישראל הנדחים מפני השעה ויפרוס עלינו סוכת שלומו ותחזנה עינינו במהרה בבנין אולמו אכי"ר

- ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן י'

שאלה. נשאלתי מידידי הרבני המופלג רב בתורה ירא ה' מרבים כמו"ה ישראל גרין נ"י שו"ב מומחא דקהלתינו פישטיאן יצ"ו היות שבבית המטבחיים שמחוץ לעיר קצבים ערלים וקצבים ישראלים להבדיל עוסקים במלאכתם ונמצא הרבה פעמים אשר הערלים תולין ביתידות שבכתלים דברים אחרים שהרגו וגם נקו מכל סיג ע"י רחיצה ושטיפה ועומדים מוכנים לשלחם לעיר גדולה ועתה נפשו בשאלתי היות שכמה פעמים שכיח שבאותו שעה שהחזרים תולין על הכותל הם שוחטים בהמות והוא באופן שאין לנטות ימין ושמאל לצד אחר והחזרים תולים עם פיהם נגד פניהם אם רשאי לברך ברכת השחיטה כי מבואר בש"ע או"ח סי' ע"ו סעי' ג' דפי חזיר כצואה עוברת דמי אפילו עולה מן הנהר אין הרחיצה מועלת לו דהוי כגרף של רעי ע"כ שאלתו

תשובה. מה שהזכיר בשאלתו דהוא במקום שאין לפנות לצד אחר הנה בזה לא הועיל כלום כי בד' אמות של הצואה לא מועיל פני' לאחור או מן הצד כמבואר בפרמ"ג סי' ע"ט באות א' שנאמר והי' מחניך קדוש וכל תוך ד' אמות חני' של אדם הוא כמבואר בחידושי הרשב"א ובשאר פוסקים עיי"ש, והא לך לשון הרמב"ם בפ"ג מק"ש הי"ג פי חזיר כצואה עוברת דמי ואסור לקרות כנגדו עד שיעברו ממנו ד"א עכ"ל, וא"כ אפילו הי' יכול לפנות לצד אחר כיון שהוא בד"א אינו מועיל

- אמנם נראה ברור בעזה"י בנידון שאלתינו שמיירי שנרחץ יפה ומנוקה מכל לכלוך וצואה דשרי לברך נגדו כי אין לו דין פי חזיר המבואר בש"ס וש"ע וטעמא דלי הוא משום דבאמת לשון המחבר שכתב דאין רחיצה מועלת לו דהוי כגרף של רעי לקוחה מתר"י ברכות כ"ה שכתב בביאור הש"ס שאמרו ואע"ג דסליק ואתי מנהרא וכתב הרבינו יונה וז"ל כלומר שאין הרחיצה מועלת לו דכיון דדרכו ללכלך פיו כל היום מצואתו לא רחץ ודיינינן לי' כגרף של רעי עכ"ל, משמע מדבריו דהואיל דאיכא רוב צואה בפיו ע"י הלכלוך דמלכלך פיו כל היום בודאי דלא רחץ היטב את פיו בהיותו בנהר דוכי דקדק היטב לנקות את פיו בטוב שיהי' נקי לגמרי מכל סוג ובטא עוד נשאר שם מהלכלוך שלכלך עצמו וזה שדייק בלשונו וכתב ומצואתו לא רטץ משמע דאלו ידענו דרחץ היטב אז הי' מועיל הריחוץ רק מן הסתם לא רחץ אותו היטב וע"כ אסור אפילו סליק ואתי מנהרא כן נראה מדברי הרבינו יונה שממנו יצאו דברי המחבר הנ"ל

- והשתא לפי האמור בנידון דידן דבני אנשים רחצו אותו הדק היטב ובדקדוק גדול כדרכם בעת הזאת שעומד הכן לשלוח לעיר הגדולה לרגלי מסחרם בודאי דמהני הרחיצה בלי שום ספק, ותדע שכנים דברי דרחיצה יפה מבני אנשים מועיל אף בפי חזיר ודוקא רחיצתו לא מהני, ממה שמבואר בריש סי' פ"ז גבי גרף של רעי דשל מתכות ושל זכוכית מותר אם הם רחוצים יפה והטעם מבואר בראשונים משום דלא בלעו, והשתא כיון דרבינו יונה עשאו לפי חזיר כגרף של רעי לא גרע מהן וכי היכי דגרף של רעי דלא בלע מהני רחיצה יפה ממילא פי חזיר נמי דלא בלע מידי דבעל חי אינו בולע כמבואר בספרי גדולי אחרונים, פרמ"ג סימן תמ"ז בא"א סוס"ק מ"ו ואם כי הח"ס יו"ד סי' צ"ד רצה לומר דשפיר בולע אך עיין במהרמשי"ק יו"ד סי' ק"א ובפ"ת יו"ד סי' ק"ד שחלקו עליו וכן כתב הגאון מו"ה שלמה קלוגר ז"ל בטוב טעם ודעת מהד"ק סי' קנ"ה ודחה שם ראיית הח"ס ז"ל והביא שם ששמע מהגאון חו"ד ז"ל ששחק ע"ז לומר דבע"ח