משנה שכיר חלק א נב

בשטח המציאות ובתפיסת מקום מן האויר יש בטפה זו יותר מן הנוטפים ממן הזוחלין ובכל טפה וטפה ע"כ מוכרחין לומר כן דיש בהרחבת השטח יותר מן הנוטפין מן הרחבת שטח הזוחלין וכמו שבארתי למעלה דודאי לא ביטל המיעוט שנתערב בו את מציאת הראשון ולא דחק רגלי התפיסה שתפס הראשון ממקום האויר וזה ברור מצד משפט הטבע

- והשתא לפי"ז גבי טבילה דהתורה אמרה ורחץ בשרו במים שיהא גופו כולו מכוסה במים ולא ישאר אפילו כחוט השערה בלא מים הכשרים לטבילה וא"כ כאן שהרוב נוטפין א"כ ודאי שאין כל גופו מכוסה מן המים הכשרים לטבילה ואם כי יש בילה ומתערב יפה והטפה הכשרה ישנו במציאות כל טפה וטפה עכ"ז גם מים הפסולין שהן הרוב נמצא ובשטח המים המכסין את הגוף ישנו ג"כ מן המים הפסולין דכי בטלה מציאת המים פסולין מכח סברא דיש בילה בתמי' ודאי לא א"כ נשאר חלק גדול מן בשר האדם בלא טבילה ודומה להא דאמרו בש"ס זבחים דף פ' דלמא"ד הזאה צריכה שיעור לא מועיל סברת יש בילה דמ"מ נחסר מהשיעור הצריך להזאה וכ"כ הכא גבי טבילה אם דיש בילה ונתערב יפה מ"מ נחסר מהשיעור דצריך לטבילה דצריך שהגוף יהי' מכוסה בכל שטחו ממים כשרים וכאן ע"כ נתכסה גם ממים פסולין וזה ברור ואמת לכל המעיין בצדק, ועפי"ז גם היכא דהוא מחעמ"א פסול כד) לטבילה מכח סברא הנ"ל ואפילו במיעוט נוטפין הי' לן לפסול מכח סברא הנ"ל כיון דעכר"ח איכא גם ממים פסולין הכא המכסה את הגוף ונחסר משיעור הטבילה דומיא דהזאת דהוי רק כ"ש ואפ"ה פסול כיון דעכ"פ נחסר מהשיעור וה"ה הכא ורק גבי מיעוט אמרינן מיעוט בטל ברוב ואיסור נהפך להיות היתר ומה שאין אנו אומרינן כן גבי הזאה באמת כתבו כתוס' שם דהוא רק מחומרת מי חטאת, עכ"פ זה אמת דבמחע"מ ומכש"כ ברוב נוטפין ודאי דלא שייך לדון משום יש בילה וכל האומר כן אינו אלא טועה טעות גדולה ומהתימא על שני גדולי התורה הנ"ל שטעו בדמיונן כ"כ להכשיר בנוטפין שנתערבו בזוחלין אף בלא רוב זוחלין מטעם יש בילה ולדעתי לא ניתן להאמר כלל, ואדרבא לדעתי יש להקשות להיפך ברבו הזוחלין על הנוטפין דכשר לכ"ע למה יהי' כשר כיון דיש בילה א"כ בכל טפה וטפה איכא מים פסולין ולפי"מ דקיי"ל דלטומאת משא אין ביטול ולא אמרינן אי' נהפך להיות מותר א"כ כיון דאיכא ודאי כאן מים פסולין א"כ נחסר משיעור הטבילה כ"כ כמה מן המים הפסולין מכסין בשטח הכשר ולמה יהי' כשר אם לא דנימא דל"ד כאן לטומאת משא משום דשם הוא נושא כל התערובות ביחד ע"כ הוא ודאי נושא את הטומא משא"כ כאן גבי טבילה דאני דנין אם המים הנגע בגוף בשר האדם הי' מים כשרים אי לא אז כיון דאיכא רובא מים כשרים ובכל התורה כולה אזלינן בתר רוב ועל כל מה שאנו דנין עלי' אמרינן שהוא מן הרוב א"כ כ"כ אמרינן הכא דכל מה שנגע בבשר הי' מן הרוב והמים שהן פסולין יען שהן מיעוט אמרינן דנשאר לאחור להלן רחוק מן הגוף כמו בכל רוב דכל מה שבא לידינו אמרינן שהרוב בא לידנו כ"כ הכא אמרינן דמים פסולין נדחק לאחור ושטח המים הנראה ונסמך לגוף כולן היו ממים הכשרים והוא הוא מתורת רוב שגלתה תורתינו לומר כן וא"ש הנ"ל בס"ד וכ"ז להיכא דאיכא רוב אבל באמת היכא דליכא רוב ממילא דאין לומר כן וא"כ ממילא אין להכשיר גבי טבילה מכח סברת יש בילה ודלא כגאונים הנ"ל, וכבר הקשיתו זאת לידי"נ הרב ר' חיים צוקער הנ"ל זה רבות בשנים ולא מצא מענה ליישב דברי אביו ז"ל ודו"ק

- וממוצא דברינו נתחזקו דברינו שכתבתי למעלה ברוב מים לגבי מ"ר מועטים דשפיר חשובין המ"ר מכוסין ע"י הרוב דמים דאמרינן דמה שנראה למעלה בשטח העליון הוא כולה מהרוב והמיעוט מ"ר נדחוק למטה ולא נראין כלל וכמו דמה"ט כשרה הטבילה ברבו הזוחלין דהוא ג"כ מכח סברא זו וכמו שכתבתי לעיל א"כ כ"כ הכא וממילא כיון דאנו מחזיקין המ"ר מכח הרוב כמכוסין ע"כ שפיר מותר לקרות כנגדן אך זולת זה ג"כ יש להתיר בנידון המ"ר מכח סברא השנית שכתבתי למעלה דאף אי אמרת דיש בילה ובכל טפה יש ג"כ ממיעוט המ"ר וגם הוא נראה למעלה בשטח העליון מ"מ דע"כ הרוב ממנו הוא המים וכנ"ל באריכות דהמיעוט המתערב אינו דוחק לרגלי תפיסת המקום שיש להרוב במקום מציאתו א"כ ע"כ הרוב הנראה למעלה הוא מים הכשרים והמיעוט הנראה ג"כ הוא בטל במיעוט בעין הרואה ואין העין תופס בראי' רק הרוב והמיעוט כמאן דלא דמי וא"כ ממילא חשוב כמכוסה וגם זה א"ש בסברא כאן בנידון המ"ר אמנם לגבי טבילה ע"כ מוכרח לומר כסברא הנ"ל עכ"פ מכ"ז מבואר דדינו של הח"צ אמת

- הנה עם סברת התוס' דנדה הנ"ל ישבתי בעזה"י קי' המל"מ ב"ה משכב ומושב על המרדכי סוף חולין שהקשה אמאי שכבת זרע של זב מטמא במשא משום דא"א בלא צחצוח זיבה אמאי לא יובטל ברוב וכן יבמה שרקקה דם דמהני מהאי טעמא דא"א בלא צחצוח רוקה אמאי לא והי' בטול ברוב רוקה ע"כ קו' המרדכי והקשה המל"מ דאיך שייך בזה ביטול כלל הלא קיי"ל דלענין טומאת משא לא שייך ביטול וכאן עכר"ח דלענין טומאת משא איירי דלענין מגע בלאו"ה מטמא במגע מכח ש"ז ורק לענין רוקה אמאי יהי' ביטול הא דמי לטומאת משא עיי"ש

- ובעזרת השם יתברך אמרתי דבר אמותי בישוב קו' זה, והוא דבש"ס נדה דף כ"ב מבואר דזב שראה קרי אינו סותר רק יום אחד ומבואר שם דגזה"כ הוא דזיבה גמורה בלי תערובות ש"ז סותרת ז' ימים אבל צחצוח זיבה דעירב בה שיז אינו סותר אלא יום אחד והנה תוס' שם ד"ה לפי כתבו דבאמת מהאי טעמא מטמא רבי יאושע ש"ז של זב במשא משום דאי אפשר בלא צחצוח זיבה אלא דהקשו אמאי לא מצריך ר"י קרא ע"ז דמטמא במשא כמו דמצריכין קרא דיסתור יום א' ותירצו דר"י מיירי ביום שראה הרבה זיבות דיש בו רוב זיבות ור"י סובר, דלא אפשר בלא צחצוח זיבה בעין שלא יהי' פתיך בה ש"ז ור"א ס"ל כיון דעירוב בה ש"ז אינו מטמא במשא וכן מוכח מסוגיא דשם דאי לאו קרא ל"ה