משנה שכיר חלק א נא

להחשיבו שלם וא"כ ממילא שפיר טהור הבית עיי"ש' וכמו כן אנן נמי נימא בנידון דידן כיון דכל האיסור של מ"ר ל"ה רק בהיותו מגולה ונראה אבל בהיותו מכוסה שפיר דמי א"כ היכא דנתבטל שוב אין אנו מחשיבין אותו למגולה, ונראה רק כמכוסה ובמכוסה שפיר מותר לקרות כנגדו והדבר דומה ממש להא דתוס' אף דבאמת השליא שלימה הוא מ"מ כח הביטול מבטל ממנו החשיבות השלם כ"כ הכא כח הביטול מבטל ממנו כח הנגלה שלו ועושהו להיות כמכוסה. ובאמת דזה יפוי כח הרוב בכל התורה כולה דבכל חלק וחלק של התערובות אמרינן דמהרוב הוא וא"כ ג"כ הכא החלק שלמעלה מהתערובות אמרינן דהוא מהמים וא"כ ממילא המ"ר הוא מתחת והוי מכוסה וא"כ ממילא שפיר מותר

- וידיד"נ הרב הה"ג ר' חיים ציקער אבדק"ק האלאס (וכעת הוא הראבד"ק בערעגסאז) השיבני הא בדבר לח יש בילה א"כ בכל טפה וטפה ישנו מי רגלים א"כ אכתי ה"ה כנגלה עכ"ד, אבל באמת היא טעות דהא כתבו תוס' בזבחים ע"ט סוף ע"ב דהיכא דאיכא רובא אז אין לדון משום יש בילה וכן מן הדין דאל"כ איך יליף ר"י מדם הפר ודם השעיר דמב"מ לא בטיל דלמא כיון דיש בילה בדבר לח א"כ בכל טפה איכא מדם השעיר ע"כ קראו הכתיב דם השעיר ומנין מכאן דמב"מ לא בטיל אלא ע"כ דהיכא דאיכא רוב אזי המיעוט כמאן דליתא ולא שייך כלל לדון משום יש בילה בדבר לח וא"כ ה"ה הכח כיון דאיכא רוב מים המיעוט כמאן דליתא בנגלה רק טמור ונעלם מעיני האדם וז"ב ופשוט ועוד יותר יש לומר דאף אם תדון משום יש בילה בדבר לח מ"מ כיון דרוב מים א"כ בכל טפה וטיפה שתיקת מן התערובות יהי בו שני חלקי מים וחלק ח' מ"ר דהא ודאי דבכל חלק קטן אף הקטנה שבקטנה מ"מ הרוב דבו מים היא א"כ בכל מה שיתראה לפניך לעולם יראו עיניך שני חלקי מים תחלה וחלק המ"ר הוא חלק קטן ומיעוט מאד שבעוצם מיעוטו לא תשלוט בו העין ח"כ שוב ממילא הוא כמכוסה מהעין ולא שייך בו ולא יראה לך ערות דבר דודאי מיירי שנראה ונגלה בפומבי' עכ"פ שפיר כתבתי דע"י הרוב מים דאיכא הכא חשוב המ"ר כמכוסה או מכח הביטול וכדברי תוס' הנ"ל או מכח הסברא השני' שכתבתי דתמיד נראה ונגלה השני חלקי מים וחלק המ"ר בטל בעוצם מיעוטו ואין ראות העין שולט בו וא"כ ממילא כמכוסה דמי ודו"ק

- ובסברא זו השגתי ג"כ על אביו של ידי"נ הרב הנ"ל ה"ה הגאון ר' אליעזר ציקער ז"ל שהי' ראבדק"ק בערעגסאז שכתב בסוף ספר קול ארי' להקשות כיון דיש בילה בדבר לח ואין לך טפה שלא יהי' נתערב בה זוחלין וכיון דאיכא שיעור טבילה בזוחלין לחודא בלי צירוף דנוטפין א"כ הא טבל כזוחלין ומה בכך שהרוב נוטפין ולמה קיי"ל דנוטפין שרבו על הזוחלין דפסול לטבול בו וכתב דהוי מטעם חציצה ועפי"ז העלה שם דבמחצה על מחצה דלא שייך חציצה שפיר יכול לטבול בו עיי"ש שהאריך בזה, והנה בעיקר הערתו בנוטפין שנתרעבו בזוחלין דנימא יש בילה ובכל טפה וטעה יש מים זוחלין הכשרים לטבילה כבר קדמו הגאון ר' אהרן פריעד ז"ל אבדק"ק בוסערמין בספרו אומר לציון אות ש"ה, ומה שניחא להרב ר' אליעזר ז"ל בשהרוב נוטפין מטעם חציצה היינו דנוטפין יהי' חציצה לזוחלין הרב אומר לציון ז"ל כתב דל"ה חציצה משום דקיי"ל דכל כשהוא מבריית המיים ל"ה חציצה רק כתב דברוב נוטפין לא שייך יש בילה דלא אמרינן יש בילה במיעוט שנתערב במרובה כסברת הש"ך ביו"ד סי' שכ"ד ועיין בס' קול אר"י הנ"ל מה שכתב בזה והעלה דגם מיעוט במרובה שייך סברת יש בילה וכן כתב בהגהות הגרי"ב ביו"ד שם וא"כ לכאורה קשה קו' הנ"ל אף בנוטפין שרבו על הזוחלין ואין לומר דמה"ט פסול משום דמיעוט זוחלין בטלין ברוב נוטפין ז"א דכבר כתב בספר אומר לציון שם בשם המל"מ ובשם המנחת כהן דהיתר נהפך להיות איסור לא אמרינן אולם עיין בפרמ"ג בפתיחה לה' תערובות פ"ה דדבר זה תלוי בפלוגתא רש"י ותוס' עיי"ש ועיין ג"כ ר"ן נדרים נ"ט ע"ב ודו"ק

- אולם אני תמה מאד על הגאונים הנ"ל שדנו בטבילה משום יש בילה או אין בילה משום דנראה לי פשוט דכל השקלא וטריא ביש בילה הוא דוקא אם נימא דנתחלק שוה בשוה ובכל חלק שאנו נוטלין מהתערובות יש בו מן האיסור משא"כ בדבר יבש שאינו נבלל אזי יש מקום דלא נתערב בו מידי וגבי דבר לח שנבלל אמרינן דמתחלק בשוה ובכל טפה וטפה אמרינן דיש שם המיעוט, אבל ודאי דחלק הקטן שנתערב בחלק הגדול אינו במציאות גדולה כ"כ כמו החלק הגדול רצוני לומר דודאי החלק הגדול תופס מקום באויר יותר מהחלק הקטן דודאי מציאת הקטן לא ביטל את מציאת הגדול ורק סברת יש בילה מועיל רק לומר דהחלקים של הקטנה מתערב בשוה בחלק הגדול ובכל טפה מן התערובות יש בו מעורב מן חלק הקטן אבל ודאי בטפה זו יש בו מן החלק הגדול יותר ממן החלק הקטן ושטח מציאת החלק הגדול יותר רחב ויותר גדול מן החלק הקטן וזה דבר שאין החוש מכחיש דדי בסברת יש בילה לומר דהדבר המתערב הולך בכל מקום ומתערב בשוה חבל לא דנימא דמתפשט שטחו בכל מקום ודוחק רגלי הדבר שנתערב בו ומבטלו מן המציאות וכאלו רק הוא נמצא שם במקום. שעמד שם מתחלה הדבר שנתערב בו ועכשיו רק דבר הנתערב תופס מקום זה וזה שקר מוחלט לומר כן אלא ודאי דדבר שהי' מתחלה קודם התערובות הוא שיהי' גם עתה אחר התערובות רק אחר שנתערב בו דבר לח ניתוסף על דבר הראשון מזה המתערב והולך אתו עמו שוה בשוה בכל מקום שהוא הולך ולפי ערך התערובות כן הוא ההוספה הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו אבל מתפיסת המקום שהי' תפוס הראשון לא לקח המתערב ממנו אף תפיסה משהו וזה ברור ואמת והארכתי קצת בביאור הדבר יען שרציתי לברר בירור מופתי והבן - כג

) ולפי האמור קשה לי לצייר מאד איך יוכשר הטבילה ברוב נוטפין ומיעוט זוחלין ע"י דיאמרו דיש בילה והזוחלין נתערבו ונבללו יפה בשוה ובכל טפה שאנו נוטלין מן התערובות יש בו מעורב מן הזוחלין אמת שהוא מעורב בו עכ"ז