משנה שכיר חלק א נ

גבי קרבן דהוממה נפלה מקדושתה כ"כ גבי שמות או פרשיות שהוממה ע"י חסרון אות דאזדה קדושתה וכבר ראיתי להביא בשם הגאון מוהר"ר חיים הבהן ראפאפארט ז"ל אבדק"ק לבוב ועוד מכמה גדילים גבי קדושת השם דאם נפסלה אות אחת מתיבת השם נחית קדושת כל השם והרבה מזה נמצא בספרי גדולי האחרונים ז"ל, עכ"פ לי הדבר ברור דבפרשה של תו"מ אם נמצא בה פסול חסר תיבה וכדומה שכל הקדושה פקע ממנה, ואל תשיבני בנדבקו האותיות דפסול מכח כתובה תמה כמבואר בסי' ל"ב א"כ איך פסק בש"ע דמהני גרירה האיך חל הקדושה למפרע י"ל כמו שהבאתי לעיל בשם הרמ"ע דהקדושה חוזר וניער וכ"ז גבי נגיעה כיון דליתא גבייהו פסול שלכ"ס, שפיר שייך לומר דהקדושה חוזר וניער אבל גבי חסר אות ותיקנה איך נאמר דהקדושה חוזר וניער כיון דגם האות שניתקן פסול משום שלא כסדרן א"כ לא חלה כלל קדושה מחדש ולא שייך לומר מצא מין את מינו וחוזר וניער ודו"ק

- ואתכם בברכה משולשת בני ומזוני רויחא וחי' אריכא לו ולדורות עולם ידידו דו"ש וש"ת ע"ע פק"ק בוסערמין ח' תמוז תרף לפ"ק

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

כא

) שוב נזכרתי לענין בהר"ן בפ' הקורא את המגילה וראיתי שם שכתב לחלק בין ס"ת לתפילין והוא ראי' גדולה לדברינו הנאמרים בפנים עיי"ש וכן מצאתי בספר תפארת ישראל למרן הגאון מהר"ל מפרג ז"ל פרק ס"ז שקליא וטריא גדולה בענין זה אי בחסרון אות בס"ת אזדה ממנה קדושת ס"ת או הקדושה נשארה עלי' וכן מדבר שמה גם מתו"מ עיי"ש שמדבר נפלאות בזה וכנראה שלא העלה בזה דבר ברור, ומהתימא על גדולי האחרונים שלא הביאו את דבריו בזה, וכן עיין בבית יצחק להגאון מלבוב ז"ל ח"ב מיו"ד סי' ק"ה אות ה' והעיר שם מדברי תוס' מגילה דף ט' ותמה על המהרי"ק שלא הרגיש בתוס' הנ"ל ולא ראה שכבר קדמו בזה המהר"ל ז"ל בספר הנזכר, וכן עיין בספר קהלת יעקב להג' חו"ד ז"ל או"ח סי' קנ"ג ובח"ס יו"ד סי' רע"ט שהשואל כיון לדברי החו"ד ודו"ק ועיין ג"כ במלא הרועים בהשמטות ח"ג בתשובת שאלה לענין ו' קטיעא

- בפנים כתבתי דעד שלא נגמר הפרשה לא בא עלי' קדושת הפרשה מטעם דל"ה כתיבה תמה כעת מצאתי בכ"ס סי' י"א דהעלה בפשיטות כן אף גבי ס"ת דכ"ז שלא נגמר לגמרי אפילו נכתב כולו ולא נתפרו התפירות אין בו קדושת ס"ת עיי"ש והוא ראי' לדבריי ודו"ק - כב

) סימן ז'

המחבר באו"ח סי' ע"ז פסק דאסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיתן לתוכן רביעית מים ע"כ

והנה בחכם צבי סי' ק"ב כתב דאם המים שמטיל לתוכן המה מרובים מן המי רגלים אף שאין במים רביעות מ"מ בטלים הם ולא אמרו רביעית רק להקל שאם יש במים רביעית אף שמי רגלים מרובים נתבטלו ברביעית אבל כשהם רוב בודאי מבטלים את מ"ר המועטים וראייתו כיון דרביעית לא מהני בשאר איסורין מהני כאן כש"כ רוב דמהני בכל איסורין בודאי מהני הכא במ"ר עכ"ד

- וראיתי לנכדו הגאון מאוה"ג בספר ישועות יעקב בסי' הנ"ל שפקפק בדבריו וכתב אף דחלילה לי' לסתור דברי זקנו מאוה"ג ז"ל מ"מ אם הי' בדאי הי' אומר דמי רגלים לענין ק"ש ותפלה דומה להא דקאמר הש"ס בבכורות כ"ג אפר מקלה שנתערב באפר פרה דטהור מלטמא טומאת מגע ואינו טהור מלטמא טומאת משא משום דענין ביטול ברוב אינו מועיל רק לומר שהדבר שאנו דנין עליו הוא מן הרוב אבל אינו מהפך הדבר האיסור להיתר א"כ בדבר שהאיסור הוא היותו בבית או שהאדם נושאו בזה לא מהני הביטול דמ"מ הדבר כאן לפנינו וה"ה בזה כיון דאסור לקרות ק"ש נגד מ"ר מה בכך שיש בהן רוב מים מ"מ יש בהן מ"ר ג"כ והוא קורא נגד מ"ר ודוקא רביעית שיש בהן שיעור מקוה למחטין המה מטהרין את המ"ר אבל לא כן רוב שאינו מטהר הדבר וא"כ הק"ו משאר איסורין פריכא דשם שפיר מהני הרוב משום דאינו אסור הכל ואנו אומרים הדבר שאוכל כעת או שנהנה ממנו שהוא מהרוב ורביעית לא מהני באיסורין דאין כאן דין טהרה רק איסור והיתר עכתו"ד הישועות יעקב עיי"ש

- ולי הצעיר נראה בס"ד דדברי הח"צ ברורים בטעמם ושפתיו ברור מללו שאין הדבר דומה כלל לטומאת משא מפני שנראה לי ברור שאיסור מ"ר גבי ק"ש ותפלה ל"ה משום היותו אתו בבית כמו שחשב היש"י ז"ל רק עיקר האיסור הוא שלא יהא מגולה כדכתיב לא יראה לך ערות דבר וצריך לכסותו ואם היא מכוסה אפילו אם הוא אתו בבית שרי כמו שכתב המחבר בסי' פ"ז בהדיא דאם יש צואה בבית או מ"ר יכפה עליהם כלי ומותר לקרות לנגדן כיון דהוויין מכוסה וכן מבואר בריש סי' ע"ו בצואה בעשושית וכן אם צואה בגומה ונותן רגלו עליו מותר אף שהן בבית וע"כ דעיקר קפידה שלא יהי' מגולה ובהדיא כתב הרמב"ן בפ' תצא בפסוק וכסית את צאתך וז"ל וטעם כיסוי הצואה אין הצואה כטומאה שתטמא את מקומה ותהי' בוקעת ועולה אבל אסור לראותה בעת התפלה וכאשר נעלמה מעיני הרואה אין רע עכ"ל הטהור

- וא"כ לפי האמור י"ל דהיכא דיש רוב נגד המ"ר ונתבטל חשוב כמו מכוסה כיון דנתבטל וא"כ שפיר מותר לקרות נגדן דומה לזה כתבו תוס' בנדה דף כ"ז ע"ב שהקשו לר"ש דסובר דשליא בבית טהור ומפורש בגמרא שם דטעמא דלי' הוא משום ביטול ברוב דדם הולד נתבטל בדם הלידה והקשו בתוס' הא טומאת אוהל דמי לטומאת משא דלא מהני ביטול א"כ למה אמר הכא ר"ש דמיירי בטומאת אוהל דבטל ותירצו כיון דשליא אינו מטמא רק כשהוא שלם כמו שהאריכו בזה בעמוד הקודם א"כ השתא דנתבטל תו אין