משנה שכיר חלק א מט

ומה שטען עוד מס"ת אם נפסלה בחסרון אות איך יהני לקדש אותה למפרע, אי משום הא לא איירי דכבר כתב הרמ"ע בסוף תשובה ל"ו דגם בקדושה אמרינן חוזר וניער מצא מין את מינו וחוזר וניער ובזה אזדה תמיהתו שכ' שלא מצינו קדושה למפרע דבאמת בעת החסרון היתה בפסול כולה רק אח"כ אחר שתיקן החסרון מצא מין את מינו וחוזר וניער הקדושה מצד עצמו

- ואני עשיתי סמוכין לדברי הרמ"ע הנ"ל דהקדושה יכולה להתעורר מעצמו ממה דקיי"ל ביו"ד ה' בכור בבכור בע"מ עובר דמותר להטיל בו מום מוכל מום לא יהי' בו ומבואר בספר החינוך הטעם דאיסור זה הוי דוקא כ"ז שיש עלי' קדושת מזבח אבל משהוממה דאזיל ממנה קדושת מזבח מותר לעשות בה מום עיי"ש, וא"כ ע"כ נשמע מהדא דגם בבע"מ עובר אזדה מינה קדושת מזבח ועל כן שרי להטיל בה מום וא"כ אח"כ כשעובר המים מאין חלה הקדישה עלי' למפרע וע"כ דמעצמה נתעורר עלי' קדושת מזבח דקדושה ראשונה חוזר וניער כשחלף והלך ממנה הפסול ואל תשיבני דשם בבע"מ עובר המום מאליו ול"ה חסרון מעשה אבל הכא בתיקון ס"ת תלוי במעשה זה אינו דבהדיא כתבו תוס' בבכורות דאף אם המים עובר רק ע"י הפעולה ג"כ הוי דין מום עובר עלי' עיי"ש - יז

) ועוד יותר י"ל עפי"מ שדנתי מדברי הש"ס ע"ז י"ג ע"ב דיש בכל הטלת מום בקדשים משום לא תעשון כן לה' אלקיכם יח) ואח"כ מצאתי שכבר קדמני בזה הגאון מו"ה יצחק חיות ז"ל מבראד בספרו שדה יצחק סי' ל"ז וכן הגאון מהר"מ ארי"ק נ"י שכעת אבדק"ק טארנוב באמרי יושר סי' ל"ז ועיין ג"כ בתשובת ריב"א ס"י ל"ו וא"כ מדשרי להטיל מום בבע"מ עובר ע"כ דפרחה ממנה הקדושה לגמרי דאל"כ הי' לן לאסור משום דל"ת כן לה"א וא"כ אח"כ כשעבר המום איך חלה הקדושה למפרע וע"כ דהקדושה חוזר וניער מעצמו וכדברי מרן הרמ"ע ז"ל, וא"כ ממילא גם גבי ס"ת י"ל כן ולא כמו שכתב מעכ"ת נ"י דלא מצינו קדושה למפרע ועיין בריב"ש סוף סי' רפ"ה שכתב בזה"ל אבל מה שנראה לי להתיר הלכה למעשה למכור ס"ת שנמצא בו איזה טעות או שחסר אות אחת או שיתיר אות א' דכיון דפסול אין בו קדושת ס"ת יט) וה"ה כחומשין עכ"ל מובא בב"י סי' קנ"ג, הרי שכתב בפירוש דאם חסר אות אחת בס"ת ונפסלה אין בו קדושת ס"ת וה"ה כחומשין ודאי דלית ב"י קדושת ס"ת דל"ה בו מעולם קדושה זו הרי שם בפירוש כדבריי דהיכא דנפסל הס"ת מכח חסרון באמת אזלה ממנו קדושת ס"ת כולה, אולם ראיתי למרן הח"ס ז"ל ביו"ד סי' רע"ט דדעת אחרת אתו בכונת הריב"ש דדוקא לענין מכירה כתב דה"ה כחומשין אבל לענין הקדושה עומד בקדושתו בכל דבריו עיי"ש בארוכה אם כי יש קצת סתירה למרן ז"ל מני' ובי' כי בסי' הקודם רע"ח נראה דשם פשיטא לי דס"ת שחסר אינו בקדושתו מש"ס דמנחות פ' הקומץ ובסי' שאח"ז סי' רע"ט נקט לפשיטות שספר שנפסלה עדיין בקדושתה היא ושם בסי' רע"ח הביא דעת המהרי"ק ומרדכי דס"ל כן באמת דמשום חסרון פורתא לא פקע שם ס"ת ממנה ועיין ג"כ בשו"ת שערי צדק בסי' ד' מחלק או"ח ועיי"ש, וכן דעת הגאון נו"ב בסי' ע"א דהס"ת לא נפסל מקדושתו ע"י חסרון אות עיי"ש והח"ס הביאו בסי' רע"ט אך הנו"ב הכריח זאת דאלת"ה איך נתקדש למפרע וכמו שכתבתי לעיל וכבר הבאתי לעיל בשם הרמ"ע דגם בקדושה יש הקדש למפרע ע"י חוזר וניער א"כ לאו הכרח הוא וכנ"ל, וכן עיין ברמב"ם פרק כ' מס"ת שכ' דבחסרון א"ב קדושת ס"ת מפשטות לשונו משמע דגם קדושה א"ב ועיי"ש

- אמנם אף אי יהיבנא לי' סברתו דבס"ת אין פסול כל הספר מכח החסרון י"ל דשאני ס"ת דלא בעינן בי' כתיבה תמה ושלימה היינו שלא יהי' בו חסרון אות דוכתבתם בתו"מ נאמר ולא בס"ת וכמו שביאר זאת בחות יאיר סי' רל"ה והשיג על מ"ש הרשב"א בתשובה תרי"א דדרשינן וכתבתם גבי ס"ת ועיי"ש שכתב דהוי אסמכתא גבי ס"ת ובאמת לא קאי זאת רק על תו"מ ועיי"ש א"כ לפי"ז אין ראי' מס"ת חל תו"מ דנאמר בם וכתבתם שצריך שיהי' אצלם כתיבה תמה ושלימה והיכא דחסר אות דל"ה כתיבה תמה ודאי דאזלה קדושתה ממנה משא"כ גבי ס"ת דלא בעינן כתיבה תמה ע"כ כתבו הני גדולים שהבאתי למעלה דלא פקע קדושתה ממנה ואפשר להסביר הדברים ממה שאנו רואים בקדשים בדיני קרבנות דכ"ז שהקרבן תמים אין לה פדיון והטעם משום שהוא קדושת הגוף וקדושת הגוף אין לה פדיון ועיין מנחות דף ק' ומעילה דף י"ט ורמב"ם ה' כלי מקדש גבי אבני מזבח שנפגם דאין להם פדיון והטעם כמו שביאר הרמב"ן בע"ז משום דקדושת הגוף הוא ול"ה לה פדיון ואפ"ה קיי"ל דבהמה שהוממה יש לה פדיון וע"כ שיצאה מקדושתה ע"י המום וגבי עופות קיי"ל דאין להם פדיון ואף אם הוממו והטעם לפע"ד פשוט דכיון דאין תמות וזכרות לעופות ע"כ ע"י המום עוד לא יצאה מקדושתה ועדיין קדושת הגוף עלי' ע"כ אין לה פדיון משא"כ בבהמה דיש בה תמות וזכרות ע"כ אם יש בה מום יצאה מקדושת הגוף ע"כ שפיר יש לה פדיון וכמו כן נימא לענין ס"ת ותו"מ כיון דאין תמות לס"ת היינו דלא בעי כתיקה תמה ע"כ באמת לא יצאה מקדושתה ע"י חסרון אות משא"כ בתו"מ דאית בהם תמות דהרי הקפידה התורה על בתיבה תמה והיכא דל"ה תמה הוי כמו בהמה שהוממה שיצאה מקדושתה וזה ברור ואמת בסברא, ועיין בשלטי הגבורים פ"ב דשבועות דדימה פסול של קדושת השם למום שבקרבן וכן דימה הרמ"א בסי' רע"ו גבי קידש שם של ע"ז ועיי"ש (ואם כי צ"ע דמיון זה דהלא בבכורות ל"ג מבואר גבי הטלת מום בקרבן דגם גרמא אסור וגבי מחיקת השם קיי"ל בשבת ק"כ דגרמא מותר וצ"ע, ואולי כי שם יש קרא נוסף לזה וכל מום אבל כאן דהוי רק מפסוק ל"ת משמע דוקא בידיים אבל גרמא שרי שוב מצאתי כספר חסידים סי' התק"י שכתב בפירוש כ) דגם גרמא אסור בשם מכח הך בכורות הנ"ל והנאני) אבל עכ"פ כיון דהפוסקים דימו פסול דקדושת שמות למום דקרבן ועיין ג"כ בנדרים דף י"ד ע"ב בר"ן שם שכתב בזה"ל והזכרות שבה נדורים הן שע"י הכתיבה והכנה לשם קדושה הם קדושות עכ"ל הרי שכתב דקדושת השם הוי נדורים כמו קרבן שבאו ג"כ ע"י נדורים וה"ה כל קדושת הפרשות דבאו ג"ב ע"י הכתיבה והכונה לשם קדושה ודאי שהן כמו נדורים דמ"ש מאזכרות א"כ כמו