משנה שכיר חלק א מז

האלה כי דכתיבה ועיין ברש"י שם שפירש למפרע שכתב בהיפך ממש מרישא לסיפא פסוק או שתים עכ"ל, וא"כ מ"ט לא נימא דגם גבי תו"מ הי' כונת הש"ס כן והקפידא הי' דוקא שלא יהיו כתובין להיפך בלי סדר הראוי לקריאה וצע"ג בעיני ונתקשיתי בה טובא ולא מצאתי מי שידבר מזה ואם כי הוא דבר שראוי לעמוד עלי', שוב אחר החיפוש טובא באוצרן של ספרים מצאתי בספר בית יצחק על מגילה על המשנה דמגילה דף ט' שהרגיש באמצע דבריו שם בזה, וכתב שם בתירץ זה דא"כ קשיא טובא דבכה"ג בלי שום ספק גם בס"ת פסול וא"כ מאי אולמא דתו"מ דכתיב בהו והיו לשאר ספרים אע"כ דאינהו לא מיירי באופן זה עכ"ל, ולי הצעיר אין דבריו מספיקין לתרץ קושיא זאת משום דבאמת היו מצינן למימר דאין אולמא דתפילין ומזוזות בזה מס"ת וגם שמ פסול כן ובזה הי' מתורץ היטב הקושיא שהקשו למה לא נקיט תנא החילוק שיש בין ס"ת לתו"מ לענין כסדרן עיי"ש ח"ס או"ח סי' ח' ובהגהות מהרש"ש שם ולהנ"ל הי' א"ש מאד דבאמת אין שום חילוק ביניהם ואי דא"כ קשה למה גבי' תו"מ צריך קרא ע"ז וגבי ס"ת לא צריך קרא ורק מסברא ידעינן כן, י"ל דא"ש בפשיטות משום דודאי ס"ת דניתן להורות וללמד בו תורה ומצות פשיטא שצריך שיהי' כתוב בסדר הראוי ללמוד שלא יבא הלומד בו להקדים המאוחר ולאחר המוקדם דא"כ תפוג תורה ואסר המותר ויתיר האסור והיא פשוט בלי ראי' ועיין בח"ס או"ח סי' ח' שכתב כן עפ"י דרכו, משא"כ הפרשיות שבתו"מ דלא ניתנו לקריאה ולא ללמודה והם דברים המכוסים מהעולם ע"כ הוי אמינא דאין קפידא בהן כלל אם נכתבים כסדר הכתוב בתורה או לא ע"כ צריך קרא ע"ז וסברא זו להקל בפרשיות יען שלא ניתנו ללמוד בו והם דברים מכוסים למדתי מדברי הפי' ברכות ריש פ"ב עיי"ש ע"כ הצריכא התורה לגלות ע"י תיבת והיו בהווייתן יהא דגם כאן אסור בלמפרע עכ"פ יש לימוד דיה"י כס"ת אבל אכתי מאין ידעינין דיהי' עוד עדיף מס"ת והיא קושיא גדולה אצל דל השכל כמונו

- ואשר אחזה בישוב קושיא זו בס"ד עפי"ד תו"ס בסוטה י"ז שהקשו דשם ילפינן מאלה דלמפרע פסיל וגבי ק"ש ילפינן מוהיו למה לא ילפו גם שם מתיבת האלה דכתיב והיו הדברים האלה וכתבו דשמא אתי האלה לדרשה אחרינא ועיי"ש ובאמת דרשו בברכות שם הך תיבת האלה לענין כונה עיי"ש הרי דיש תרי מיעוטא בפרשת קיש וכבר הבאתי למעלה בשם מרן הפ"י דהך פרשה מדברת משני מצות מק"ש ומתו"מ ועל שניהן קאי הך שני מיעוטין, ולפי"ז א"ש היטב דגבי ק"ש כבר דרשו שניהן חד לענין למפרע ואידך לענין כונה אבל אכתי מה עושין עם תרווייהו גבי תו"מ וע"כ דחד לענין למפרע דק"ש ואידך לענין קדימת הכתיבה אף דהפסוקים ל"ה למפרע לענין הקריאה ואפ"ה מוכרח גם הכתיבה כסדר הראוי וא"ל למה לן תרווייהו לכתוב חד אכתיבה וממילא ידעינן במכ"ש אידך י"ל דאי ל"ה אלא חד קרא הוי מוקמינן לה אלמפרע דומיא דק"ש לחוד והשתא דכתיב תרתי קראי ע"כ אתי גם אקדימת דכתיבה אבל הא אין להקשות מנ"ל באמת דתרתי קראי אתי לתו"מ כיון דאלה צריך לקר"ש לענין כונה ממילא אינו מיותר כדי לומר דע"כ גם אכתיבא קפיד קרא גבי תו"מ הא באמת ליכא רק והיו לחוד י"ל דז"א דא"כ מנא לך גם אפילו על למפרע הפשיטות הא אף קרא חדא אינו מיותר דהא תרווייהו צריכין לק"ש אעכ"ח דאנו חושבין לגבי כל אחד ואחד היינו גבי ק"ש וגבי תו"מ כאלו השני הפסוקים רק גבייהו לחוד הוי קאי היינו לק"ש לחוד ותו"מ לחוד וא"כ לפי"ז עולה שפיר דברינו דע"כ נשמע דגם על הכתיבה קפדה רחמנא דיהי' כסדרן כיון דישנו שני קראי ע"ז וממילא לפי"ז יתיישב היטב למה בפ' סוטה פרש"י דלמפרע היינו מסיפא לרישא כיון דשם ליכא כן חד מיעוטא באמת לא ידעינן יותר רק זה לחוד וא"ש הכל בס"ד וזה מה שרציתי לבאר בס"ד ודו"ק עיין פנ"י ברכות דף י"ג ותראה ראי' לדברינו - טז

) ועוד אחת זו אורר כאן הרמב"ם פסק כרב חסדא בגיטין דף כ' דכתב ע"ג כתב לא מהני והרשב"א שם מסופק בזה דלמא הלכה כראב"י וכן הובא ספק זה לפסק הלכה באבה"ע סי' קל"א גבי גט ועיי"ש, ונראה לי ראי' לדעת הרמב"ם דאין ספק בזה כלל ורק דכן הוא הלכה דכתב ע"ג כתב ל"ה כתב ממכילתא סוף פ' בא דבכותבן שלא כסדרן יגנזן, ואי כתב ע"ג כתב הוי כתב קשה למה יגנזן יעבור עליהן בכולה בקולמוס ויהי' כסדרן וע"כ דכתב ע"ג כתב לא מהני ודוחק לומר דגם המכילתא גופא מסופק בזה ז"א דהוי רק ספיקת הפוסקים דהלכה כמאן כדמוכח מהרשב"א אבל לא שיהי' בזה ספק בש"ס וא"כ ע"כ המכילתא בפשיטות סובר כן וא"כ יהי' מזה ראי' לפסק הרמב"ם דהא גם המכילתא סובר כן ודו"ד

- ידידי נ"י אם כי אין עסקי כעת בענינים אלי עכ"ז לכבודו שרב אצלי עיינתי בכל זאת וכבר משכא שמעתתא נח יקח לו מועד ולישפוט מישרים בכל אלה הדברים שערכתי לו פה כי לדעתי הם ב"ה דברים אשר הוטבעו על אדני האמת והיושר ומה גם בישוב דברי הרמב"ם וש"ע סי' ס"ד הם דברים צדיקים מאד ועוד לא נמצא בזה דבר בספרי המחברים וימחול להראות דבריי גם ללומדי עירו הי"ו וביחוד לידידנו האברך הגדול בתורה החריף מו"ה יהושע זרח בן הגאון דק"ק סוואליעווע נ"י פק"ק בוסערמין ה' מטו"מ תרע"ח לפ"ק והנני ידידו דו"ש וש"ת לנצח

- ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

ודע דכל האריכות דברינו הנ"ל בישוב דברי הרמב"ם לחלק בין ק"ש לתפילין לענין הפרשיות הוא דוקא לשי' הפר"ח בסי' ס"ז דס"ל דפרשת והי' א"ש ג"כ הוי דאורייתא וכן הביא שם דדעת הרמב"ם כן הוא ולשי' זו שפיר קשה קו' הפרמ"ג בסי' ס"ד וכן נראה שם מפרמ"ג דלשי' הפר"ח הקשה קו' זו, משא"כ להנך שיטות דפי והי' א"ש ל"ה דאורייתא לק"מ למה לא מזיק הפרשיות דק"ש יען שהוא מדרבנן א"כ והיו לא קאי עלה כלל ובהדיא אמר כן הרשב"א בחידושיו בטעם הרמב"ם ועיי"ש, נמצא דבתפילין כיון דכולן הוי דאורייתא שפיר קאי והיו גם על הפרשיות וכן הוא בשאג"א סי' כ' וא"כ ולק"מ ודו"ק, וכן מה