משנה שכיר חלק א מו

דלמפרע עכ"פ בדיעבד ובודאי דלכתחילה אין לעשות כן מסברא כדאמרן בברכות י"ג דתחלה צריך לקבל עול מלכות שמים ואח"כ עול מצות אבל בדיעבד אין מזיק אם הפכו, כן נראה לי בישוב פסקי הרמב"ם וש"ע ובזה הסירותי בס"ד חרפת המרכבת המשנה והפרמ"ג הנ"ל מעליהם ולדעתי הוא קרוב אל האמת ומקום הניחו לי להתגדר בישוב קושיא זו שהם הניחו בצ"ע ודו"ק

- ודע דבדברינו הנ"ל יתבארו מאד דברי רבינו הרמב"ם בפ"ב מ"ה ק"ש והמחבר סי' ס"ד הביאו לפסק הלכה וז"ל קראה למפרע לא יצא בד"א בסדר הפסוקים אבל אם הקדים פרשה לחברתה אע"פ שאינו רשאי יצא לפי שאינו סמוכה לה בתורה עכ"ל - ומפשטות לשונו נראה דדוקא בקדימת פרשה לפרשה אין קפידא בדיעבד אבל בפסוקים איכא קפידא אפילו בפ' והי' א"ש והשתא ממ"נ קשה אי קאי הך והיו הנאמר בפ' שמע שממנו ילפינן הך דין דקראה למפרע לא יצא גם על פרשת והי' א"ש א"כ הי' לן לומר דאף בקדימת פרשה לחברתה לא יצא כיון דוהיו דדרשינן בהווייתן יהא גם עלה קאי א"כ למה יצא בקרא הפרשיות למפרע, ואי נימא דכיון דאינם סמוכין תיבת והיו לא קאי אפרשה דוהי' א"ש א"כ הוי לן לצאת י"ח אף דקרא הפסוקים של והי' א"ש למפרע ומדברי הרמב"ם משמע דבפסוקים אף בהי' אם שמוע לא יצא וצ"ע לכאורה ופלא שלא ראיתי מי שיתעורר בזה - אבל בדברינו הנ"ל א"ש דבאמת תיבת והיו לא קאי על והי' א"ש כיון דאינם סמוכין להדדי ורק לענין למפרע דפסוקים כיון דהשינויים שוין ילפינן והי' א"ש מפ' שמע במה מצינו כמו דשם אסרה התורה למפרע כמו כן הכא, וכ"ז במפרע דפסוקים משא"כ במפרע דפרשה לחברתה כיון דליכא קרא גם, במה מצינו אין ללמוד כיון דאין השינויין שוין וגבי הפסוקים השינוי יותר גדול מפרשיות ע"כ באמת אין למידין זמ"ז וא"ש בהבנת דברי הרמב"ם ונכון לדעתי בס"ד

- ואם כנים דברינו נבנה עלי' חומה לחזק דברינו שלמעלה שכתבנו דגבי תו"מ אין לחלק כלל בין תיבות לפרשיות דכמו דעת הרמב"ם לענין ק"ש בפסוקי דוהי' א"ש ללמוד מפסוקי דפ' שמע בבנין אב כיון דשוין להדדי כמו כן נימא בתו"מ דכיון דשם אסרה התורה בפ' שמע אף למפרע בלי שום שינוי א"כ באופן זה שוין ג"כ הפרשיות לפסוקי דשמע לגמרי ע"כ באמת ילפינן מפ' שמע לפ' והי' א"ש דצריך גם שם כסדרן הן לענין הפסוקים הן לענין הפרשיות וע"כ שפיר פסקו הרמב"ם וש"ע דגבי תו"מ אין חילוק ובכל ענין צריך להיות כסדרן ודו"ק

- ובישוב קו' הטו"ז על הש"ע ביו"ד סי' רפ"ח שכתב ואצ"ל אם הקדים פרשה לפרשה דקשה מה פשיטתא איכא בפרשיות יותר מהפסוקים הלא אדרבה חזינן בק"ש דבפרשיות לא איכפת לן ובפסוקים מעכב א"כ אדרבא בפסוקים פשיטא יותר מפרשיות והטו"ז הניחה בצ"ע ולפי האמור יש לומר ישוב לזה דודאי גבי ק"ש דתלוי האי' דלמפרע בשינוי קיל מפרשה לפרשה מפרשה עצמה וכמו שביארתי הדברים בארוכה משא"כ גבי תו"מ דאי' דכסדרן הוי אף באופן דל"ה שינוי כלל רק דתלוי בקדימה ואיחור בכתובה עצמה דהקדום בתורה קודם בכתובה א"כ בזה למה יהי' יפה כח הכסדרן דפסוקים מכסדרן דפרשיות ודאי לא ואדרבא יש סברא לאידך גיסא דיפה כח הכסדרן של פרשיות מכסדרן הפסוקים כיון דחזינן דבכתיבת תו"מ על קדימת התורה קפדה רחמנא היינו מה שקדמה בתורה צריך ג"כ קודם בכתובה א"כ היכא ששינה בפרשה עצמה בין הפסוקים ודאי דעשה איסור במה שהקדים תיבות או פסוקים שהן מאוחרין ולא הוי כהווייתן אבל עכ"פ לא הניח הפרשה שהי' צריך לכתוב קודם וכתבה באמת קודם ורק בפסוקים עשה שלא כהוגן. משא"כ בהקדים פרשה לפרשה היינו שהניח לגמרי את הפרשה הקדומה והלך אל המאוחרות הרבה ממנה א"כ האיסור גדול באיכות הרבה מקדימת הפסוקים בפרשה עצמה ושפיר פשיטתא יותר הוא מבפרשה עצמה א"כ שפיר שייך הלשין ואצ"ל דכתב המחבר וא"ש בס"ד הכלל בישוב קושיא הנ"ל בקצרה דודאי בק"ש דתלוי אי' דלמפרע בשינוי בזה איכא פשיטתא יותר בפסוקים מבפרשה אבל בתו"מ דתלוי אי' דכסדרן בקדומה ואיחור, ובקדומה ואיחור הסברא להיפך דאיכא פשיטתא יותר מפרשה לפרשה יותר מבפסוקים ובזה סרה קו' רבינו הטו"ז מעל המחבר ודו"ק

- ועוד פש גבן מילתא חדא לבררה והוא במה שהבאתי לעיל דקיי"ל גבי תו"מ דצריך שיהי' כסדרן בכתיבה היינו שיכתוב תיבות ופסוקים ופרשיות המוקדמים בתירה קודם שיכתוב תיבות ופסוקים ופרשיות המאוחרות והיכא שכתב המאוחרות תחלה אף שבסדר עמודתן לא שינה כלל ונכתבין כראוי למשל שהתחיל לכתיב בפסוק ראשון שבפרשה בשיטה העליונה ודולג שורה חלק וכתב שורה שלישית ואח"כ כתב שורה שני' פסוק השייך לה וכן אינך נמצא אחר הכתיבה אין להכיר שום שינוי בין פרשה זו לפרשה אחרת אפ"ה פסול ונלמד מוהיו כמבואר בש"ע סי' ל"ב סעי' כ"ג, וצ"ע גדול מאד מנא לן זה דגם על זה קפדה התורה ומאין לקחו הפוסקים לומר כן דהא גם גבי ק"ש אנו למידין מהאי קרא גופא דפסול למפרע עיין ברכות ט"ו ומגילה י"ז וסוטה ל"ב ושם מבואר בהדיא דהוי הפירוש דקרא הפסוקים למפרע מאחור לפנים עיין ברש"י במקומות הנ"ל וכן בפוסקים א"כ נימא דגם גבי תו"מ ע"ז היתה הקפידה שלא יהי' כתובה למפרע ממש מאחור קדמה ורק יהי' עמידת התיבות ואותיות שוות כמו גבי ס"ת שיכתוב בסדר הראוי לקרותו אבל זה שיהי' קפידא בכתיבת הקודם קודם מאין לנו ובאמת במכילתא סוף פרשת בא שנזכר שם הך דין של כסדרן אין שום זכר שיהי' קאי על קדומת הכתיבה ורק על סדר העמדתו ר"ל שיהי' נכתב בסדר הנמצא בתירה שיהי' ראוי לקריאה כשורה אבל איזה שיכתוב קודם איו איפה נמצא שם איזה רמז לזה, זולת לדעת התוס' בשם ר"ת מוכרח לומר דהמכילתא שם מיירי מסדר הכתובה עיין תוס' מנחות סוף ל"ד ע"ב ד"ה והקורא אבל גם על ר"ת קשה באמת מאין לנו זה דמתיבת והיו לא נשמע רק על למפרע ממש דומיא דק"ש ומכ"ש לרש"י דמביא ראי' לשיטתו א"כ הברייתא מיירי מסדר העמדה בודאי קשה מאין לקחו הפוסקים מקור לדין זה, ועוד יותר גדלה התימא הא גבי מגילת סוטה קיי"ל ג"כ דיש בה כל הדינים דישנם בתו"מ ומבואר בסוטה י"ז ע"ב כתבה למפרע פסולה דכתיב וכתב את האלות