משנה שכיר חלק א מה

כתב כן המחבר בסי' רפ"ח, והפרמ"ג שם כתב דאולי הוא רק מדרבנן, ובדאורייתא גבי תו"מ החמירו אבל גבי ק"ש דהפרשיות הוי דרבנן לא החמירו עיי"ש, וא"כ כיון דגבי פרשיות הוי דרבנן צריך להחמיר בהן יותר משל תורה כדאמרו בעלמא חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ע"כ כתב הש"ע ואצ"ל מפרשה לפרשה דצריך ליזהר יותר בזה יען שהוא מדרבנן כן הי' עלה במחשבה תחלה אבל רחוק בעיני להעמיס זאת בכונת הש"ע וגם מסתימת הפוסקים לא משמע דיהי' אי' כסדרן מפרשה לפרשה רק דרבנן ועיין בשע"ת ריש סי' ל"ב בשם כמה גדולים דבספק יש להחמיר אפילו מפרשה לפרשה ולשי' הפרמ"ג הוי ספיקא דרבנן ולקולא, ועיין בפרמ"ג שם שהניח בצ"ע בישוב קושייתו והוא באמת קושיא אלימתא

- ומה שנראה לי בעזה"י בישוב קו' זאת הוא כך ולדעתי הוא דבר אמת בס"ד דהנה הגמרא יליף מתיבת והי' דלמפרע פסול בין בק"ש ובין בתו"מ ומזה יצא הדין של כסדרן גבי תפילין ומזוזות וכן הדין דאם קרא למפרע לא יצא גבי ק"ש דאם הוי שלא כסדרן ג"כ הוי למפרע אמנם חילוק יש בין הלמפרע דנאמר בק"ש למפרע הנאמר בתו"מ דלמפרע הנאמר בק"ש לא הוי בו אלא מין אחד משא"כ בלמפרע דנאמר נהי תו"מ יש בו שני מינים למפרע, וכמו שאומר בעזה"י היינו למפרע דק"ש הכונה שקראה באמת למפרע שמתחיל מפסוק שנאמר אחרונה והולך קדמה או שמתחיל בפרשה אחרונה ואח"כ אומר פרשה ראשונה וזהו למפרע ממש שהולך מאחור לפנים וכן גבי כתובה דתו"מ יש מין זה שכתבה למפרע היינו שבראש השיטה כותב פסוק האחרון ובשיטה השני' כותב פסוק שלפני האחרון ובשיטה השלישית שלפני' וכן כותב כולה נמצא דכל הפרשה היא מהופכת ונקראת למפרע כמו גבי ק"ש כשקראה למפרע וכן כותב תחלה פרשת והי' א"ש בראש העמוד של מזוזה ואח"כ למטה הימנה פ' שמע וכן גבי תפילין הקדים שמע להוי' א"ש ובזה המין דומה תו"מ לק"ש ופסול, אמנם ישנו עוד מין אחד למפרע דלא שייך רק גבי תו"מ ולא בק"ש, היינו שהפרשה כתיבה לפנינו בסדר הנכון פסוק אחר פסוק ראשון ראשון ואחרון אחרון רק הכתיבה היתה למפרע היינו שהתחיל לכתוב בשירה האחרונה פסוק האחרון וכן הי' כותב למפרע כולה עד פסוק הראשון בשיטה הראשון והלך מאחור קדמה נמצא אחר הכתובה הפרשה כתיבה לפנינו בסדר הראוי בלי שום שינוי וגם נקראת יפה ואעפ"כ הוא פסולה משום פסול דלמפרע משים דכך גזרה חכמתו יתברך דגם הכתיבה אף אם הקריאה יהי' כהוגן אפ"ה אם כתבה למפרע פסול (ולהלן אכתוב בס"ד מנא לן באמת זה גבי תו"מ) ומין זה דלמפרע לא משכחת רק גבי תו"מ, דגבי ק"ש לא משכחת למפרע אלא בהקריאה דיקרא שלא כסדר הראוי כמובן, ולפי"ז יש לומר בטעמה דרמב"ם דפוסק דבין פרשה לפרשה לא מזיק גבי ק"ש והוא כיון דכל פסול דלמפרע הנאמר בק"ש בקריאה נאמר י"ל דמשום הכי פסלה התורה משום דאין לה שום הבנה כשקוראה כך ואנקוט למשל אם יאמר פסוקי או תיבות דק"ש למפרע איזה הבנה יהי' לה היינו אם יאמר ובשעריך ביתך מזוזות על וכתבתם וכן אינך ואף אם דלגבי הפסוקים יהי' לה ההבנה במקצת היינו אם יאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך וקשרתם וכו' ודברת בם וכו' אף דיש להם הבנה מ"מ ניכר בהדיא ההיפך ע"כ אסרה התורה הקדושה משא"כ אם יקדים פרשה לפרשה היינו אם יאמר תחלה פ' והי' א"ש ואח"כ פ' שמע לא יוכר השינוי כ"כ דהשינוי ל"ה רק על רגע שמחליף הפרשיות אבל אח"כ באמצע האמורה לא יוכר שו שינוי וליכא רק שינוי קצת וגם קצרה וקטנה א"כ חילוק גדול יש בין שינויי דתיבות ופסוקים לשינוי הפרשות דגבי תיבות יש שינוי גדולה ויתירה מאד דהא אין להם שום הבנה כלל וכלל ע"כ פשיטא דאסרה התורה וגם באופן שקרא הפסוקים למפרע אם כי יש לה הבנה במקצת עכ"פ - מ"מ נים השינוי הגדול שמשנה באמורתה ויהי' ניכר לכל השומע אמירתו ע"כ שפיר גם זה בכלל האסור משא"כ השינוי מפרשה לפרשה לא יוכר כלל בעת אמירת הפרשיות רק ברגע החילוף שיחליף מפרשה לפרשה אז יש להכיר שמקדים תחלה והי' א"ש לשמע ואח"כ באמצע אמירת והי' א"ש מי ידע שעשה איזה שינוי וכן באמצע אמירת שמע לא יוכר כלל ע"כ כיון דהשינוי הוא קטן מאד וגם אינם סמוכין להדדי י"ל דבאמת דתיבת והיו לא קאי כלל אשינוי זה וע"כ כתב הרמב"ם באמת דשינוי מפרשה לפרשה לא איכפת לן בק"ש כן נראה לי בטעמא דמילתא בפסק הרמב"ם הנ"ל - אמנם כ"ז א"ש בלמפרע דק"ש דשם על הקריאה קאי ויש לעשות חילוק בין השינוים כיון דבקריאה תלוי הדבר ולגבי קריאה יש לחלק בין הפרשות דשם לא נראה שינוי כ"כ בקריאה וע"כ יש לומר דזה לא אסרה התירה משא"כ גבי תו"מ דשם נאסר אף באופן דהקריאה יהי' טוב היינו שכתב בסדר היפה וראוי לקריאה פסוק אחר פסוק ורק למלאכת הכתיבה לא הי' סדר דהתחיל לכתוב מפסיק האחרון והלך מאחור לפנים, ובזה אכתי לא הזיק הקריאה ואעפי"כ אסרה התורה א"כ צריך לומר דגזרת השם הי' לכתוב כסדר הווייתן שניתנה הקודם קודם והמאוחר מאוחר א"כ כיון דכך היתה הקפדת התורה לכתוב כל הקודם תחלה מהכ"ת נחלק בין תיבות לפרשיות דבפרשיות יהי' מותר לכתוב המאוחר קודם. ע"כ אמרינן באמת דהפרשיות נלמד מהתיבות ופסוקים ואמרינן דכמו דגבייהו קפדה התורה לכתוב כל הקודם קודם כ"כ בפרשיות דמה"ת נחלק בינייהו דאטו יש שינוי יותר בקדימת התיבות מקדימת הפרשה ודאי לא ע"כ באמת אמרינן אף די"ל דהך והיו הנאמר בפ' שמע לא קאי על פ' והי' א"ש כיון דאינם סמוכין זל"ז מ"מ באמת לא מתיבת והיו נלמד גבי והי' א"ש דאיצטרך כסדרן רק במה מצינו מפ' שמע כמו דמצינו דשם הקפידה על הקדימה דקודם קידם כמו כן בוהי' א"ש וממילא דבפרשה נמי כן וכ"ז גבי תי"מ דשם נאסר הכסדרן אף בלי שום שינוי הניכר ע"כ ליכא שום חולוק בין הפרשיות והתיבות איכא למילף חד מאידך מבמה מצינו משא"כ בק"ש דשם הוי הכסדרן שינוי הניכר ואיכא בתיבות ופסוקים שינוי הניכר יותר מבפרשה לפרשה שוב ממילא ליכא למילף מבמה מצינו כיון דשם ניכר יותר השינוי ע"כ אסרה התורה דבמה מצינו אין למידין רק בדברים השוין לגמרי דאל"כ איכא למופרך מא לזה שכן יש בה שינוי הניכר יותר וכיון דכמה מצינו אין למילף וגם הך והיו לא קאי עלה כיון דאינם סמוכין א"כ אין לנו שום לימוד על זה דיצטרכו בכסדרן ע"כ באמת פסקו דגבייהו אין מזיק אי'