משנה שכיר חלק א מב

בי רב היא הוי לי' למינקט סתמא קלף כדי לכתוב פרשה קטנה ואנא ידענא שהיא שמע ישראל וכתב הח"ס ז"ל כיון דד' פרשיות מעכבים זע"ז ולא משכחת שיצטרך לפרשה אחת אלא כשנפסלה לו אחת מן הפרשיות והואיל דבעינן כסדרן א"כ כשנפסלה פ' שמע מוכרח לכתוב שמע והי' א"ש משא"כ כשנפסלה לו והי' א"ש שהוא אחרונה אינו צריך אלא והי' א"ש לחוד והוו אמינא שהיא הפרשה קטנה אעפ"י שבעצמותה גדולה היא מ"מ בערך דיני תפילין היא הקטנה שבפרשיות שדי באותה פרשה לחוד משא"כ באינך קמ"ל שהוא שמע ישראל ואעפ"י שמעכבות זע"ז מ"מ פרשה אחד של תפילין הוא חשיבא עיי"ש וכן תי' הגאון תפארת ישראל במשניות שלו, הרי דנקט ג"כ דינו של עבודת הגרשוני ודבר שמואל הנ"ל לפשיטות והרי לסברתי' בתשובתו הנ"ל בהסבר דין של כסדרן הי' די אף בפרשת שמע ישראל לחוד וכמו שכתבתי לעיל, וע"כ דחזר ממה שכתב שם בתשובה שכתב זאת הרבה שנים לשני חידושיו למס' שבת

- ועוד יותר מצינו למרן ז"ל שכתב בחלק חו"מ סי' קפ"ט בתשובת שאלה שנשאל מהגאון ר' קאפעל חריף ז"ל חודות תפילין אשר אות הוי"ו נתקלקל הדיו ונפרד מעובי האות ומ"מ נשאר כדי הכשר וי"ו ונפשו הקשה לשאול חי שרי להוסיף דיו חדש לעבות האות כמו שהי' אי איכא למיחש שמא שוב אחר זמן יתקלקל גם השריטה דקה הנשארת עתה מהכתב הישן ויבואו להכשיר על ידי כתב החדש עובי הדיו שמוסיפין עתה ואז יהי' שלא כסדרן ע"כ שאלת הגאון ז"ל, ומרן ז"ל כתב ע"ז בזה"ל הנה הא דפשיטא לי' אחר שכבר נצטרף הדיו עם האות בהכשר ושוב כשנתקלקל השריטה הישינה חוזר לפסולא לא הביא שום ראי' לזה וצריכא עיונא רבא אמנם דין זה מבואר במס' שבת ובעירובין גבי סנדל שנפסקה אחת מאזני' (והוא הגמרא שהבאתי לו אז בדברי כמו במושכל ראשון וב"ה כונת לדעת מרן ז"ל בדמיון הזה) ומבואר שם בתוס' ד"ה תקנה כשקבע האוזן ותיקן הסנדל נצטרף ונעשה פני אחד וטמא מדרס ומ"מ כששוב נפסק השני ותיקנו אמרינן פנים חדשות בא לכאן ונטהר למפרע וילפינן שם בעירובין מטומאה וטהרה לענין איסורין גבי היקף לדירה א"כ ה"נ דכותי' דאע"ג דכל זמן שצורת האות קיים וכשר כל מה שמוסיף דיו לעבות האות הרי הוא מצורף ומתקדש בקדושתו ממש מ"מ אח"כ כשנתקלקל הדיו הישינה ויהי' ההכשר כל חות ע"י החדשה מופסל בתפילין משום שלא כסדרן וכן מסיק להלכה ויש לחוש לכתחלה שלא לעבות משום חשש הנ"ל עכ"ל עיי"ש - יד

) והשתא הכא קשה טובא למה יהי' מזיק לן הכא במה שנכתב שלא כסדרן כיון דלעולם הי' בקדושתו הראשונה ולא הלך הקדושה אפילו על רגע כמימרא דבשלמא היכא דנפסל האות קודם התיקון אזדא קדושה מכל הפרשה וכנ"ל אבל היכא דנפרד רק קלת מן האות ונשאר כדי הכשרו ואח"כ כשמוסיף עבות הדיו ה"ה מתצרף ומתקדש בקדושתו ממש ואח"כ כשנפרד השריטה הישינה בזה אכתי לא מופסל דהא יש בה עדיין שיעור אות ע"י עבות הדיו שהוסיף עלי' מכבר בשעה שהי' רשאי להוסיף ועודה בקדושתה דומיא דסנדל דעודה בטומאתה אף אם נפסק אוזן השני' אחר תיקון הראשונה זולת אם תיקן גם אוזן השני' אז אמרינן פנים חדשות באו לכאן ויצא מחזקת טומאה הראשונה וכמו כן כאן אף בעת שסר ממנה השריטה הישינה עדיין קדושה עלי, מכח הדיו שהוסיף מאז ונקדש בקדושת הפרשה ועדיין כשרה כיון דיש כאן שיעור אות, ורק אמרינן דבעת שיוסיף כעת מחדש אז יבא לך הפסול של שלא כסדרן מטעם דאמרינן דזה כתב חדש הוא משום דפנים חדשות באו לכא' ונכתב באחרונה שלא כסדרן וקשה כיון דכל פסול של שלא כסדרן הוא משום דלח נתפס הקדושה וכיון דכאן כבר נתפס הקדושה וגם לא הלך ממנה לעולם ולא הי' פסול בינתיים בין כתיבה הישינה לכתיבה חדשה ל"ה צריך להיות מזיק במה דל"ה כסדרן כיון דעכ"פ הקדושה לא פקע לעולה משעה ראשונה עד עתה, ואסביר יותר דברי דבשלמא גבי טומאה שפיר אמרינן דבעת שתיקן השני' פרחה ממנה הטומאה דכיון דפנים חדשות באו לכאן א"כ הוי כמו מנעל חדש וכיון דהוא מנעל חדש ועוד לא קיבל טומאה מעת שנעשה חדש א"כ מאין יהי' טמא ע"כ באמת הוא טהור, משא"כ כאן גבי אות שתיקן בתפילין אף אם תאמר דאות זה חדש הוא כיון דיש לו פנים חדשות מ"מ נתקדש מחדש בעת כתיבתו השני' כמו שאר אות שכותבין מחדש שמקבל הקדושה בעת הכתיבה דהא הח"ס שהבאתי בראש דבריי כתב שאין העיכוב אצל אות החדש שכותב באחרונה שזה האות שפיר מקבל קדושתו בעת הכתיבה וחק העיכוב הוא אצל שאר האותיות המאוחרות שנכתבו קודם אותיות המוקדמות להן שכך רצתה התורה שלא יהי' נתפס בהן הקדושה אלא אם כבר נכתבו האותיות המוקדמות קודם אבל האות' הקדום שכותב באחרונה שפיר מקבל הקדושה בעת הכתיבה, א"כ לפי"ז אף אם תאמר שאות הוי"ו שבעת שתיקן השריטה הישנה נעשה חדש ע"י הפנים חדשות שבא לה מ"מ יש לה קדושה מחדש, וא"כ כיון דבאמת גם הנאוחרות כבר קיבלו קדושה בעת כתיבה הראשונה למה יהי' פסול מטעם שלא כסדרן הי' כבר נתפסו בקדושה מכבר מעת הכתיבה הראשונה, ובשלמא אם הי' איזה הפסק בין שני התיקונים שעשה בוי"ו היינו שהי' אפשר לומר דקודם שעשה תיקון השני נפסל אות הוי"ו א"כ הי' פסול כל הפרשה וממילא אזדה קדושה הראשונה מאותיות המאוחרת שהי' עליהן מכתיבה הראשונה וצריך לקבל קדושה מחדש וזאת לא תוכל כיון דכתיבות קודם מאותיות המוקדמות לה אבל באמת וי"ו זו מעולם היתה כשרה ולא הי' בה חלות פסול אף רגע כמימרא דטרם דתיקן השריטה הישינה היתה כשרה מכח עבות הדיו שתיקן בראשונה ואחר שתיקן השריטה ואמרת דנעשה חדשה מ"מ היא קדושה מכח כתיבה החדשה וא"כ תמיד היתה בקדושתה ולא נפסלה מעולם ולא הי' שום הפסק פסול כאן א"כ ממילא לא סר מהפרשה כולה קדושה הראשונה א"כ למה מזיק לן כאן פסול דשלא כסדרן לדעת מרן ז"ל ואיזה חשש יש לנו בנדון שאלת הגאון ר' קאפעל ז"ל ולמה לא יקיים מצוות זא"ז בדבר שאין בו שום חשש אלא ע"כ דעיקר הקפדה בשלא כסדרן הוא שהקדום יהי' נכתב קדום והמאוחר יהי' נכתב במאוחר בין נתפס בקדושה או לא אם לא כתבה כסדר הכתיב בתורה אין מועיל א"כ יפה פסק הח"ס ז"ל דיש לחוש על החשש הנ"ל דיתקן גם