משנה שכיר חלק א מא

של והי' א"ש א"כ לא איכפת לן במה שכתב שמע אח"כ כיון דבלא"ה כבר נתפס וחלה עלי' קדושתה שתה עכ"ד מרן ז"ל וסיים על זה בזה"ל כנ"ל ברור ואמת - יג

) וע"ז הקשה לי מכ"ת נ"י דלפי"ז למה קיי"ל דאם נפסלה אות אחת בתו"מ דאין לה תקנה משום דיהי' שלא כסדרן כיון דכבר נתפסה בקדושה משעה ראשונה לא איכפת שוב במה שיכתוב אח"כ דומיא דס"ת אם שרי לעשות ממנה מזוזה ע"כ קו' כ"ת נ"י

- אמנם יפה השבתי לו פא"פ דודאי אי לא הי' לפנינו רק פסול שלא כסדרן לחוד אז היכא דכבר נתפס בקדושה לא מזיק במה שאינו כעת כסדרן אבל בנפסל אות אחת ותיקנה אז יש לנו לדון על שני פסולין תחלה קודם התיקון יש פסול דחסר אות דל"ה כתיב תמה עיין מנחות דף ל' ומגרע בזה קדושת כל הפרשה ונפסל על ידה ושוב אחר שתיקנה נתעורר פסול דלא הוי כסדרן ואז לא מצינו למימר דלא מזיק במה דל"ה כסדרן כיון דכבר חלה הקדושה מכתיבה ראשונה ז"א דקדושה ראשונה כבר הלך וחלף בעת פסול הראשון שהי' בינתיים בין כתיבה הראשונה לכתיבה שני' וצריך לחלות קדושה מחדש וזה ליכא כיון דנמצא כתיב המאוחר קודם למוקדם לשי' מרן ז"ל וא"ש ולק"מ כן נראה לי בישוב דברי רבינו ז"ל

- אמנם גוף דברי מרן ז"ל שחידש בכל קפידא של כסדרן הוי רק בפרשה המאוחרת אם נתפס בה קדושה ע"י איזה אופן שהוא ואין שום קפידא בקדומה אף אם כתובה באחרונה דבר זה הוא מילתא חדתא, ובעונותי שרבו לא זכיתי להבין ולא ירדתי לסוף דעת קדשו וכמו שאכתוב לקמן בס"ד, ותחלה אכתוב מה שמצאתי לחבל גאונים מדורות קדמאי כמו הגאון החסיד בתשובת דבר שמואל ותשו' עבודת הגרשוני ושיירי כה"ג המובאים בבאה"ט ובשע"ת ריש סי' ל"ב דאם נפסלו שני פרשיות הראשונות וכתבו אחרות תחתיהן דפסול לצרף מטעם שלא כסדרן וכאן שפיר יש להקשות קו' מעכ"ת נ"י כיון דבשעת כתיבתן הי' לפניהם כתובין שתי פרשיות הראשונות ושפיר נתפס עליהן הקדושה א"כ מה איכפת לן במה שנכתבו אח"כ שני פרשיות חדשות כיון דהשני פרשיות המאוחרות כבר מקודשין ועומדין מכתובה הראשונה, וכאן ל"ש תירוצי הנ"ל משום דנראה לי ברור דכאן איז לדון רק משום פסול דשלא כסדרן לחוד אבל משום פסול דחסר שהוא משום כתיבה תמה ליתא בזה דדוקא כחסר אות בפרשה דאיכא מומא בגוף הפרשה דל"ה כתיבה תמה שפיר יש לדון משום פסול אחר זולת פסל שלא כסדרן משא"כ בהני פרשיות שנפסלו הראשונות בפרשיות שנשארו לא נמצא בגופן שום מומא א"כ אין לדון בם משום פסול אחר זולת פסול דשלא כסדרן וזה פשוט בסברא' ואין להתעקש ולומר כיון דקיי"ל דד' פרשיות מעכבין זע"ז א"כ היכא דנפסל אחד מהן יש שם פסול גם על האחרינא, וככר השיבו לי כן איזה רבנים גדולים ששמעו קושייתי הלז אבל לא נכנסו דבריהם בלבי משום דלדעתי זה טעות גמור דודאי לעיל בקושיא מחסר אות דאיכא מומא בגופא של פרשה שייך לומר דאיכא בה פסול עצמיית משום דצריך שיהי' כתיבה תמה וליכא דהא חסר אות עיין מנחות ד"ל דילפינן מוכתבתם דצריך שיהי' כתיבה תמה ומכאן ילפינן דחסר אות פסול משום דל"ה כתיבה תמה משא"כ בפרשיות דשאר הפרשיות נשארו בתמימותם ואין בהם שום חסרון בגופן א"כ מה פסול תתן בהם לומר דאיכא כאן פסול אחר דמגרע קדושתו זולת פסול דשלא כסדרן ולרווחא דמילתא אביא ראי' דבמנחות קחשיב במתני' כמה דברים דמעכבא זא"ז אנקוט למשל שני שעירי דיוה"כ וכי נוכל לומר דהיכא דנפסל אחד והשני נשאר לפנינו תמים בלי מום דיש פסול בגופו או שאר דברים שחשב שם במתני' הכי נימא דהאחד גורם פסולה דגופא בהשני' זה ודאי לא ואין כאן אלא מצות עיכוב בלחוד, וכ"כ גבי כרשיות כיון דהם נשארו בתמומותם ליכא כאן אלא מצות עיכוב בלחוד היינו דליכא לקיים המצה באלו לחוד עד שיצרפו אליהם עוד שני פרשיות כשרות כתובות כדינא ויען ששני פרשיות הראשונות כתובים עתה מחדש נמצא שיהיו כתובים שלא כסדרן ע"כ ממילא ליכא לצרף עמהם וע"כ הם פסולין ולא פסול עצמיית ורק פסול חיצוניות מצד שמעכבים זע"ז וצריך לצירופא דאחרינא והם כתובים שלא כסדרן ע"כ ממילא פסולין כולן, ועתה מצאתי סמך לדברי מדברי תיו"ט שבת פ"ח גבי קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין ועיי"ש שכתב דכל פרשה שם בפ"ע היא ועיי"ש והוא ראי' לדברי דאין פסול דאחרינ"א גורם לעשות פסול עצמיית בגופא של האחרינא והסברא ברורה ואמת לכל המודה על האמת, ועתה לדברי מרן הח"ס ז"ל דכל פסול של שלא כסדרן הוא דאינה נתפס בקדושה והיכא דכבר נתפס הקדושה באמת לא בעי שיהי' כסדרן שפיר קשה כיון דאלו הכרשיות כבר נתפסו בקדושה בכתיבה הראשונה שהי' כדת וכדין ח"כ שוב אין כהן חלות אי' דשלא כסדרן כלל וכלל א"כ לפי"ז הי' צריך להיות הדין דאם נפסלו הפרשיות הראשונות דיהי' מותר לכתוב אח"כ אחרות תחתיהן ולצרף בהנשארות ובהדיא מבואר דעת הגאונים שהבאתי לעיל דאסור לעשות כן ועוד יותר הביא בשע"ת בשם האחרונים שם בסי' הנ"ל בסופר שכתב כמה פרשיות בב"א ונזהר לכותבן על הסדר ואח"כ נתערבו דצריכין הכל גניזה מחשש שמא יקח פרשה ראשונה הכתיבה באחרונה מג' פרשיות המאוחרות עיי"ש ולדעת מרן ז"ל דכל הטעם של פסול דשלא כסדרן משום הקדושה הוא דלא חלה כשהוא שלא כסדרן והיכא דכבר חלה פעם אחת שוב לא מזיק אף שיהי' שלא כסדרן וא"כ הכא דכבר חלה הקדושה עי' שיהי' נזהר בעת הכתובה מה איכפת לן בתערובתן וע"כ דכל הני גאונים לא אזלו בשיטת מרן ז"ל בביאור איסור דשלא כסדרן ורק הבינו בטעם דכסדרן שהקפידה התורה שיהי' נכתב הקודם קודם והמאוחר מאוחר ככתוב כתורה ואין נכ"מ בין אם חלה הקדושה מכבר או לא בכל אופן שיהי' שלא כסדר הכתוב בתורה תו אין מצטרפין זע"ז וע"כ שפיר כתבו דאסור לכתוב שני פרשיות חדשות בנפסלו הראשונות וכן שפיר כתבו דאם נתערבו הפרשיות דצריכים גניזה דאל"כ יהיו שלא כסדרן

- והלום מצאתי בח"ס לשבת דף ע"ש דמיחלפי שיטתי' דמרן ז"ל ממה שכתב בתשובתו הנ"ל דשם כתב לתרץ ק"ו התיו"ט שהקשה למה הוצרך לתנא לפרש איזה פרשה קטנה היא זיל קרי