משנה שכיר חלק א מ

סימן ג'

אור ליום ה' ויקהל תרס"ט בוסערמין יצ"ו

כוכב ישורין ונוגה שמשו אור ישראל וקדושי רכבו ופרשו כבוד רב האי גאון האמיתי שר התורה ארי שבחבורה אספקלריא המאירה המאיר לארץ ולדרים בכל פינה ועברים בחיבוריו היקרים מרנא ורבנא כקש"ת מרן אברהם יצחק גליק אבדק"ק טאלטשווע יע"א בעה"מ ספרי יד יצחק ובאר יצחק

אחרי תת שלו' כמשפט בקידה חמש מאות אבא בזה היות שעסקי כעת בסוגיא דצלי קדר וראיתי בספרו הבהיר יד יצחק חלק א' סי' רס"ג שנתקשה בהבנת דברי הפ"י ברכות ל"ח והניח בצ"ע ואני העני בדעת זכיתי לעמוד על אמיתת כוונתו אמרתי לא אמנע מלהציע דברי קדם הדר"ג נ"י וזה לשון כהדר"ג נ"י שם בספרו הנ"ל אבל לפע"ד תמוהים דברי הפ"י ברכות ל"ח שכתב דמסקנת הש"ס פסחים דר"י מודה לענין פסח שצלאו ואח"כ בשלו כיון דלאחר בישול יש בו ג"כ טעם צלי ועיי"ש והרי אדרבא כאן מבואר בהיפך דהש"ס מדמה להו אהדדי לתירץ דרב כהנא ובתי' עולא הוסיף רק דאתיא כר"מ אבל לר"י ודאי דאסור וצ"ע כעת עכ"ל הדרגנ"י שם בתשובתו, ונראה לי ברור בס"ד דכונתו כך דהנה תוס' הקשו לרב כהנא דמוקי לה כר"י אכתי הדר קו' לדוכתא רבנן למה להו בשל מבושל ותי' בדוחק, והנה הלח"מ בפ"ח מק"פ תירץ דבאמת רב כהנא רק הברייתא אתי לתירוצא אבל רבנן דרבי ע"כ כר"מ סברו ומשו"ה שפיר צריכין הקרא על צלאו ואח"כ בשלו ולא כר"י דאל"כ יקשה קרא למה להו אמנם מצאתי לפרמ"ג ב"ה פסח סי' תס"א במש"ז סק"ב שכתב לדחות דברי הלח"מ וכתב דלפי המסקנא בש"ס ברכות דרבי יוסי לא פליג על ר"מ וגם הוא סוכר דבישול אינו מבטל ממצב הראשון ורק משו"ה פליג במצה משום דטעם מצה בעינן אבל בעלמא שפיר מודה לר"מ א"כ לפי"ז א"ש גם לרב כהנא דרבנן סברי כר"י דבישול אינו מבטל לצלי, וא"כ שפיר הוצרכי קרא על צלאו ואח"כ בשלו והש"ס שם בפסחים קאי אליבא דמסקנא דברכות וא"ש עכ"ד הפמ"ג ועיי"ש - וא"ל לפי"ז מה הוסיף עולא דהא גם לרב כהנא אתי גם לר"מ דכי הדדי נינהי בדבר זה אחר המסקנא י"ל דא"ש דעולא לשיטתו אינו סובר המסקנא כמו שכתבו תוס' א"כ לדידי' ולטעמי' ע"כ לא אתי' רק לר"מ וא"כ לשיטתו שפיר הוסיף וא"ש, והשתא לפי"ז יובנו שפיר דברי רבינו הפ"י דהם מתאמים לדברי הפרמ"ג הנ"ל דהיינו מדחזינן דרב כהנא מוקי לרבנן כר"י וקשה לכאורה קו' התוס' וע"כ דרב כהנא סובר כהמסקנא דברכות דבזה גם רבי יוסי מודה דאינו מבטל והטעם משום דטעם צלי לא בטיל וא"כ שפיר הוצרך קרא ע"ז, וא"כ לפי"ז שפיר כתב מרן הפ"י דגם מסקנת הש"ס דפסחים הוי דר"י מודה לר"מ היכה דיש בו טעם וא"ש מאד בכונת דבריו וזה ברור ואמת בכונתו וראי' לדבר דלזה כיון הפ"י דהרי הוא בעצמו כתב במה שתי' תוס' בפסחים דאפשר משם יליף רב"י הך דין דבישול מבטל צל דזה דוקא לפי הס"ד דהש"ס דברכות א"כ משמע דעתו דאליבא המסקנא לא צריכין לזה וא"כ שפתיו ברור מללו ותיתי לי שקיימתי דבריו ודו"ק

- ואגב אציע הערה על הפ"י ברכות דף כ' שכ' דמה דקיי"ל שני כתובים הבאין כ' או שלשה כתובים לכ"ע אין מלמדין זה דוקא במה מצינו אין מלמדין דשני כתובים ממעטין דוקא בדכותייהו אבל בק"ו שפיר מלמדין ועיי"ש, ופלא דבזבחים דף נ"ח ע"א ברש"י ד"ה אין מלמדין מבואר בהדיא דלאו דוקא בבנין אב אין מלמדין ורק דאפילו בגז"ש אין מלמדין עיי"ש וידוע דגז"ש עדיף מק"ו א"כ ודאי דכ"ש דאף בק"ו אין מלמדין היפך דברי מרן הפ"י וצע"ג - יב

) ובזה אצא בשום שלו' ובברכת חיי אריכא עבדו המשתחוה מרחוק מיל מול הדר"ק

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ד

לה' הישועה ועליו ברכתו סלה כבוד ידידי חביבי יושב סתר לבבי הרב המאוה"ג החריף ובקי איש חמודות פאר המדות נטע שעשועים כו' כקש"ת מו"ה יקותיאל יודא היילפרין שליט"א אבדק"ק נאנאש יצ"ו

אחדש"ה כמשפט, על עתה באתי אודות דברת מרן הח"ס ז"ל ביו"ד סי' רפ"ב שהראה לי בהיותי אתו במחיצתו וכאשר באתי לביתי ונתתי מרגוע לנפשי מטורח הטלטול עיינתי עוד הפעם בתשובה הנ"ל ואחרי עברי בתרי אמרי מרן ז"ל מצאתי כמה דברים שנסתרה דרכו ממני ולא אוכל להבינם בעוה"ר ואחרי נשיקות עפרות זהב דמרן רבן של ישראל אדון בדבריו כפי קוצר שכלי כי תורה הוא וללמוד אני צריך ואדרבה נא נגד מלך גדול ונורא ולא אבוש בעזה"י ואציע דברי לפני מעכ"ת נ"י ונא לעיין בם ולהודיענו חו"ד בזה וזה החלי בעזר צורי וגואלי

- הנה תוס' בשבת דף ע"ט ומנחות ל"ב גבי ס"ת שבלה אין עושין ממנה מזוזה מטעם דמעלה בקדש ולא מורידין הא מורידין עושין וכתבו תוס' דמיירי שהי' פרשה והי' אם שמוע למעלה וכתב עלי' בגליון פ' שמע, וע"ז תמה הטו"ז בסי' ר"צ הא הוי שלא כסדרן וכתב ע"ז מרן הח"ס דלא ק"מ משום דנראה לו דכל ענין של כסדרן הוא דפרשה המאוחרת בתורה שכתובה קודם המוקדמת אין נתפס בקדושה ואם יכתוב אח"כ המוקדמת עי"ז לא יתקדש למפרע פרשה המאוחרת שכתב בתחלה שכך הדין שאין חלות קדושה על פרשה המאוחרת רק אם כתובה לפני' פרשה הקדומה, אמנם כ"ז גבי כתיבת תפילין ומזוזות שעוד לא הוי שום תפיסת קדושה משא"כ גבי ס"ת שבלה אם הי' הדין דעושין ממנה מזוזה דמורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה א"כ משעה שנתקדשה בקדושת ס"ת נכלל בה ג"כ קדושת מזוזה הקלה דבכלל מאתים מנה וא"כ כבר נתפס בה קדושת פרשה