משנה שכיר חלק א לט

דהמצוה להסמיך אותן וזה ברור ואמת לכל ישר הולך ומודה על האמת

- ומה שדחה את דברי רבינו הצל"ח בגילי דחיטתא לפע"ד דהאמת עם הצל"ח בהשגתו על המג"א במה דחילק בין שבת לרגלים כי משובח מאד טעמי' ומה שהביא משם הלבוש"ר שהגיה ברש"י זו לא מעלה ולא מוריד כי לא דוקא על זה בנה הצל"ח יסודו וגם קשה לשבש הספרים ומה גם דלשון רש"י מוכח דלא מקרא נלמד דכתב דאורחייהו בהכי עיי"ש משמע מעצמם ולא מחיובא דקרא, וכעת האיר ה' עיני וראיתי בביאר הגר"א סי' רפ"א שכתב על הרמ"א דכתב ונוהגין דביומא ל"ד נאמר על עולת התמיד דמשמע דקריב עמו וכמ"ש ביומא ע' וכר"ע שם עכ"ל, הרי דדעתו ג"כ כרבינו הצל"ח והוא ממש דברי הצל"ח דאין חילוק בין מוסף דשבת למוסף דיו"ט ומן התורה צריך לעשותן סמוכין ודי לי שני עדים נאמנים כרבינו הצל"ח ורבינו הגר"א לקבוע הלכה כמותן אף אם דהי' משמע ממג"א להיפך דהלכה כבתראי ומכ"ש דכבר הוכחתי דגם ממג"א אין סתירה לדברי ע"כ אני על משמרתי אעמודה דמדינא דש"ס וש"ע אסור לחלק התפלות והלואי שיהיו שאר ההלכות ברורים לי כהלכה זו וע"כ שפיר כתבתי למעלה שאין למנהג הנ"ל שום יסוד ומקור ואם אפשר בלי מחלוקת לבטלה מצוה לבטל כי כמה קלקולים יש בה, והלום ראיתי בספר פני מבין להגאון מאוי- ווארוש ז"ל סוף סי' כ"ט מחא"ח שכתב בזה"ל וכ"ז ג"כ במה שהנהיגו בכמה מקומות להתפלל שחרית ולאכול לפע"ד אינני מבין מדוע הניחו זאת הגדולים כי הרבה קלקלה יש בזה וכבר האריכו האחרונים שנדפסו מחדש בזה עכ"ל, והנאני שמצאתי תנא דמסייע לי והאחרונים שרמז עליהם הגאון ז"ל עדיין לא זכיתי לראותן ואולי קדמינו במה שכתבתי לעיל ודו"ק

- ומה שכתב על דברי המג"א ריש סי' כ"ה שהביא ראי' מיבמות דשהוי מצוה ל"מ דשם נאמר דוקא טל יבם שהוא חוץ למדינה אבל על יבם שהוא במדינה שפיר ממתינן עליו יפה העיר בזה וכבר חמה כן בתשובת ריב"א להגאון מפאקש ז"ל בסי' מ"ו עיי"ש אך מה שתמה עוד על ראיית מג"א מהא דמנחות דף ע"ב דאמרינן שם חביבא מנוה בשעתא, וכתב מעלתו נ"י דשם שאני דכבר נתנה שבת לדחות אצלו לא הבנתי כונתו בזה מה בכך שכבר נהנה שבת לדחות עכ"פ חזינן דראוי להיות זריזין מקדימין למצות ועיין ריב"א שם שהקשה ג"כ על ראי' זו אבל באופן אחר וכבר עלה בדעתי להאריך בדברי המג"א אלו אבל יען כי המדפיס אן טלי לאמור כלו מעשיך לא אוכל דבר דבריי, אבל בעיקר דבר אין בזה דיחוי למה שכתבתי לעיל בסי' א' דמחיובין להתפלל תיכף מוסף כל מה דאפשר מכח זריזין מקדימין למצות והוא הלכה פסוקה בש"ס וש"ע בכ"ד - ובניתי יסודי על דברי אדונינו הרדב"ז בסי' תרי"ד שכתב על עיקר דברי המרדכי שהוא הרמ"א של סי' רפ"א הנ"ל וכתב בזה"ל ואע"פ שהראיתי פנים לטעם המנהג לקיים דברי הראשונים וכ"ש דברי רבינו האיי גאון שדבריו דברי קבלה לא תחשוב שאני סובר שמנהג יפה הוא אלא מנהג בלתי הגון אלא ישכים לתפלה בשבת כמו בשאר ימים ואפילו לפי הטעם דביום משמע איחור מ"מ זריזין מקדימין למצות והביא שם דברי הרמב"ם בפ"ד ממעשה הקרבנות שכתב וז"ל זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ואעפי"כ זריזין מקדימין למצות עכ"ל הרדב"ז ועי"ש הרי אף שקיים דברי המרדכי הנ"ל דביום משמע איחור אעפ"כ החיוב של זריזין מל"מ עדיף ל' ואם כי אני לעיל ישבתי דברי המרדכי שלא יוקשה עליו קו' הרדב"ז מכח זריזין מל"מ דכיון דמקיים בשינה של שחרית דשבת מצות עונג פטור ממצוה אחרת ונא שייך גבי' החוב של זריזין שיזרז עצמו למצוה אחרת, חבל כ"ז באופן דאין מתאספין בבקר להתפלל שחרית בהשכמה כמובן משא"כ אם משכימים להתפלל שחרית כבר אינם מקיימין מצות עונג ודאי דיש עליהן החוב של זריזין מקדימין למצות ואסור לאחר תפ"מ ואין כדאי ברמז האסמכתא דביום לדחות דין מפורש בש"ס ופוסקים דזריזין מל"מ ודברינו הם ק"ו מדברי הרדב"ז דהוא דחה מכח הך דזריזין גוף דברי המרדכי ומחייב לקום לכתחלה ולמנוע ממנות עונג דשינה בבקר רק יקיים זריזין מל"מ ויזרז עצמו לביה"כ כ"ש וכ"ש בנידון שאלתינו שכבר הם נתאספו לת"ש דאסור לדחות תפלת מוסף וזה ברור ואמת לכל המודה על האמת ודו"ק

- ומה שדחה תירוצי בענין תדיר ושא"ת שכתבתי דזה דוקא בשניהן שוין כדכתיב בתוס' יומא ל"ג דהרי ב"ש וב"ה פליגי לענין יין וקידוש היום, עיין ברכות נ"א דהיין גורס לקידוש וקידוש גורם ליין והוא חדא מצוה אבל קריאה עם תפלה הם מצות חלוקות ודו"ק

- ומה שכתב על מה שכתבתי שמצות קריאת התורה הוא מצוה המוטלת על הצבור ולא על היחיד כתב מעלתו דבספר חיי אדם כתב שמצות קריאת התורה מוטל על כל יחיד ורק הברכות הם דוקא בצבור עכ"ל, ספר זה אינו תח"י ע"כ אינני יכול לשפוט בדבריו ורק אני אדרבא להיפך ראיתי בספרים שהביאו בשמו בכלל ל"א דכתב דקריאת התורה אפשר דלא ניתקן רק בשביל הצבור ועיין פרי השדה ח"ד סי' נ' שהביא בשמו כן וכן נקט לחמת הגאון בספר חתן סופר ז"ל וכעת אינו ביד לציין המקום ועיין פני מבין סי' ל"ב שכתב שראה עובדא אצל הגאון בעל פני יצחק ז"ל דפסק דאין לקרות בצבור עבור יחידים שלא שמעו קריאת התורה רק אם הרוב שלא שמעו עוד קריאת התורה דהחיוב מוטל על הצבור עיי"ש, אמנם בלאו"ה קושייתו לק"מ דהרי גם המג"א כתב בסי' רפ"ו דלדברי המא"ד דתפ"מ לא ניתקן אלא בחבר עיר והיינו במקום שיש צבור אז ליכא גבי יחיד איסור אכילה אם כי כל יחיד ויחיד מחויב להתפלל עם הצבור אף שהתפלה לא ניתקן אלא בצבור מ"מ היחידים הן הן הצבור ומחויב לזרז עצמו להתפלל עם הצבור ת"מ ואפ"ה יען שאלמלא לא יהי' צבור יהי' פטור מתפ"מ ע"כ לא שייך גבי האיסור דאכילה א"כ פשוט דזה ג"כ גבי קריאת התורה וא"ש ולק"מ וזה ברור בעיני בס"ד ובזה סלקתי כל קושיותיו מעלי ונתקיימו כל הדברים שכתבתי למעלה והנני בזה ידידו דו"ש יום ג' לסדר בהבח"ק לז' למב"י פ"ק פישטיאן יצ"ו

- ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל