משנה שכיר חלק א לו

קודם כמו גבי תפלה דלרוב פוסקים הוי דרבנן וכן בסי' תרע"ז במג"א סק"ה בשם מהרש"ל ובסי' תרצ"ב קודם קריאת המגילה וכיון דגם קריאת התורה הוי מצוה דרבנן למה יהי' גרע מקריאת מגילה ואינך מצות דרבנן דנאסר האכילה מקודם - וא"כ יפה העיר כבודו בקושייתו על אלו שמהדרין שלא לאכול קודם מוסף אכתי - מי היתר להם לאכול קודם קריאת התורה - והנה לכאורה רציתי לתרץ ללישנא קמא דשבת דף ט' דסמוך למנחה גדולה שרי סעודה קטנה הואיל דאיכא שהות ביום טובא ולרוב פוסקים הכי קיי"ל - והנה שם אמרו דלמא"ד תפלת ערבית חובה מפסיקין ופריך והא תפלת מנחה לכ"ע חובה ותנן אם התחילו אין מפסיקון ותי' בתי' שני דקיי"ל הכי כמו שכתב השאג"א בסי' י"ח במנחה כיון דקביעא לה זימנא מורתת ולא אתי למיפשע ערבית כיון דכולא לילא זמן ערבית לא מירתת ואתי למיפשע ע"כ - ועיי"ש בשאג"א שם שהעלה מכח תירוצא זו דאסור לאכול קודם מוסף מה"ט כיון דמוסף כל היום זמנו לא מירתת ואתי למפשע - ועיין בחיים שאל ח"א סי' ע"א אות ה' וח"ב סי' ט"ז דזמן קריאת שחרית בשבת ל"ה רק עד שעת מנחה ואם נאנסו ולא קראו בשחרית אף דבשעת מנחה כבר עבר האונס אין להשלים הפרשה אז בשעת מנחה משום דלאו זמני' והביא כן בשם הזוהר בפ' ויקהל וכן הוא בהגהת טורי אבן על הרמב"ם פי"ב מה' תפלה להגאון קדוש אלקי מרן אלעזר רוקח ז"ל וז"ל שם אך הא קמספקא לי אם לא קראו בשחרית מחמת אונס ובזמן מנחה עבר האונס אם יקראו הסדרה של שחרית אכן מלשון הזוהר פ' ויקהל משמע בהדיא דבשעת מנחה אין לקרות כלל סדרה שלימה ועיי"ש - ודבריהם הוי נגד הדג"מ בסי' קל"ה עיי"ש - ולפי"ז כיון דלקרה"ת הוי קבוע לה זמן היינו דוקא בשחרית ולא בזמן מנחה עד שעת מנחה גדולה ולמוסף ל"ק לה זמן - א"כ טובא יש לחלק בין קרה"ת למוסף דמוסף כיון דלא קבוע לה זמן לא מורתת ואתי למיפשע ע"כ אסור לאכול קודם משא"כ קרה"ת דקבוע לה זמן מירתת ולא אתי למיפשע ע"כ אינו אסור האכילה מקודם קרה"ת כיון דאיכא שהות טובא דומיא דמנחה גדולה כן הי' נראה לכאורה - אבל באמת זה אינו מספיק לתרץ משום דכבר כתב השאג"א שם דלא בכל ענין אמרו דהיכא דאיכא שהות טובא לא אסרו האכילה דוקא לגבי מנחה דאיכא שני זמנם מנחה גדולה ומנחה קטנה ולאיזה מרבוותא עיקר מצוה הוי מ"ק ע"כ לא אסרו במנחה גדולה משום דאיכא שהות טובא - משא"כ היכא דהזמן אחד ארוך אף דאיכא שהות טובא וקבוע לה זמן אסור האכילה והביא ראי' מרבי יודא דסובר דמוסף הוי עד שבע וא"כ קביעא ה זימנא וגם איכא שהות טובא אפ"ה כתב הר' חננאל ברא"ש פ"ד דתענית לדידי' דאסור לאכול קודם מוסף עיי"ש - וא"כ כ"כ בקרה"ת אף דקבוע לה זמן וגם איכא שהות טובא מ"מ כיון דחד זמן ארוך הוא הי' לן לאסור האכילה מקודם וא"כ ליתא לדברינו

- אך נראה בס"ד לומר תירץ מרווח ואמיתי לקושייתו הנ"ל - לפי דברי המג"א בסי' רפ"ו סק"א שהקשה על הב"ח דכתב דמדינא מותר לאכול קודם מוסף הא מרא"ש פ"ד דברכות משמע דלא גרע ממנחה ותי' ט) וז"ל וי"ל כיון דאיכא מא"ד בגמרא דיחיד פטור מתפלת מוסף מותר לאכול עכ"ד והשאג"א שם בסי' הנ"ל תמה עליו מה בכך דאיכא מא"ד כן בש"ס הא לא קיי"ל כן ובאמת גם המחה"ש שה האריך בזה והכניס דוחק בכונת המג"א - והנה כ"ז במוסף דבאמת גם היחיד חייב אינו עולה שפיר תי' המג"א - אבל בקרה"ת דהחיוב הוי רק על הצבור ולא על היחיד א"כ גבי קרה"ת א"ש תי' המג"א דאין לאסור האכילה של כל יחיד ויחיד קודם קרה"ת מחשש דאתי לאמשוכי ומיפשע ומה בכך דלא יקרא הא עלוי לחוד ליכא חיובא כלל עיי"ש במחה"ש בביאור מג"א ואינו דומה לקריאת מגילה דאסרו האכילה מקודם משום דגם היחיד חייב בקריאת המגילה כמבואר בש"ס מגילה דף ה' עיי"ש א"כ שפיר יש לומר דאתי לאמשוכי ויפשע - משא"כ בקרה"ת דעל היחיד ליכא חיוב כלל לא שייך כלל לגזור וכדברי המג"א הנ"ל וזה התירץ אמת ויציב הוא בס"ד - אם כי השאג"א שם פקפק על גוף דברי המג"א הנ"ל וכתב דגם אפילו למא"ד דאין תפלת מוסף ביחיד אין לומר דלא גזרו גבי לאסור האכילה והביא ראי' מנשיאת כפים דג"כ אינו אלא בצבור ויחיד פטור בה ואפ"ה מבואר שם בתענית דאסור לכהן לאכול קודם נשיאת כפים עיי"ש בשאג"א - לעע"ד נראה דלק"מ ויש לחלק טובא בין נשיאת כפים לתפלת מוסף למאן דפטור ביחיד - דודאי כל האיסור של אכילה עשו חכז"ל מחשש דלמא ימשיכו באכילה ויבטלו המצוה וע"כ עשה המג"א חילוק בין דבר שמוטל ג"כ על היחיד גרידא לבין דבר שמוטל רק הצבור ולא על היחיד - היינו דבר שגם היחיד מצוה בו שפיר אסור כל יחיד בעצמו כיון דגם עליו איכא חיוב ואם ימשך באכילתו יבטל ויעשה איסור משא"כ היכא דהחוב רק על הצבור לא אסרו היחיד מחשש שמא ימשך מה בכך שימשוך הוא פטור בדבר ולחשש שימשכו כל הצבור ולא ימצאו מנין לקיים המצוה בצבור על זה לא חששו דמילתא דלא שכיחא הוא שימשכו כל הצבור ולא יהי' עשרה לקיים המצוה בצבור כמו דאמרו בש"ס בכ"ד גמירי אין הצבור מיתה על יחיד יש לחשוש ולא על הצבור בכלל וזה סברא אמיתית וכ"ז בדבר שכל הצבור יכול לקיים כמו בתפלת מוסף למא"ד דלא נתקנה רק ביו"ד דכל עשרה מישראל יכול לקיים ע"כ שפיר לא גזרו ביחיד ומותר האכילה ביחיד - משא"כ בנשיאת כפים אם כי הוא רק בצבור מ"מ אטו כל צבור וצבור כהנים הן ואינם כהנים רק אנשים פרטים ויחידים והמה מועטים נגד רוב העם וא"כ מה אהני לן שימצאו עשרה מכלל הקהל מ"מ דלמא בתוך אלו העשרה לא יהי' כהנים א"כ שוב תלוי המצוה באלו אנשים יחידים שהם כהנים והשתא אם יאכלו וימשכו באכילתו יובטל גם הצבור מנ"כ כי הגבור לא מהני לן בזה ע"כ שפיר אסרו לאלו כהנים יחידין האכילה משא"כ בתפלת מוסף דכל עשרה מקהל יכולין לקיים המצוה שהן הן הצבור ואינם תלוין באנשים פרטים ויחידים. ע"כ שפיר התירו ליחידים לאכול כיון דסגי בכל צבור שיהי' ועל הכלל כלו לא שייך לחשוש דאתו למיפשע וכנ"ל וא"ש ולק"מ קו' השאג"א וזה אמת וברור לפע"ד - וממילא גם לענין קרה"ת כן דהא אפשר לקרות בכל צבור שיהי' וכבר כתבנו דע"ז אין לחוש שלא ימצאו עשרה דעל הכלל לא חששו דודאי ימצא עשרה מהקהל לקרות ע"כ שפיר שרי לאכול קודם