משנה שכיר חלק א לה

וצוקער קודם התפלה והשיב ודע שאם אינו חולה אסור אין לך גאווה גדולה מזו עכ"ל - הרי דכל האסור הוא רק משום גאוה וא"כ מ"ש דלא חשו משום גאוה בכל התפלות - ובפרט לפי מה שהבאתי דהך אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש דעל כל התפלות נאמר ודאי דקשה למה לא חשו על גאוה בשאר התפלות וצ"ע ודו"ק - ו

) העולה מכל דברינו הנ"ל דבשלשה פנים אינם עושין כהוגן אלו המחלקין תפלת מוסף משחרית (א) דמצד הדין צריכין להיות סמוכין זל"ז כמו דאמרינן ביומא דף ע' מקרא דמלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד וכפרש"י שם דצריכין להיות סמוכין זל"ז ומה שכתב המג"א דשבת לא נלמד מרגלים יפה השיבו הצל"ח ברכות כ"א אם יוה"כ דיש סברא דלא למילף מרגלים כדי שלא לשנות סדר האמור בתורה ביוה"כ עצמו אשר באמת זה טעמו של ר' אליעזר שם דלא יליף יו"כ מרגלים וכמו שפרש"י שם דמרגלים לא יליף ר"א דסמוך אסודרא עיי"ש ואפ"ה יליף רע"ק שלא לחלק במוספים ואיך נימא דשבת לא ניליף עיי"ש בצל"ח וכבר הבאתי למעלה דגם מהרא"ה בחינוך משמע כוותי' דאין חילוק בין מוסף דשבת למוסכי דרגלים וכיון שכן א"כ מדינא צריך לסמוך זל"ז וא"כ אם לא מתפללין תיכף אחר שחרית מוסף עוברין אדינא הא חדא ועוד (ב) כיון דזמני' תיכף משחר וכמו שהבאתי מכמה פוסקים ראשונים א"כ הי' להם להיות מן הזריזין המקדמין למצות וכדקיי"ל במג"א ריש סי' כ"ה דשהויי מצוה לא משהינן א"כ גם משום זה אינם עובדין כדינא (ג) דבש"ע לא התיר רק טעימה לפני מוסף וכאשר ביאר הגאון מהר"י אסאד בתשובה שהבאתי לעיל שהוא רק אכילה שאין בה שביעה ומי הוא שמדקדק בזה שלא לאכול לשבעה גלל כן מכל אלה שלשה הטעמים הך מנהג חלוקה לחלק מוסף משחרית הוי שלא כדינא ומנהג בטעות בלי שום מקור וכל מי שמיישר חילו מצוה עליו לבטל מנהג הנ"ל וזה ברור ואמת לפענ"ד -

) (ד) ואחר שנשאתי ונתתי באלו שמחלקין התפלות אם זך וישר פעלם והוכחתי בס"ד שמנהג טעות בידם יען שהוא נגד הדין ומצוה לבטל אם אפשר בלי מחלוקת אשא דברתי נגד אלו אנשי מעשה שמתפללין תיכף שחרית אחר מוסף אשר מעכ"ת נ"י חשש עליהם ה' חששות ואבא על סבר חששותיו (א) מה שחשש דאינם יוצאים ידי דעת המרדכי המובא ברמ"א רפ"א דבשבת מצוה לאחר תפ"מ - כבר הוכחתי לדעת דזה דוקא אם מאחרין ג"כ תפלת שחרית אז יש לאחר ג"כ תפ"מ דדברי המרדכי דוקא באופן זה אמורים וכמו שבארתי לעיל בארוכה והבאתי שגם דעת הרדב"ז גאון קדמון הוא כן והוא באמת שיטת החסידים שמאחרים להתפלל בשבת תפלת שחרית מבחול וממילא דמתפללין תפ"מ מאוחר משא"כ אם מתפללין תפילת שחרית בבקר מוכרחין להתפלל תיכף תפ"מ ובאופן זה לא אמר כלל המרדכי לאחר תפלת מוסף וגם ממהרי"ל שהבאתי לעיל מוכח כן דדעת המרדכי הי' לאחר שניהן וכיון דהמנהג להתפלל שחרית בהשכמה יפה ויפה עושין אנשי מעשה אלו שסומכין תיכף אלי' תפ"מ ואשרי חלקם שמעשיהם רצוי' לפני המקום ובזה נפל חשש הא שחשש עליהם - (ב) חשש מעלתו שצריך להיות הפסק בין תפ"ש למוסף והוא קרה"ת כמו שכתב המחה"ש בסי' רפ"א א"כ כפי מנהגם ליכא הפסק - הנה גם בזה לא צדקו דבריו אחרי המחילה דדברי המחה"ש לאו דוקא הן דההפסק מכרח להיות בקרה"ת דוקא רק הוא כתב היכא דעושין הכל בפעם אחת באמת איכא הפסק בקרה"ת ומפטיר אבל לדינא גם הפסק פשוט ואף פחות מזה סגי וכבר הביא תוס' ישנים יומא ל"ד ירושלמי דברכות א"ר יוחנן אני ראיתו ר' ינאי מתפלל בשיקא של צפורי ומהלך ד' אמות וחוזר ומתפלל של מוספים וכן הוא ברמב"ם פי' דתפלה הט"ו וז"ל וכל המתפלל שתי תפלות אפילו שחרית ומוסף לא יתפלל זו אחר זו אלא ישהה בין תפלה לתפלה כדי שתתחונן דעתו עליו וכתב בהגמ' בירושלמי מפורש כדי הלוך ד"א - הרי דהפסק פשוט כדי הלוך ד"א סגי והפסק כזה בודאי עושין באמירת היום ובתפלת יק"פ ובאמירת אשרי א"כ גם זה ל"ה חשש כלל ושפיר עבדו - (ג) חשש מעכ"ת נ"י איך אפשר להתפלל מוסף קודם קרה"ת הא תדיר וש"ת ת"ק - הנה גם בזה לא צדק אחרי המחילה משום דכלל זה תדיר ושא"ת נאמר דוקא בשני דברים שרוצים לעשות בפ"א וספק איזה קודם ע"ז אמרו ת"ק - משא"כ הכא דאינם נעשים בשעה אחת כמו כאן דע"כ א"א להם לקרות כעת משום שלא הורשה להם מטעם הקהלה או דאין מנין ואינם רוצים רק להתפלל ודאי דלא שייך האי כללא הנ"ל וז"ב ח) - ועוד י"ל דכבר כתבו תוס' יומא ל"ג ע"א דהכלל של תדיד ושא"ת נאמר דוקא בדברים שהן שוין אבל בדברים שאינם שוין לא אמרו כלל עיי"ש - וא"כ הכא דמוסף הוי תפלה וקרה"ת הוי תורה כמבואר ברמב"ם בריש פי"ב מתפלה דרק משום תורה נתקנה ול"ה בכלל תפלה וכן משמע מחשובת הרא"ש המובא בפר"ח סי' קל"ה שכתב על קהל שהסכימו שלא להתפלל במנין אם לא יפרעו מעותיהם שאינם יכולין לקרות בשבת בס"ת דלשון בני אדם כל דבר שצריך מנין נקרא תפלה עכ"ל - הרי דרק בלשון בנ"א נקרא תפלה אבל מצד האמת אינו בכלל תפלה א"כ הוי מוסף וקר"ת תרי מילי שאינן שוין ולא שייך גבם לדון משום תדיר ושא"ת רק גבי שני תפילות או שתי קרבנות כמבואר בזבחים דף י"ב ודף צ' וא"ש - (ד) הקשה מעלתו מה הועילו במה שמתפללין מוסף כדי שלא לאכול קודם מוסף הא אכתי יאכלו קודם קרה"ת - בהשקפה ראשונה עלה במחשבתי כיון דקרה"ת הוי משום לימוד תורה היכן מצאנו דקודם לימוד התורה יהי' אסור באכילה אבל שום נחמתי אמת דעיקר טעם משה ונביאים שתקנו קרה"ת כמבואר ברמב"ם הנ"ל הי' משום שמיעת תורה אבל אחר שתקנו כבר הוא מצוה מדרבנן כמו שאר מצות שתיקנו חכז"ל עיין רמ"א יו"ד סי' רל"ט שכתב קריאת התורה בצבור אינו אלא מדרבנן ושבועה חל עליו עכ"ל הרי דעכ"פ הוי מצוה מדרבנן דאל"כ מה השמיעני הרמ"א אלא משום דקיי"ל דאין שבועה חלה עד"מ זולת במצוה דרבנן השמיענו דגם זה ל"ה אלא מדרבנן אבל עכ"פ מצוה הוי ובהדיא מבואר כן דהוי מצוה דרבנן בתשב"ץ ח"ב סי' רס"א (ובסי' קס"ג רצה לומר דהוי מצוה דאורייתא ועיין ברכי יוסף סי' קל"ה שהעיר בסתירתם) אבל עכ"פ הוי מצוה דרבנן וגבי מצוה דרבנן שוב מצינו דאסרו האכילה