משנה שכיר חלק א לד

ובזה א"ש דכונת רש"י לא הי' דביום משמע דווקא איחור רק כונתו כיון דביום כתיב דמשמע איחור דיש לקיים המצוה כל היום דכל היום זמנו ובא לאפוקי דלא תימא דהחיוב הוא בבקר דוקא דאז לא הי' אפשר לאחר משא"כ עתה דכתיב ביום זמנו כל היום נהגו לאחר ולא היו מן הזריזין כיון דעסקו במצוה אחרת משא"כ במצות מילה אם דזמנו כל היום מ"מ מצוה לזרוזי נפשי' ולעשות מצפרא כיון דאז ליכא מצות עונג לגבייהו - וזה דדייק רש"י וכתב דאורחייהו בשש ר"ל לא דמקרא מוכח כן רק דמעצמם עשו כן יען שלא הי' גבם החיוב להיות זריזין למצוה וא"ש - ויצא לנו מזה לדינא דבשבת דיש מצות עונג בשינה בשחרית פטור מדין זריזין למצות ולעמוד בבקר למצוה אחרת ובאמת מה"ט המנהג שאין מלין בשבת כ"כ בבקר כמו בחול ועיין פתחי תשובה ביו"ד סי' רס"ב

ודו"ק

- (ג) ועתה אדון לענין מה שכתב מעכ"ת במכתבו דאחר תפלת שחרית הולכין לאכול פת שחרית וסמכו על דברי הב"ח בסי' רפ"ו המובא ג"כ בח"ס סי' פ"ט שסובר מדינא לית איסור כלל לאכול אפילו סעודה גדולה קודם מוסף וליכא אלא משום אל תטוש ת"א והיכא דחליש לבא שרי עכ"ד לפע"ד גם סמיכה זו קלישה הוא מאד דדעת הב"ח דעה יחידית הוא וכל הפוסקים האחרונים לא סבירא להו כוותי' עיין תשובת מהר"י אסאד חו"מ סי' רנ"ג שביאר דין זה באורך והביא שם בשם שלטי הגבורים ראשי פוסקים ה"ה הטו"ז ואלי' רבה ותוספות שבת והגאון מווילנא ושאגת ארי' וכן הוא הסכים על ידיהם דאסור לאכול קודם תפלת מוסף ומסיק שם להלכה דלאכול בנטילת ידים וברהמ"ז אסור ולא שרי רק אכילת ארעי היינו שתיית קאפעע ואכילת פת הבא בכיסנין פחות משיעור קביעת סעודה שאין צריך נט"י וברכת המזון דהוא רק בכלל טעימה אבל לאכול לשבעה אסור עיי"ש - וא"כ יפה כתב אדמו"ר הנ"ל בתשובתו דודאי נכשלו באיסור אכילה קודם מוסף. כי מי נותן רסן לפיו שלא לאכול לשבעה ורק עד מה שהוא בכלל טעימה ורק אוכלין עד שבועה להשקיט רעבוניהן וא"כ עושין בזה שלא כדין גדולי הפוסקים הנ"ל - ולפי"ז נפל היתר דמרן הח"ס ז"ל בבירא מה שהתיר לעשות סעודת ברית בשחרית קודם תפלת מוסף כיון דל"ה רק מאכלי חלב אעפ"י דמברכין בהמ"ז כיון דאינו משתכרין ועיי"ש - ולהנ"ל היכי דמברכי ברהמ"ז אסור קודם ת"מ ועיין תשובת בית יצחק להגאון מלבוב ז"ל חיו"ד בק"א סי' י"ח דהיתר להתפלל בר"ה תפלת מוסף ביחיד ולא לטעום מידי לשתות קאפע או טהע קודם תפלת מוסף ועיי"ש - ודע דעוד גדולה מזו מצאתי בתשב"ץ חלק רביעי סי' כ"ג וזה לשונו שם שאלת מהו ללמוד ולשנות בין תפלת שחרית לתפלת מוסף כי שמעת דיש מפקפקין בדבר זה לאסור - תשובה דבר זה לא ראיתיו שנזכר בגמרא ולא בפוסקים זולתי כהלכות הגאון רבינו יצחק בן גיאות ז"ל כתב וז"ל אין אדם רשאי ללמוד ולשנות בין תפלת שחר לתפלת מוסף עכ"ל - ולא פירש טעם לזה וגם לא ראיתי טעם ברור אם לא שנאמר דחיישינן דילמא משכא לי' שמעתי' ואתי לאמנועי מתפלת מוסף בזמנו וזה נראה לומר בטעם דבר זה אם שאין זה כדאי לבטל מללמוד ולשנות ובפרט אם יש עת פנוי בין שחרית למוסף מחששא רחוקה כזאת ולא ראיתי לאחרונים מי שזכר דברי הרב הנזכר ואפשר שלא בא לידם סוף דבר כיון שהוא אוסר ולא נמצא מי שחולק יש לחוש לדבריו כי גאון מפורסים הי' עכ"ל התשב"ץ - הרי דהוא אסר אפילו ללמוד בין ת"ש לת"מ ואיך נתיר אנן לאכול אתמהה ה

) מדי עמדי בזה לא אמנע מלהציע מה שתמי' לי בענין טעימה קודם התפלה דמותר קודם מוסף ומנחה וקודם תפלת שחרית אסור רק מים הותר כמבואר בס"י פ"ט - וקשה לי דמ"ש לחלק בינייהו דהרי הא דאסור לטעום קודם ת"ש הוא מימרא בש"ס ברכות יו"ד ע"ב אמר רבי יוסי בר"ח מה כתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם א"ר יצחק א"ר יוחנן אמר רבי"ח משום ראב"י כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרא גויך אלא גיאך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים ע"כ - הרי דהך לימוד סתמא נאמר המתפלל ולא ביאר על איזה תפלה כיון - והנה בדף י"ד איתא אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל ואמר רב אידי כל המתפלל ויוצא לדרכו הקב"ה עושה לו חפצו - וכן בריש פרק ה' תנן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש - הרי שלשה דינים הללו סתמא נאמר על סתם תפלה - והנה הכ"מ בפ"ו מה' תפלה הד" הביא בשם ה"ר מנוח שכ' על מה שכתב הרמב"ם שם ולא יצא לדרך קודם שיתפלל וכתב בזה"ל ולאו דוקא שחרית אלא איזה תפלה שתהי' כיון שהגיע זמנה אין לו לצאת עד שיתפלל אותה עכ"ל מובא בפ"ח סי' פ"ט - וכן כתב הרא"ש באורחות חיים אות כ' וז"ל כיגיע עת תפלה משלש תפלות שביום יניח כל עסקיו ויתפלל הרי דג"כ סובר כשי' ה"ר מנוח דמימרא הנ"ל מכל שלש תפלות מדבר וכן כתב המהר"מ שיק בתשובה קכ"ו לאו"ח דהך דין אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש על כל התפלות קאי וכתר בזה"ל ותפלות נראה דשוין לענין זה הן תפלת י"ח והן תפלת מוסף עיי"ש - והשתא לפי"ז קשה לי למה לענין לעשות חפצו או לענין להתפלל מתוך כובד ראש אמרו דבריהם וכן פסקו על כל השלשה תפלות ולענין לאכול ולשתות קודם התפלה לא קפדו רק על שחרית ועיין מג"א סי' פ"ט ס"ק י"ד וטו"ז סק"ד שכתבו אהא דפסק המחבר דאם התחיל לאכול צריך להפסיק ול"ד למנחה דאם התחילו אין מפסיקין דשאני הכא דאסמכהו אקרא דלא תאכלו על הדם עכ"ל - דבאמת קשה מנא לן דרק על ת"ש קאי מ"ש מאינך מימרות דעל כל התפלות נאמר - ובשלמא לדרש דלא תאכל על דמכם עוד אפשר לתרץ דזה קאי טפי על ת"ש דאז בשחרית נעשה ברי' חדשה ושייך התפלה שיחזק כחו ודמו - אבל לאידך דראב"י לאחר שתתגאה אתה מקבל עול מ"ש דכל החשש משום גאות ולא ישבור לבו בקרבו עיין תשובת שב יעקב סי' ח' דאיסור אכילה קודם התפלה הוא משום שמענג גופו בהנאה יתירה וזאת אסרו קודם התפלה עיי"ש בנועם מוסרו וכן הוא בתשובת השיב משה סי' ואו' וז"ל ועיקר קפידא (שלא לאכול) דוקא בזמן התפלה דעבודה זו תפלה דהיינו בזמן פולחנא דאז נראה דשביק פולחנה דקבה"ו לחזק סטרא דקדושה ופלח לדמא ומחשבה ביותר עיי"ש וזה שייך בכל התפלות וכן עיין ברדב"ז רל"ח שנשאל אם מותר לשתות מים