משנה שכיר חלק א לג

למצות לפ"ד הב"ח מיבא במג"א שם סי' רפ"א דעיקר הטעם שלא להשכים בשבת הוי משום עונג שבת ואסמכהו אקרא ובאמת מבואר כן גם במהרי"ל ה' שבת מובא בהגהת ספר שלה"ק ועיי"ש דגם הכהנים לא קדמו בשבת לעבודת התמיד כדי לקיים מצות עונג שבת בשינה של שחרית ועיי"ש - א"כ לפי"ז נפלה סברת זריזין מקדימין למצות כיון דגם במה שהיו ישנים ומתאחרין לבא הי' עוסקין במצוה במצות עונג שבת ועוסק במצוה פטור ממצוה ועיין רש"י סוכה כ"ה ע"ב ד"ה שחל - ולא קשה ק"ו הרדב"ז מטעם זריזין (ורק דיצטרכו להשמר שלא יעברו ק"ש עיין מג"א ריש רפ"א) וא"ש כמובן וכ"ז למאן דעבדו כהמרדכי שישנים א"כ מקיימין מצות עונג שבת לגבם נפלה סברת זריזין מל"מ כיון דעסקו במצות עונג - משא"כ אלו דעומדין השכמה וכבר בטלו מצות עונג א"כ אכתי הדרא גבייהו חיוב דזריזין מנ"מ וכיון דכבר מטו שעתא דמוסף באיזה היתר הם דוחין ומשהין המצוה וא"כ פשיטא דעושין שלא כדין וזה ברור ופשוט לדעתי

- ומדי עמדי בזה אמרתי בדרך אגב בה"ד לבאר דברי תוס' ברכות כ"ח ד"ה ושל מוספים דראיתי מתקשין בה גדולי עולם המהרש"א והרש"ל ופ"י ומג"א וצל"ח - והנה כפי שעיינתי בדברי רבותינו הנ"ל ראיתי שהם הבינו בקו' הרב רבינו שמשון שקושייתו היתה על מה שאמרו דמוספין כל היום והא בפתחים אמרו מוספין בשש היינו עד שש ולא יותר וכ"ת למצוה אבל בדיעבד כל יומא נמי זמנו היינו דבדיעבד יוכל להתפלל גם אח"כ רק שמצוה הוי בשש ע"ז הביא מש"ס יומא דמוספים נשחטים עם התמיד בשחר א"כ לא אפשר לומר דהמצוה הוי בשש וא"כ ע"כ החי בשש דאמרו סוף זמנו הוא וא"כ שפיר קשה איך אמרו מוספין כל היום וע"ז תי' דשם מיירי בשבת וכפי מה שביארו כונתו בהאי תירוצא המהרש"א ופ"י וצל"ח - ולפע"ד הצעיר אם כי א כי נגד הני אריות דאורייתא עכ"ז הרשות נתנה לדרוש ולחקור באורייתא ולא זכיתי להבין דבריהם בהבנת קושיות הרב ר"ש הנ"ל מה הקשה על מה דתנן במתני' ושל מוספין כל היום דהא אמרו דעת מוסף הוי בשש ומשמע דוקא עד שש הא באמת אמר רבי יוחנן וכן קיי"ל דמצוה מן המובחר הוי עד שש והמתפלל אחר זמן זה נקרא פושע הרי דעיקר מצוה הוי עד שש ומה קשי' י א"כ דלמא הא דאמרו שם מוספין בשש הוי בחמת עיקר מצוה כן ואין הכונה מוספין בשש דוקא בשעה שש רק ר"ל עד שש משום דעד שעה זאת הוי המצוה מן המובחר וכמו שאמרו בדף כ"ו ע"ב דתפלת השחר עד חצות לרבנן ולר"י עד ארבע שעות משום דקרב והולך עד חצות או עד ארבע שעות לר"י והוי הכונה דעד שעת הזאת הוי המצוה מן המובחר כ"כ אמרו שם שש ר"ל עד שעה שש הוי מצוה מן המובחר ואסבור יותר הדברים דכלפי שאמרו שם רבנן דתפלת מוספין כל היום מפני דקרבן מוסף קרב והולך כל היום מזה הוי אמינא דכל היום הוי מצוה מן המובחר אשמיענן שעד שש הוי מצוה מן המובחר ויותר משש לא קיים מצוה מהמב"ח - ומשום זה אמר באמת רבי יוחנן דהמתפלל אחר שבע נקרא פושע והמפורשים עמדו מאין למד ר"י דיהי' נקרא עי"ז פושע ועפי"ז י"ל באמת דמזה למד כן ואי דקשה א"כ למה אמר רבי יוחנן שבע ולא אמר אחר שש - מצאתי להתוס' ישנים יומא דף ל"ד שעמד בזה ותי' דאין העולם בקיאין בין שש לשבע להכי נקט שבע ועיי"ש עוד תי' לזה - הרי דהוא ג"כ אמר כן דרבי יוחנן מהכח למד הך דין פושע - וא"כ לפי"ז שפיר קשה מה הקשה הר"ש הא לא קשה כלל וכן מהאי דיומא ל"ק דהא הכונה מוספין בשש ר"ל עד שש הוי המצוה לכתחלה ויותר מזה לא קיים המצוה מן המובחר - וצ"ע לכאורה - ועיין ג"כ בלבושי שרד שם רפ"א שהקשה ג"כ על פירוש זה דנימא דבל דיעבד קאמר שש ועיי"ש ונראה לי בס"ד בביאור דבריהם דהנה בתוס' ורא"ש בריש פרק תפלת השחר נראה דהרבותא של מוספים כל היום הוא דאפילו משחרית יש להתפלל מוסף וכן הוא בריטב"א מגולה כ' עיי"ש והאי כל היום זמן הבקר אתי לאשמיענן ולא הזמן של אחר צהרים דאז אין רבותא דהרי מוסף קרב והלך כל היום עיי"ש בדבריהם ועפי"ז נראה דקושיות הר"ש הי' באופן זה איך אמרו הכא דתפלת המוספין כל היום ר"ל אפילו בבקר הלא אמרו בפסחים מוסרין בשש משמע אבל קודם שש לא ועפ"ז קאמר וכי תימא וה"מ למצוה ר לכתחלה הוי המצוה בשש אבל בדיעבד אם התפלל קודם וצא ועיין ברא"ש ר"פ תה"ש לענין תפלת שחרית קודם הנה"ח) א"כ לפי"ז לא קשה מהכא אשה דפסחים הא ביומא אמרו דמוספין עם התמידין היו נשחטין ור"ל אכתי יוקשה מיומא על הא דפסחים דשם משמע דהמצוה בשש וביומא אמרו דהמצוה הי' תיכף עם התמידים וע"ז תירוץ הר"ש דשם מיירי בשבת ור"ל דלעולם אפשר גם לכתחלה להתפלל קודם שש והאי דפסחים מיירי בשבת ויובנו עפי"ד המהרי"ל שהבאתי בקצרה שכתב בה' שבת שכך קבלה מרבו שהראה לו סמך מעבודת הכהנים דביום השבת לא הי' משכימים להקריב התמיד השחר כבשאר הימים כדי שלא לבטל שינת שחרית שהוא עונג וראי' דבסדר פנחס לא כתיב גבי שבת עולת הבקר כמו שכתב כשאר החמודים משום דבשבת לא השכימו בבקר ועשו התמיד באיחור עיי"ש וממילא דמוסף לא הי' נעשה רק בשעה שש וזה ג"כ הי' כונת התוס' בשבת ר"ל דלעולם בשאר מוסף היינו ביו"ט וראש חדש ליכא מצות עונג עשו לכתחלה מוסף בבקר משא"כ בשבת דאיכא מצות עונג והי' הוצרך להאחיר תמיד ממילא דאיחרו ג"כ במוסף כן נראה לי בביאור דברי תוס' והוא פירוש חדש ואולי מקום הניחו לי ודו"ק

- נחזור לראשונות דעכ"פ הוכחנו לדעת דלכתחלה יש להתפלל מוסף תיכף בשחר דזמנו תיכף בבקר ובדיעבד אפילו קודם שחרית אם התפלל מוסף יצא כמבואר בסי' רכ"ו א"כ זמנו תיכף מבקר ושייך בו זריזין מקדימין למצות א"כ ממילא הני דמתפללין בהשכמה שחרית מחיובים מדינא להיות זריזין גם בתפלת מוסך ולא יאות עבדו במה שמתעצלין אותו לאחר כ"כ קודם חצות וזה ברור ואמת לאמיתה של תורה

- ודע דבמה שכתבנו לעיל בישוב קו' הרדב"ז דכאן ל"ש זריזין מל"מ כיון דעסקו במצות עונג שבת פטור מלהיות זריזין לדבר מצוה יתיישב נמי קו' הרש"ש בפסחים נ"ח על רש"י דכתב דאורחייהו בשש מדכתיב ביום משמע איחור והקשה הא גם במילה כתיב ביום ואפ"ה קיי"ל דמצותה בצפרא בפסחים דף ד' מטעם זריזין מל"מ ועיי"ש -