משנה שכיר חלק א לא

סימן א'

בימי הספירה יתברך מפי הגבורה כבוד ידידי הרבני המופלג בתורה, מן השרידים אשר ה' קורא, לשם ולתהלה, בתוך אמוני עם סגולה, הגביר כמו"ה ירמי' שטערן נ"י אבן יקר ואבן פנה בקהלתינו פישטיאן יצ"ו

אחדש"ה באהבה ע"ד שאלתו שהציע לפני במקום שנהגו להתפלל שחרית בשבת בהשכמה ואח"כ הולכים לביתם לאכול פת שחרית ולערך שעה ומחצה קודם הצהרים חוזרין ומתאספין לקריאת התורה ולהתפלל מוסף ואנשי מעשה יען שאינם רוצים לאכול קודם מוסף מתפללין תיכף אחר תפלת שחרית תפלת מוסף - ועתה נפשו בשאלתו אם יאות למיעבד הכי כי לדעתו יש כמה חששות ע"ז (א) כי המנהג לחלק מוסף משחרית נובע מדברי הרמ"א ומג"א בסי' רפ"א ומקומו מש"ס פסחים דף נ"ח דמוספין בשש וביום השבת כתיב דמשמע מאוחר דצריך לאחורי תפלת מוסף ועתה שאלו אנשי מעשה הנ"ל מתפללין תיכף אחר שחרית מוסף אינם יוצאים ידי דעה זו (ב) שצריך להיות הפסק בין ת"ש לת"מ וההפסק הוא קריאת התורה כמבואר במחה"ש ס"י הנ"ל א"כ לפי מנהגם ליכא הפסק (ג) איך אפשר להתפלל מוסף קודם קרה"ת הא תדיר ושא"ת ת"ק - (ד) מה הועילו במה שמתפללין מוסף מפני שאינם רוצים לאכול קודם תפילת מוסף הא אכתי לא יצאו מידי חשש אכילה קודם קרה"ת ולדעתו אם מקפידין שלא לאכול קודם מוסף כ"כ הי' להקפיד שלא לאכול קודם קרה"ת - (ה) פקפק מעלתו במה שנהגו אנ"מ הנ"ל לבא לשמוע קרה"ת ותיכף אחר גמר קרה"ת הם עוזבים את ביהכ"ס והולכים ומניחים את הצבור שמתפללין עוד ת"מ והוא זלזול להנשארים בביהכ"כ אלו הן חששת מעכנ"ת נ"י על אנשי מעשה הנ"ל ע"כ לדעתו הי' מן הראוי שלא לעזב מנהג רוב אנשי העיר - וכבר הציע מ"ת נ"י שאלתו לאדמו"ר רבן של ישראל הגאון הקדוש מאונסדארף ז"ל זי"ע ועכ"י - עוד בשנתרס"ה אך ורק כי הקדוש הנ"ל השיב לו בקצרה ולא ביאר דבריו ע"כ הציע כבודו נ"י את הדבר גם לפני חדל האישים כמוני בבקשה שאברר לו הלכה ברורה בזה עפ"י ש"ס ופוסקים כפי שיעלה במצדתי בעזר השם, ונעניתי לבקשתו ועיינתי בהלכה זו כפי מיסת הפנאי ואשיבנו לו דבר כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזר צורי וגואלי

- תחלה אומר כי אחרי רואי את דברי רבן של ישראל הנ"ל בתשובה שהשיב לו אמרתי מי אנכי שאבא אחרי המלך מאן מלכא רב רבנן הנ"ל וכפי אשר נגזר מפיו הקדוש כן יקום ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ואהי' כיהודה ועוד לקרא לאשר ולקיים פסקו אשר פסק שם בתשובתו להצדיק את דרך אנשי מעשה הנ"ל שאין במנהגם שום עולה ואדרבה לא מצא לנכון את המנהג אשר לחלק יצאו שלא ימלטו מאיזה מכשול לצאת לכל הדעות ורק כתב שהחיוב על אלו שכבר התפללו מוסף בשחרית להשאר שם ולהמתין על העם שמתפללין מוסף זה תוכן תשובתו אשר נכתב בקיצור ולא ביאר דבריו ואני אבא אחריו למלאות את דבריו ולפרש דבריו וכל דברי תשובתי לח יהי' רק פירוש לתשובת אדמו"ר ז"ל - ועתה אען ואומר בס"ד - ראשונה נראה לחקור על עיקר מנהג הנ"ל שיצאו לחלק התפלות שחרית ממוסף מאין יצאו הדברים - הנה מצאתי בשו"ת שערי צדק להגאון מדע"ש ז"ל סי' כ"ב חא"ח שכתב בזה"ל ובעיקר הדבר מה שמחלקין מוסף ושחרית רגיל הייתי לומר שלפמ"ש במג"א סי' רפ"א אשר תמה דאיך מאחרין תפלת שחרית כ"כ דמוסף צריך לאחר ואמרתי דהיינו טעמא של אותו המחלקין שחרית ממוסף ומ"מ בכל גבולינו לא הסכמתי לזה עיי"ש טעמו ונימוקו משום בלבול דהוא בלבול גדול - הרי דטעם דמתפללין מוסף מאוחר קודם שש הוא מפני דמוסף צריך לאחר - וטעם דמתפללין שחרית בהשכמה מבואר בח"ס או"ח סי' ס"ט כדי שלא יעבורו זמן ק"ש עיי"ש ומזה יצא המנהג לחלק שחרית ממוסיף כדי לצאת כל הדעות - אבל נפע"ד אחר העיון ממ"נ אינם יוצאין ידי כל הדעות בזה המנהג ובכל אופן יכשלו באיזה דבר שיעשו שלא כהוגן וגם אני תמה על הגאון בעל שערי צדק שרק משום בלבול לא אבה להסכים דהרי מצד הדין לא שרי לעשות כן כמו שאבאר בס"ד דהנה הרמ"ח בסי' רפ"ח הביא ה מ בשם המרדכי דנוהגין ביום שבת לאחר לבא לביה"כ מחול משום דבתמיד של שבת נאמר ביום ולא בקר - וכבר תמהו ע"ז דהרי ביום השבת גבי מוסף נאמר ומנ"ל דצריך לאחר התמיד וע"ז תי' המג"א כיון דלכתחילה מצוה בשבת לעשות מוספין בשש דלא ילפינן מרגלים דשם כתיב מלבד ע"ה וכאן כתיב ביום דמשמע איחור א"כ כיון דאחרינן קרבן מוסף ממילא דצריך לאיחורי גם את התמיד דדרכן לעשות סמוכין זל"ז וזה כונת המרדכי דבתמיד כתיב ביום ר"ל יען דבמוסף כתיב ביום דמשמע איחור ממילא היו עושין גם התמיד מאוחר כדי להסמיכן מל"ז ועיי"ש ביד אסרים בביאור דברי המג"א - וגם במחה"ש דג"כ העלה בכונת המג"א דיש להסמיך מוסף לשחרית וע"ז סמיך הרמ"א שכתב דבתמיד נאמר ביום עיי"ש - ויותר מבואר דברי הרמ"א הללו מצאתי בצל"ח ברכות דף כ"ח ותוכ"ד דבאמת אין לחלק בין מוסף דשבת למוסף דרגלים וכמו דגבי הרגלים גלי קרא דיש להסמיך מוסף לתמיד כ"כ בכל המוספים ועיי"ש בטעם לשבח שדחה דברי המג"א שיצא לחלק בין שבת לרגלים ופירש שם מה שכתבו תוס' שם בשם הר"ש דהא דאמרו בפסחים מוספים בשש מיירי בשבת וכתב הצל"ח בטעמא דמילתא - משום דבכל המוספים נאמר דבר יום - ביומו וכיון דיום לאיחור משמע א"כ כל המוספים הי' צריך לאחר וממילא היו צריכין ג"כ לאחר את התמיד כיון דגלי קרא דיש לעשותן סמוכין זל"ז אבל מחמת שביוה"כ הי' מוטל כל העבודות בכ"ג ומפני חולשה דכה"ג לא הי' מספיק לגמור כל עבודת היום אם היו מתעצלים בשחיטת התמיד לכן הוצריך להקדים התמיד וממילא להדיה גם המוסף כדי לקיים ציוו השם להסמיך מוסף לתמיד דודאי יום הנאמר במוסף לא לעיכוב כתיב שאינו כשר בבקר אלא התורה נתנה רשות כל היום כדרשינן דבר יום ביומו מלמד שכל היום כשר אלא למצוה מן המובחר היו מאחרים היכא