משנה שכיר חלק א כז

דמיעוטא ומתירא אני שח"ו לא יהי' כולה לשם חילין בלא תערובת קדשים כלל וכלל - ובאמנה שבעת שקרבתי אל המלאכה להדפיס חיבורי כמעט נסגתי אחור מיראת הדברים שכתב ג"כ רבינו הח"ס ז"ל באו"ח סימן ר"ח ממחברי ספרים וז"ל שם כל המחבר ספר ומתערב במחשבתו לגדל שמו רבצה בו האלה האמורה במילי דאבות נגיד שמא אבד שמי' ולא תעשה ידיו תושי' להוציא מחשבתו אל הפועל כי יבאו מבקרי מומין ויחפשו וימצאו מלבד שהוא עובר איסור דאו' דברים שבע"פ כו' ולעומת זה היודע בעצמו כי כל מגמתו לשם ית"ש להגדיל התורה ולהאדירה ורק מונע בר מפני חשש מבקרי מומין ומלעיגים ומלעיבים במלאכי השם עבירה הוא בידו וכשם שיקבל עונש על הדרישה הנ"ל כן יענש זה על הפרישה אחז"ל עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן עכ"ל הקדוש הבוערים כגחלי אש - והרהרתי לומר שאם שרבינו ז"ל התנה שיהי' כולה לשמים אפשר דהי' מדבר מאנשים גדולים רמי קומה בקומה שלימה כערכו אשר אפשר גבייהו שיהי' כולי לשם ה' בלא תערובות כוונה כלל - אבל באנשים הדיוטים ופחותים כמוני די אפילו תתקצ"ט חלקים ח"ו הוא כוונת חולין וחלק אחד הוא קודש בכונה לשמים ג"כ מציל על הכל וכמו דדרשו חכז"ל על פסוק אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו ופירשו דאפי' אם במצוה אחת תתקצ"ט חלקים כוונת חול וחלק אחד מני אלף קודש מציל כולה כ"כ אם יש לי בעזה"י א' מני אלף כונה לשמים די להקב"ה בזה וא"כ אהי' שוב בכלל מונע בר אם אחדל מלגמור מעשי בהדפסת ספרי וכה עמדתי כאיש משתאה ואובד עצות לעשות או שלא לעשות עד שהאיר ה' עיני וראיתי מה שכתב מרן החידא בערך נשאל דוד וז"ל וגדולי ישראל קצתם היו זהירים שלא להדפיס ספרי חידושיהם בחייהם ובאמת אמרו מן הזהירות שלא תרבה להזהר כי זה גרם שנאבדו הכתבים חבל על דאבדין עכ"ל - וכן ראיתי לרבינו הפרמ"ג באגרת הראשונה שהביא בשם ספר אבק סופרים שכתב אשרי מי שמדפיס ספריו בחיו עיי"ש - דבריהם של רבותינו הללו הרהיבני לקרב אל המלאכ' ולבצע מחשבתי מכח אל

הפועל

- (יו"ד) ועוד עלה בדעתי לימוד זכות על המחברים דזמנינו דבאמת עיקר החששא בזה הוא רק משום דעושה להתגדל ולהשתמש בכתרה של תורה ובזמנינו נופל חששא הנ"ל וכמו שאומר בס"ד ואקדים מה שראיתי דבר נאה ומתקבל בתפארת ישראל על המשניות ברכות פ"ד משנה ב' בתפלת רנבה"ק ביציאתו הי' אומר אני משכים והם משכימים אני משכים לד"ת והם לדברים בטלים כו' ולכאורה תמוה דלמה לא הסתפק עצמו התנא האלקי הזה להודות על חלקו בלבד ולמה גינה כמה מבני דורו ואמר בביאור דבר זה דת"ח הזה היושב חבוש ובלמוד בביה"מ טמון בירכתי בית העיון הקדוש ובתוך זמן זה הכל רצים בחוצות ובשוקות ורודפים אחר ריבוי הממון יוהקננים משתכרין ומתעשרין עושר רב והיא ריק מכל ולפעמים אין בכיסו אפי' פרוטה אחת והת"ח הזה המתבודד בעמודי דבי מדרשא כשיוצא חוצה ובא לבית ומצא ב"ב עטופים ברעב ובצמא וכל מטה לחם נשבר ממנו ר"ל בעירום ובחוסר כל נראה בעיני עצמו וכש"כ בעיני ב"ב וקרוביו לאיש עצל וכמתרפה במלאכת החיים ומה גם אם יצטרך לשלוח ידו ולבקש עזר ותמיכה מאחרים בעלי כיסים הוא נעשה שפל ובטל בעצמו עד שסכנה גדולה מרחפת עליו שנטלה ממנו כל חשקות התורה ולמחר יהי' חלקו בין אלו יושבי קרנות הרודפים אחר הכסף והממון והקנין וע"כ צריך הת"ח לחזק בעצמו ולדבר בלבו דברים היורדי' חדרי בטן ולהשקיט תשוקת רוח החיונית והבהמות ולהלהיב רוח הרוחניות אשר בקרבו ולהחזיק עוד במעוז התורה ולהגביהו על כל השואפים על עפר ארץ בהבלי הזמן וע"כ השליך התנא הקדוש דבר: גנות וקלון כנגד השוגים והמבלים ימיהם בטרדות העולם עובר תוך התודה שנתן לה' על חלקו אלו דבריו בשינוי לשון רצת ועיין תענית דף כ' ותבין ודפח"ח וכמו כן אני אומר שהוא הענין עם מחברי ספרים דזמנינו שאין כונתם בזה להתגדל ולעשות להם שם ח"ו ורק כונתם לקבל עי"ז קצת חיזוק וכמו שאמרו חז"ל ג' דברים צריכים חיזוק וחד מינייהו הוא תורה ולגבי שפלותם שהן בשופלות וכמו שהארכתי לעיל יש תקוה שעכ"פ ע"י שהדפיסו ספריהם יתחזקו קצת ולא יכבה תשוקתם לתורה וילמדו בתשוקה חדשה בתורת ה' דבלא ספריהם לא ידעו ולא יכירו ערכם על שאר בני דורם כי כלם לובשין מדא וחלוקא דרבנן ומה בין בני לבן חמי ע"כ בזה יראו חזיתן לרבים ומקוין להשיג עי"ז התחזקות ולא יבטלו לא בעיני עצמם ולא בעיני העולם כי בעוה"ר העולם אינם נותנין כבוד ויקר לת"ח וכמעט הם שפלים בעיניהם עיין בספר גינת וורדים לרבינו הפרמ"ג שכ' בזה"ל ראיתי בשו"ת יד אלי' שכתב בהקדמתו שראה אנשים מבני עמינו חסירי מדע ובתיהם מלא כל טוב ומבזים את הלומדים, ויש מהן יחשוב בלבו אם מדבר עם ת"ח מעשרהו עושר גדול עכ"ל ואני לא האמנתי אם יש מאותו מין מדברי' בעולם עד שבעוה"ר ראיתי בעיני כן סוף דבר אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים עכ"ל רבינו הפרמ"ג ז"ל - הרי שקרא לאותן האנשים המבזין ת"ח מין "מדברי" ולית דין בר נש ובעוה"ר ישנם גם היום הרב' מאותן מיני מדבריות וכאשר בחנתי ונסיתי בעצמי למצוא מין ממיני מדבריות הללו וזה לא כביר שפגעתי בגביר עצום וספרתי לו שאני מחבר ספר ומוציא לאור ועולה בהוצאות גדולות ודמיתי למצוא בו עמוד גדול להתחזק במפעלי כי שמעתי לשבחו שהוא ת"ח והוא ענה לי כמתהלל ובוזה התורה ולומדי' ופרשתי ממנו בפחי נפש - וע"י מיני מדבריות הללו אנה יקחו תשוקה לשוב לד' אמות של הלכה - עכ"פ יש לקוות דע"י שיופיסו חיבוריהם ימצאו חיזוק בתורתם כי לא אלמן ישראל וישנם עוד אנשים יקירי הערך ונקיי הדעת שמחבבים התורה ולומדי' כן נראה לי לצדד בזכות של

המחברים

- (י"א) ובנוגע למבקרי מומין שכ' רבינו הח"ס ז"ל וידעתי שגם חלקי לא יגרע מהם ומהמונם וישלחו את דבתם רעה עלי ועל ספרי אבל איני חש להם כלל כי הם רק קנאים הפוגעין ופגיעתן רעה ורק קנאת הכבוד והרוממת בוערת בקרבם ולא קנאת הסופרים המרבה חכמה כאשר ראיתי בספר נחמד ונעים מהקדוש ר' ברוך קאסיבר ז"ל שכ' בפירוש הכתוב קנאת סופרים תרבה חכמה למה אמר תרבה לשון ציוי ולא אמר מרבה חכמה וכ' בזה שלפעמים יש קנאה רעה שמתחרה על שחברו לומד והוא אינו לומד וחפץ שחברו ג"כ לא