משנה שכיר חלק א כו

לשם שמים אולי יקרה היא מפנינים וטוב סחרה מכל סחורה אולם בעת שחושך של לילה בשערי ציון בשערים המציונים בהלכה וציון דורש אין לה ותשתפכנה אבני קדש ת"ח שהן האבן שמאסו בה הבונים דזמנינו בראש כל חוצות ועכ"ז לא אלמן ישראל ב"ה ונשכימה לכרמים אלו בתי מדרשות ונ' הפרחה הגפן אנו בעלי משנה ומקרא הנצו הרמונים אלו בעלי תלמוד שם רתן דודי לך שם אראך כבודי שלומדים תורה מדוחק ונחץ עיין עירובין ד' כ"א אין ספק שאלו שכינה כנגדם וזהו המכוון הלומד תורה בלינה שה בחי' לילה שכינה כנגדו עכ"ד

(ז) מצאתי בספר מכתבים בהקדמה שהביא מהאנשיך ה"ק שיש תקנה להעלות כל מה שלמד לבחינת לשמה אף שלא הי' בכונה רצוי' כמו דקיי"ל דשם שלא נכתב בקדושה מעביר עליו בקולמוס ומקדש כ"כ כל תורה שלא הי' לשמה יתפלל לשי"ת שיעלם ויקדשם לשמה ובזה יתוקן שיהי' הכל למפרע לשמה - וכעין זה שמעתי מפי צדיק אמת מעשה בתלמוד ותיק א' דהי' יתיב וגריס באורייתא תדירא ופעם א' הי' נעור כל הלילה ועסק בתירה ונודע לרבו והחזיק לו רבו טובה ע"ז ענה התלמוד ואמר וכל זה איננו שוה לי יען שידע בנפשו שלא למד בכונה רצוי' והי' גונח מלבו ואמר מה הניין לי תורה כזו ומה דמות יערוך לו אילו הי' זוכה שיגיעתו כל הלילה בתורה הי' לשמה אבל כעת הי' יגיעתו לרק וחבל לו מאד ע"ז - אמר לו רבו תדע בני שעם גניחת אמת זו שבאת מעומקא דליבא העלית התירה שלמדת למדרגת לשמה ע"כ שמעתי כ"כ אני מתפלל לשי"ת שיזכני ברוב רחמיו המרובים על כל ישראל בכלל ועלי בפרט שיעלה ויבא כל תורתי שלמדתי עד עתה אולי בעוה"ר נדחו לחוץ ולא סלקי לעילא השי"ת ינטלם וינשאם לעילא מן שמשא לברוא מהן ארץ ושמים חדשה כידוע מזוה"ק שבחידושי תורה נבראים עולמות חדשים - ואם אמיר יאמר האומר מי ערב לך שחידושי תורתך הם אמתיים ומכונים להלכה שיהיו ראוים לעשות מהם עולמות עליונים וחדשים ע"ז אשיבך פוק חזי מה שכתב המהר"ל בהקדמת ספרו תפארת ישראל שכ' שע"כ מברכין לעסוק בד"ת ולא ללמוד תורה כי ללמוד לא שייך אלא במי שלומד תורה ומכוין הלכה לאמיתה שזהו למוד תורה אבל מי שאינו מכוין הלכה לאמיתה אין זה למוד לכך מברכין לעסוק בין שהוא מכוין בין שאינו מכוין לאמיתה רק שהוא מכוין ללמוד האמת אע"ג דשגג מ"מ הוא עסק בתורה עיי"ש - וכן כתוב בשו"ת מן השמים וז"ל וכל מי שמחשב מחשבות וסובר סברות בהלכות חמורות ופסקים החמורים נאהב ונחמד לפני המלך עליון וזהו שאמרו אגרא דשמעתא סברא והדברים והמחשבות ההם כמרגליות היקרות בעיניו ואם על אבידת כסף או ש"כ התירה התורה לעשות מלאכ' בחוה"מ כ"ש שיש לחוש על אבידת המרגליות היקרות לכתבן ולחתמן למען לא יאבדו והכותב והחותם מקבל שכר עליהם כל זה השיבו לי באמת עכ"ל - הרי שכתב דחושב סברות גרידה ג"כ חשובים לפניו יתברך ואולי יועיל הסברא לאחרים למיצוי דין דעלמא וכבר כתב הפרמ"ג לחו"ח בהקדמה ואמנם זאת נחמתי שהזמנים שהוצאתי בעיון גפ"ת ופוסקי' ולא הרהרתי בהבלי הזמן די לי כמ"ש הרא"ה ז"ל והביא משל נפלא ע"ז לאלו שעמלו בתורה ולא השיגו האמת מ"מ יש להם שכר רב ועושר מופלג ברב טוב הצפון וגם פן כוונתי לפעמים האמת ובכל החיבורים שעשיתי כוונתי שלש פעמים האמת די לי וטוב מאד ומה גם שאין ראוי לאדם להיות פוגם מחשבתו בהרהורי עבירה ודאי טוב להרהר תמיד בד"ת

עכ"ל

- (ח) והי' כי יאמרו לי מה העבודה הזאת לך מה מהני לן ההיא מרבנן דלא ידיעא ולא פקיעא שמי' ולא ידעינן מנו האחד בא לגור לאגור דברים ולעשות מהן ספרים ולהפיצם בחוצות ולהיות ראש מדברים מי שם פה לאדם כמוהו וכי העולם לדידי' הוא צריך או למלעטי' ומה הי' העולם חסר בלתי ספרו אין זה אלא קבל רוח יתירא דאית בי' וזה אחת מעשרה ק"ו לעצמו לא תיקן ולא לימד ולא גמר באורייתא כדבעיא דאפילו במס' כלה אין לו ידיעה לאחרים לא כש"כ מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו עיין סוף הוריות

- אחי קושייתך נכונה ועצומה לא טעית בי כל עיקר אבל מענה רק ישוב חימה והסנת ושמע לדברי ותראה שאם שאיני בא במספר אנשים להיות נמנה עם גדולי עולם חקרי לב ובעלי תריסין עכ"ז הרשות נתונה גם לפעוטים כמוני להשמיע דעתו ברבים מן המעט אשר לפני והשומע ישמע והחדל יחדל ואינו אומר קבלו דעתי וזימנין באפקרסתא דענייא תשכח מרגניתא אמרו חז"ל במדריש חזית פרשה ד' א"ר יודן ללמדך שכל מי שהוא אומר ד"ת ברבים זוכה שתשרה רוח הקודש עליו עכ"ל - ודקדקתי בלשונו שאומר מי "שהוא" אומר למה לא אמר בקצרה שכל מי שאומר הלא כבר אמרו לעולם ילמד אדם בלישנא קצרה - אבל נראה בס"ד שרצה לומר דבל יאמר האדם שלבא לידי מדה זו לישב בראש וללמוד תורה ברבים צריך להיות איזה אדם גדול בר אבהן ובר אוריין ואיש מסוים בתורתו ובחכמתו אשר כבר מילא כרסו בש"ס ופוסקים לזה נאה לדרוש בפרקא דרבים אבל אדם שהוא שפל בעיניו ובעיני כל לא למד ולא שימש הרבה יכבוש מעיינו ולא ילמוד מתורתו המעט אשר לפניו לאחרי' לזה בא ר"י הנ"ל ומאלפינו בינה שאין הדבר כן אלא כל מי "שהוא" דייקא מי "שהוא" אפילו מאן דהוא זוכה לרוח הק' אם כונתו לשמים וע' בצוואת מרן הח"ס ז"ל שכ' בזה"ל ואם מעט לפניך מאותו המעט אשר חוננך ה' למדוה ברבים בכל מאמצי כח עכ"ל ועיין בספר הקטן הכמות וגדול האיכות תשובות בית הלל להצדיק ר' הלל מקאלאמייא ז"ל סימן כ"ז שפירש בזה מ"ק פיה פתחה בחכמה ותרת חסד על לשונה היינו שעוד לא למד כלום רק פתח פיהו ללמוד אפ"ה תורת חסד על לשונה וכמו שאמרו בש"ס סוכה סוף לולב וערבה איזה תורת חסד זה הלומד תורה ולומדה לאחרים עיין שם

ודפח"ח

- (לט) אבל על זאת יחרד לבי ויתר ממקומו על תנאי אחת שהטיל רבינו אביהון דישראל הקדוש רבינו הח"ס ז"ל שכתב בצוואתו שם וז"ל ובאופן שידעתם תום לבבכם שהקב"ה יודע מכם שאין בכם תערובת כוונה כי אם לכבוד שמו הגדול יתברך ויתעלה ולפניו לא יבא חנף עכ"ל הקדוש ובעונותי שרבו בושני מדבריו מאד כי ההוא אמר שיהי' כולה לשמים בלא תערובת כוונת עצמו כלל אפילו כ"ש ואני הי' מסתפק עצמי אם הי' בתערובות המעשה איזה כוונה לשם שמים אפילו מיעוטא