משנה שכיר חלק א רמו

רבינו לא למדנו מדברי יחזקאל למדנו ודברי קבלה כדברי תורה דמיין כבר"ה י"ט ע"א וליכא מילתא דלא רמיז משה באורייתא כתענית ט' ע"א ואין לביא רשאי לחדש דבר כידוע מרז"ל וע"כ שמוטמן ברמז בתורה כדברי הח"ס זיע"א ויבא יעקב שלם שנזהר מלשנות שם לשין מלבוש יאודי כאשר נודע לנו מצוואתו הקדושה

- גם חי ח"י יזכור הא דנאמר בירושלמי שבת פ"א הלכה ד' תני רשב"י בו ביום גזרו על פיתן כו' ועל לשונן פירש קרבן עדה שלא ירגיל אדם עצמו ובניו לדבר בלשון עכו"ם ובשלום ירושלים כתב ומזה הוכחה נפלאה לדורינו ע"ש - ובתנא דבי אלי' פרק כ"ג נשנה בזה הלשין וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד משום שהיו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמ"ח זה עם זה וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק יעקב ולעבוד את אביהם שבשמים לבדו ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהם ושלא ילמדו לשון מצרים מפני דרכי ע"ז וכן נשנה דבר זה עוד הפעם שם בסיף פרק ההוא - וראיתי להגה"ק בעל משכיל אל דל שיישב בזה דברי הסמ"ג לאוין ל"ת נ' שפסק לירושלמי הנ"ל שבכלל גזרת ח"י דבר שגזרו על לשונם אף שלא הוזכר בבבלי משום שיש לירושלמי ראי' מהימנא ותניא דמסייע בתנד"א הנ"ל - ועיין בקיצור ש"ע סימן ג' בלחם הפנים שם הביא ג"כ לסמ"ג הלזה ובהגהות מגאון ישראל בעל ישועות ישראל אב"ד דק"ק קוטנא ז"ל שם הערה מקירה לדברי הסמ"ג ג"כ מדברי ירושלמי הנ"ל ושעיקר כפי' הקרבן עדה הנ"ל - ומרן הקדוש הח"ס זיע"א כותב בתשובת חו"מ סי' קצ"ז וזה ל"ק רע ומר בעוה"ר הפרצה הגדולה ההסתפקות בילדי נכרים וקריאת ספרים חיצונים המולידים קלות דעת כו' ואח"כ כותב התקבצו והאספו אל עמק הברכ' לקבל עליכם רב שלא יהי' ח"ו מקוראי בספרים חיצונים ומהלועזים בלע"ז כי אסור לקבל תורה מפיהו וכמעמיד אשרה בהיכל ה' אך יהי' בקרבו קדוש והרמב"ם בסיף ה' קדה"ח כ' וז"ל הרי ביארנו חשבונות כל הדרכים שצריכים להם בידיעת הראי' ובחקירת העדים כדי שיהי' הכל ידוע למבינים ולא יחסרו דרך מדרכי התורה ולא ישוטטו לבקש אחריהם בספרים אחרים דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה עכ"ל התנצל הרמב"ם כי יען סוד העיבור שנמסר לסנהדרין נעלם ממנו לגמרי כי הוא א' מג' שבועות שנשבענו שלא לגלות סיד העיבור כמבואר שלהי כתיבות ולקח הרמב"ם מספרי יוונים וכ' בהל' קה"ח והתנצל שעשה זה כדי שלא יבואו עם ה' אלה לשיטט לבקש חכמה בספרי זולתינו כ"א כל עסקיהם יהי' בספרי תורת ה' ע"כ לשון קדשו זלה"ה

- ואביא בזה לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' תשוב' ה"ב צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמים מנעוריו ואהוב להם שיהא מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה ע"כ לשונו הזהב הרי דהקפיד הרמב"ם שצריך להיות ירא שמים מנעוריו והקורא בספרים החיצונים הרי הסיר יראת שמים מעצמו כמופסק ביו"ד סי, רמ"ו ובאו"ח סי' ש"ז סעי' ע"ז ז"ל המחבר מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק וכן סיפורי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת אף בחול אסיר משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים אל תפנו אל מדעתכם ומי שחיברן ומי שהעתיק ואצל מי שהדפיסן מחטיחים את הרבים עיי"ש - ועשו"ת מחנה חיים ח"ב על או"ח סי' א' עש"ה ועיין היטב ב"ח או"ח סי' ר"ץ ובסי' תכ"ט האיך יהי' הדרוש של שבת וקצת מזה במג"א שם

- ובס' שבילי דוד על או"ח סי' נ"ג אות ד' כותב וז"ל והנה בוודאי כמו שכתוב בש"ץ דאם מכוון להשמיע קונו ושמח בקולו ה"ז מגונה כן היא בדרשן העומד לאמר דברי כבושין לעם אם נתן לו השי"ת לשון לימודים ועומד בכובד ראש באימה ובירא' תבא עליו ברכ' אבל אם מכווין להשמיע קול דיבורו ומכ"ש הוא אם מכווין להראות כי בקי בלשונות שונות במה יפה הוא מהש"ץ הזה - ובהלכות ביהכ"נ סי' ק"נ סעי' ב' באמצע כ' ואלו דבריו והדורש לפני העם ראוי שיהא לבו נכנע ונשבר וקול רעדה מפחד השי"ת ולא ישום על לבו להשמיע קולו ולהראות דמות וצחות לשונו כי אפילו המכוון להראות חריצות ובקיאות אין לרצון לפני השי"ת רק הכוונה להוריד נעימות אמריו בלב השומעים להוציאם מעכירת החומר ותרדימת הזמן ומכ"ש העומד שם ומכווין להראות קריצותיו ורמיזותיו כמו באומות אוי לדור שכך עלתה בימיהם עיין לעיל סי' נ"ג סי"א ש"ץ שמכווין להשמיע קילו מגינה כ"ש זה - ובסי' רפ"ה כותב ע"ד הט"ז שם שמי שאינו מבין פרש"י על הסדרה ראוי לקרות פי' אשכנז כמו ס' צאנה וראנה כותב ע"ז וז"ל וע' מש"כ לעיל סי' ס"ב דאין בכלל זה תרגום אשכנזי שמחברין האידנא דאלו נעשו להדמות לעכו"ם ומכוונין ליפות הלשון אשכנז בענין שזה הקורא רק מלהיב עצמו ללשון הלע"ז ודברי התורה אצלו כטפל שומר נפשו ישמור מזה כי מזה פשתה בעו ה"ר בגולה חורבן התורה ופסק אמונת חז"ל בעוה"ר לאט לאט לעוסקים בהם ואם הוא במקום שאין לו חומש להעביר הסדרה רק בחומש כזה טוב לו להמתין עד זמן שימצא לו עד שמחת תורה עכ"ד הגאון האדיר שבילי דוד זלה"ה

- ועיין בס' דרך פיקודך במ"ע לספר ביציאת מצרים כותב באמירת ההגדה במי שאינו מבין יקרא ג"כ הפירוש בלשון אשכנז וכותב ומדי דברי בזה באתי כמזכיר להיות שכעת יש הגדות מתורגמים בלשון אשכנז והיא מכת האפיקורסים והוא מספרי המינים ואסיר בבל יראה ובבל ימצא ע"כ המשכיל יזהר בזה (ועיי"ש בספר הלזה במל"ת י"א שלא ימצא חמץ בפסח דברים ברורים בזה עש"ה

) - והנה מה שחשב להביא ראי' להיתר שסנהדרין ידעו ע' לשון הנה שגה ברואה אין שום ראי' מזה (ומראשית אודיעהו שרמב"ם פ"ז מסנהדרין הלכ' ה' כותב שצריכים רק לידע ברוב הלשונות ובלח"מ שם שהרמב"ם המציא זה מדאמרו רז"ל בסנהדרין ובמנחות שידעו בשבעים לשונות משמע דיודעים במקצת שבעים סגי עש"ה) הנה מי רשאי לדמות עצמו לראשונים כמלאכים אשר סיפרו רז"ל בע"ז יו"ד ע"ב שקטן דאית בהו בתנאים ואמוראים ידע ובכחו הי' להחיות מתים ועש"ך יו"ד סי' רמ"ו סעי' ח' סק"ח עש"ה ועיין בשו"ת מהר"מ שי"ק או"ח סי' ע' שנשאל בזה אם מותר להדרוש לבית ישראל בלשונות הגוים וכתב בזה וא"ד מביא שיטה מקובצת ב"ק פ"ג בשם המאירי וז"ל והחכמים השלמים