משנה שכיר חלק א רמד

כה"ג בפרשה כדי להראות חזותו לרבים הי' מטעם זה וכעין שהביא שע"ת סי' תצ"ד מברכ"י ליתן ספ"ת חדשה להיכל בעצרת ע"ש ועיין תשובה מאהבה ח"א קרא תמה שלא הזכיר הרמב"ם הא דהביאו כל א' ספ"ת שלו עיי"ש) ונדפס בגליון הש"ס שהערוך מפרש שהן היו ח' פרשיות ר' דחדש אדר וד' דאלול לפי שרב ביבי הי' טרוד בשתי חדשים אלו במס' כלה (וכבאה"ע סי' ל"ח) לא מצא עת פנות עד מעלי יומא דכיפורי יע"ש - ומדהשלים בעיו"כ ד' דחדש אדר ש"מ דלא כנוב"י אלא החובת שעתא קדים דאל"כ איך סליק ר' ביבי פרשיות אדר עד מעלי יומא דכיפורי - ונח ימחול גאון עוזו להורות האיך אריך למיעבד ודוק

- במשנה סוטה ספ"ז מנויים ברכות שכה"ג מברך מלך מברך בגמר פ' הקהל והמה מנויים בפרטות ברמב"ם פ"ג מה' חגיגה ותמי' לי למה לא מביא רמב"ם שמלך יברך גם שהחיינו על קריא' זו מצוה יקרה הבאה אחת נשבע שנים לא תיגרע מקריאת מגילה עיין רמב"ם ה' מגילה פ"א ה"ג ואין לומר שפטר מצוה זו בזמן שבירך בקידוש על החג דזו מצוה בפ"ע והרי אף שבירך שהחיינו בקידוש צריך לחזור ולברך גם על הלולב - גם אין לומר משום דאותן פרשיות הם בס' דברים וקראום בקיץ וכעין או"ח סימן קל"ב דאם דילג פסוק בפרשיות מועדות א"צ לחזור ולקרות משום דכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן ז"א דגם שם מביא מג"א שתיקן יששכר חולק' וגם עכ"פ על מצוה יקרה וחשובה כזו שהמלך קרא מספ"ת שבעזרה בהקהל כלל ישראל ואף גדולי ישראל הוצרכו לבא באין נמנע ועדיפא מקראת ספ"ת דנאמר לגבה בברכות ח' ע"א אנן בדידן ואינהו בדידהו וגם תקעו בחצוצרות עבורה עיין כ"ז ברמב"ם שם - וחשבתי ליישב עפ"י דברי הר"ן סוף סיכה שעל מצוה שהיא רק בלילה אין מברכין שהחיינו והרי גם קריאה זו היתה בלילה עיין תפארת ישראל סוטה פ"ז אית מ"ח כ' במוצאי יו"ט הראשון היינו ליל שני דסוכות, אלא דעיקר דברי ר"ן צל"ע דהרי הדלקת נר חניכה הוא רק בלילה ואין השלמה ביום דשרגא בטיהרא מאי מהני ואעפי"כ מברכים שהחיינו על ההדלקה - וא"ל דגבי חנוכה אמירת שהחיינו על היום הרי לא הוזכר בפוסקים רק אם שכח בליל א' יוכל לברך בהדלקה בליל ב' כו' שוב מצאתי בס' חמדת ארי' פרק ט"ו אות ג' כותב בפירוש שאם אין מדליק בחנוכה ואינו רואה שלא יברך שהחיינו על היום ע"ש וכ"ז צ"ע - ועיין ג"כ בא"ר סימן תכ"ו חקר אמאי אין מברכין שהחיינו על קידוש לבנה עיי"ש תירוצו - והרי אין רשאים לקדש הלבנה רק בלילה ולדברי הר"ן אין מקום לשהחיינו על מצוה כזו ש"מ דא"ר אינו סובר לשיטת הר"ן ודו"ק

- ונא יחונני גאון עזינו בתשובתו הרמתה והנני בברך כריעה מול פני המנורה הטהורה

ה"ק יצחק ווייס

תשובת הגאון על זאת היא נדפסה בתשובת מהרש"ם מה"ק סימן רי"ג

סימן ו'

נשאלתי ע"ד אנשים נוחי נפש אשר הניחו מעזבונם מעות לקרן קיימת לביהכ"נ או לח"ק למען יזכירו נשמותיהם בכל ג' רגלים וביום הק' הכפורים אם יזכירו אותם ג"כ בג' רגלים דשנה ראשונה דהיינו בתוך י"ב חדש באשר נהיגי עלמא שלא להזכיר קרוביהם הנפטרים בתוך י"ב חדש

- תשובה. בספר כרם שלמה או"ח סי' תרס"ח מביא מס' ל"ח טעם על המנהג שבתוך שנה ראשונה למיתת בא ואם יוצאין לחוץ ואין מזכירין משום דהטעם הוא שיזכיר אותן אלקים ואגב כן יזכור אותנו עמהם לטובה בזכותם ובתוך שנה ראשונה לא שייך טעם זה כי די להפקיע את עצמם

(במק"א הנחתי בצ"ע גמרא דתענית ד' ט"ז ע"א למה דנהיגי עלמא שאין הולכין להתפלל שהקרובים ימלינו טוב בעבורם בתוך יב"ח מה"ט שדי שיפקיעו את עצמם דאיתא שם למה יוצאין לביה"ק ר' לוי בר חמא ור' חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו עלינו רחמים מאי בינייהו איכא בינייהו קברי גוים למה לא קאמרה גמרא דאיכא בינייהו להלוך על קברי מתים שהם בתוך י"ב חדש דטעם כדי שיבקשו עלינו רחמים לא שייך גבייהו

) - אמנם בעל כרם שלמה כותב שאין נבין בעיניו טעם זה ומיישב המנהג עפ"י דאיתא בברכות ד' נ"ח ע"ב אמר רב אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר יב"ח שנאמר נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד - וא"כ י"ל דמשו"ה תיקנו שילם האבלים דבני יב"ח החוצה שלא יעוררו אבנם בבכי וצעקה ויבלבלו את האחרים וגם להם יגיע הפסד להתאבל ביו"ט עכ"ד - והנה לטעם בעל לש"ח משום די להפקיע את עצמם שייך זאת ג"כ המזכירים נשמות שהניחו ק"ק בעבור זאת דדי להפקיע עצמם - אמנם בעל כרם שלמה דחה טעם זה כאמור וכותב הטעם באשר תוך יב"ח הבנים מתאבלים ויתאבלו ביו"ט (יי"ל עוד נפ"מ דבלשון חכמים ד' צ"ב בח"א ע"א פוסק אם כבר עברו י"א חדשים צריך להזכיר שלא יעשהו לרשע ומטעמים דכר"ש לא יזכירו גם בחדש י"ב באשר אינו משתכח ויעוררו רב אבל ביו"ט) ומאחר דלכר"ש נראה לעיקר טעם זה שיעוררו רב אבל זה שייך דוקא בבנים וקרובים אבל בני החברא שרחוקים הם אל הנפטרים א"כ ל"ש שיעוררו אבל ע"י הזכרת בני החברא בודאי שרשאים ולא עד אלא שמחויבים להזכירם כי למה יגרעו חלקם להתפלל עליהם ומה גם בשנה הראשונ' שצריכים לרחמים ביותר ולגבי הבנים משום תיקון הבנים נהגו שלא להזכירם אבל אצל החברא דאזיל טעם הנ"ל בודאי דיש להחברא להזכירם - ומצאתי כעין סברא זו בשו"ת שבות יעקב ח"ב סימן כ"ה וז"ל וע"ד שהי' פלפול בין בעלי תריסין אי שפיר עבדי שהספידו לחכם בתוך ר' יום לרגל - הנה באמת גמרא ערוכה היא במו"ק ד' ח' ע"א לא יעורר אדם על מתו ואל יספידו קודם לרגל שלשים יום ופליגא בטעמא דמילתא רב ושמואל והפוסקים פסקו לחומרא דאפילו בחנם אסור כמבואר באו"ח