משנה שכיר חלק א רמא

הדר"ג הניח בצ"ע אם חששו חז"ל לדברי קדושת ח"ס ז"ל בחידושיו שלא יצאו הנשים לחוץ לקיים מצות הדלקה שלא יבואו לידי חשרה. האיך לח חששו חז"ל שלא תבאינה בנות ישראל לידי זימה ושיעמום כבכתובות נ"ט ע"ב ע"י שיבטלו עצמן ממלאכ' שמונת ימי חנוכה ולכל הפחות כל זמן שהנרות דולקות הנה החלקת מחוקק אה"ע סי' פ' סק"ז גבי מדיר אשתו שלא תעשה מלאכ' יוצא ויתן כתובה מביא בשם הרב המגיד שאם שלא נזכר בגמרא כמה זמן ההדרה רחוק מן הדעת לומר שאם הדירה על א' או שני ימים שתבא לידי זימה יע"ש וכי כן י"ל שגם על זמן קצר כל זמן שהנרות דולקות אם נמנעות ממלאכ' אין חשש זימה בתוך זמן קצר ומצינו מנהג דוגמתו בטור תצ"ג שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכ' משתשקע החמה בלילי הספירה עד כאור הבקר מטעמים המבוררים שם ונוסף עליהם בברכ"י שם ובשו"ת מהר"ש הלוי ספרדי ז"ל סי ו' אשר זכיתי לראותו בפנים מכרכר כמה כרכורים להעמיד המנהג זה עד חג העצרת יעויין בו. ואף אם נהגו איסור בכל היום אין קפידא מצד שנחוש שתבא לידי זימה ושיעמום מאחר דאינה מנועה מכל מלאכ' שעושות הנשים יעויין בח"מ באבה"ע סימן הנ"ל ס"ק ה' ובאחרונים שם, ודברי הח"צ ז"ל בתשו' סי' פ"ט שכתב שבאמת עיקר כב"י שלא ימנעו ממלאכ' חולק עליו בנו הגאון יעב"ץ ז"ל במור וקציעה ודימה חניכה לפורים כמובא במח"ב סימן עת"ר - ואמנם מח"ב מדחה דברי מו"ק משום דפורים שאני דמעיקרא כך שלח מרדכי ויו"ט לאוסרם במלאכ', אמנם בפרמ"ג א"א רסי' ת"צ שאיסור מלאכ' בפורים מעצמם קיבלו עליהם יעו"ש ע"ד הפר"ח שחוה"מ לא נקרא יו"ט משום שמותר במלאכת דבר האבוד (ויעוין בח"ס או"ח סי' קס"ח ד"ה והנה דגם אם נקרא יו"ט אין ראי' לאסרו במלאכ') יש חיזוק לדברי היעב"ץ ז"ל והראי' מהימנא

- ובס' חסדי אבות למחותנו של מהרי"ט אלגזי ז"ל בסי' תר"ע עושה סמוכות גדולות למנהג נשים הנ"ל למנוע ממלאכה כל שמונת הימים שטעמן היא שלא יבואו לטעות עצמן לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקות והן החמירו על עצמן יותר מהאנשים יען שנס נעשה ע"י החמירו שלא לעשות מלאכ' אז בכדי שלא יבואו להשתמש לאור נר חניכה והעלה כיון דלסייגא דאיסור' קא עבדי דלא ליתו לידי איסור' דרבנן להשתמש לאורה אין להקל להם כלל ומביא ראי' לזה משו"ת מהר"י הלוי סימן ל"ה דאותם שנוהגים שלא לאכול אורז בפסח אם יודעים שהאורז אינו מחמיץ אלא שרצו להחמיר על עצמן משום תערובותו או משום גזירה דלמא אתי לאחליפן בדייסא אעפי"כ מנהגא היא ואסור להתיר להם אפילו בשאלה. הרי אע"ג דאין החששא ניכרת ורחוק' הרבה מן השכל דילמא אתי לאחלופי בדייסא אעפי"כ מנהגא הוא, ה"נ כיון דחששו הנשים דלמא מיטרדו במלאכתן ולא יביטו בין נר לנר ויעברו על איסור דרבנן וודאי מנהנא הוא ואחר שנו"נ באריכות גדול במנהג זה העלה שרק לנשים שאין להן מה לאכול מצינו להתיר להן בפתח וחרטה לעשות מלאכה בימי חנוכה

- ועל מה שהשיג הד"ג את הח"ץ ז"ל דהרי גם חנוכה נקרא מועד כל המועדות בטלין חוץ כו' צ"ל דסברת הח"ץ ז"ל הי' משום דנקרא מועד בתורה (ר"ח

) - ועיין בספר קהלת יעקב לשון בני אדם מערכת יו"ד אות קע"ג וז"ל יו"ט ומועד אם דבר ואמר חוץ מיו"ט ומועדים שאין חנוכה ופורים בכללי יו"ט דאע"ג דכל יום שיש בו תוספות משתה ושמחה יקרא יו"ט כדאמרינן עבידנא י מא טבא לרבנן וכן בלשון המקרא על יו"ט באנו, מ"מ בנדרים ושבועות הלך אחר לשון בני אדם ואין ימים אלו מבוררים בלשון בני אדם לקרותם יו"ט ומועדים, עד שיאמר הנודר דגם עליהם היתה כונתו ונאמן שאף אנו יש בהם שמחה ועונג (הרשב"א סי' תרצ"ט) עכ"ד

- ומה שהקשה הדרתו דא"כ למה מותרים אנשים במלאכה בר"ח כבר עמד בזה הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג הוקשה לו אמאי לא אסרו מלאכ' משום מוסף ר"ח כיון דעשיית תמיד שאינה מונעת מלאכ' אינה אלא משום דמתי יתקיים ואספת דגנך (כבתוס' ריש מקום שנהגו) מוספי ר"ח אתאי אין מונעים מלאכי, וי"ל כיון דלא מצי חז"ל לאסור מלאכ' דקרבן צבור של תמיד לא חלקו חז"ל בתקנתם עכ"ל, וכן עמד בזה בשו"ת מהרי"א או"ח סי' רי"ש ותירוצו שם במח"ק תורתו א"פ אין לאומרו דאדרב' ר"ח לא נקרא יום המעשה ודו"ק

- ואגב גררה אמרתי להזכיר מה שנ"ל ליישב מנהג הנשים שנמנעים רק מלטיות ועושים שאר מלאכ' שהי' להן לאסור כל מלאכ' - ולפענ"ד נ"ל לומר שטעמן משים דהרמב"ם ז"ל כתב בפכ"א מה' אישות שעיקר מלאכת הנשים הוא הטווי' מדכתיב וכל אשה חכמת בידי' טיו - ולפענ"ד להוסיף מסוף משלי וכפי' תמכו פלך, ובמשנה סוטה פ"ז עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה וע"ש ברע"ב וביומא ס"ו ע"ב אין חכמה לאשה אלא בפלך וכן באו"ח סי' תקנ"א וע"כ נמנעו דווקא מלטוות משום דזה עיקר מלאכתן המיוחדת להן, ובזה הבנתי מנהגם בירח אב דנהגו דלא למשתי עמרא מכי עייל אב כבירושלמי ר"פ מקום שנהנו חוץ טעם ירושלמי עבור כי השתית יהרסון הוא ג"כ מה"ט וכן במה שנתקשה הב"י על מה שנהגו שלא לעשות מלאכ' להשתכר אבל תופרות בגדי כלי הבית יש ג"כ להביא סמך דכן פסק הב"י גופי' בסימן רנ"א ס"ב לגבי ע"ש

- ומצאתי חידוש בתוס' על התורה פרשת ויקהל פסוק ויבואו האנשים כו' שעיקר ר"ח ניסן ניתן להם ליו"ט שבו הוקם המשכן ואגב אותו ר"ח משמרות כל ר"ח השנה עכ"ד - ובזה יובן מעט דברי ר"מ הספרדי שמפרש ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' דקאי על כיס כי כן כתיב ראשון הוא לכם עיין באבן עזרא פ' פינחס

- וכן מה שהביא מר הדרתו לחזק דברי המג"א בתר"ע כב"י שיעשו מלאכה משום דגם לגבי שבת חקרו תוס' שבועות כ' ע"ב שלא ישבתו ממלאכ' כיון דאינן בזכירה אינן בשמירה גם בזה עמד בשו"ת מהרי"א הנ"ל לחזק בזה דברי ירושלמי שבתוספות פסחים ד' נ' ע"ב דרק עד דתתפני סידרא במוצאי שבת מנהגא משא"כ גבי חנוכה ור"ח איכא טעמא ודלא כהח"ץ יע"ש בארוכה - ונהירנא שבס' החיים להגה"ק מהרש"ק ז"ל מחמיר לענין אמירת הלל לנשים