משנה שכיר חלק א כד

התירה אשר שם משה לפני בני ישראל עיי"ש דביאר סמיכת הפסוק לפרשתא דפרה אבל ע' פנים לתורה ונראה לומר בעזה"י דהתורה הקדושה מלמדת אותנו פה איך שנוכל ללמוד בכונה נכונה את התורה הקדושה שיהי' לה בחינת לשמה וכאשר אומר בס"ד - בהקדם דברי התנא אלקי הקדוש אור החיים שהקשה לדבר למה לא די בלאמור ראשון וידבר ה' כו' לאמור דבר אל בנ"י ויקחו כו' למה בא כל המאמר השני זאת חקת התורה אשר ציה ה' לאמור הלא כבר ידענו שה' הוא המצוה עיי"ש דקחשוב עוד איזה דקדוקים בזה - וכ' לפרש דידוע דיש במצות השם סידות נסתרים ונעלמים חוץ מטעם הנגלה לשכל הפשיט ואדם הקונה קנין התורה במ"ח דברים זוכה להשיג גם מטעמים הכמוסים כדברי התנא ומגלין לו רזי התורה שגילה השם למשה ומשה ג"כ גילה לישראל בני דורו סודות הנסתרים וטעמי המצות ליסוד כל דבר אבל כאן במצות פרה אדומה צוה ה' אליו שיסתים הדברים ויאמר להם הדברים בחוקה בלי טעם וזה שכיוונה התו' במאמר זאת חיקה התורה אשר צוה ה' לאמור זה לא קאי על גוף הציווי של מצות פרה רק הוא ציוי בפ"ע שמצוה זו ישאר לכלם לחוק מן חוקי התורה שלא ידרשו ממנו שום טעם על מצוה זו וזה כונת הפסוק שיאמר לישראל שה' צוה לאמור להם מצוה זו בתורת חוק ימתוך הדברים אתה נלמד שבאמת למשה נאמרו דברים מוטעמים במצוה זו אלא מה שיאמר לישראל הוא יהי' בתורת חוק מילתא בלא טעמא (וזה נמי לפע"ד הכונה במדרש לך אגלה טעמא ולאחרים חוקה) ולצד שלא יאמרו ישראל הרי העושה מצוה בלא ידיעת טעמה וסודה הוא כגוף בלא נשמה לזה אמר הפסוק דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה פ' יקחו לפי דעתך ומכוין בדבר להיותך יודע סוד הענין ופלאיו ובזה יהי' המצוה נעשית שלימה במעש' ובמחשבה הצריכ' ובזה ידויק אומרו ויקחו בתוס' וא"ו שנתכוין לומר שמלבד הלקיחה עצמה שיקחו פרה עוד צריך להוסיף בה כל הכוונות שיש בה וא"ת תינח אותה פרה מה יהי בפרה שיעשו בדורות הבאים י"ל שגם בדורות הבאים בשעה שיעשו הפרה יכוונו למה שידע משה ואז יהי' נעשה כל הכוונות שיש בה ממילא כפי כוינת משה ע"ה וזה הכוונ' במדרש בפסוק ויקחו אליך מלמד שכל הפרות שנעשו היו נקראים על משה והכוונה אם כי סודה נעלמה מעיני כל ובלי כוונת הסוד אין המצוה כתיקונה עכ"ז אם יהיו עושין על רעת וכוונת משה יהי' נעשה בו כל הכוונות הנ"ל עכ"ד רבינו אור החיים הקדוש - היוצא מדבריו ז"ל יען שנעשה הפרה ע"ד משה נעשו בה כל הכוונת וקדושות שיש במצוה זו וע"כ נקראת ע"ש משה - והנה ידוע דבעסק לימוד התורה יש ג"כ כוונה רמה נשגבה וזו הוא הנקראת תורה לשמה וזו היא שחביב' לפני הבורא כ"ע ועלי' נאמר אין לו להקבה"ו בעולמו אלא ד"א ש"ה ולכאורה יתחמץ לב האדם מי הוא אשר ידע דרכה דרך לימוד התורה הקדוש' בבחינ' זו ובפרט לדלי ההשגה ורזי השכל כמונו היום שתוקף הגלות ועופי הטרדא מעור עינים ונסתם מאתנו כל חזון ואיו אפוא יכולין לזכות ללימוד תורה לשמה על זה באתה התוה"ק ומלמדת אותנו שגם אנו יכולין לזכות לזה ונעשה כמו שעשו גבי פרה אף שהעם ישראל לא ידעו שום סוד וכיונה בפרה אפ"ה נעשה כהלכת' וכתיקונ' הראוי במה שאמרו הרינו עושין פרה זו על דעת משה רבינו ע"ה ונמצא הפרה עם סודותי' נעשה מאלי' - ר כמו כן הוא בלימוד התוה"ק אם בעת שישב האדם הישראלי ללמוד התוה"ק יאמר הריני לומד ע"ד וכוונת משה רבינו ע"ה בזה יהי' בלימודו כל הכוונות ויחודים שיש בלימוד תורתינו הקדושה וע"כ נקראת ג"כ התורה על שמו כדכתיב זכרו תורת משה לרמז על ענין הלז כמו שאמרו דכל הפירות נקראו על שמו מטעם זה וכדברי האוה"ח הקדושה כן נראה לומר ג"כ גבי למוד התוה"ק - וי"ל דמשום הכי כתבה התור' זאת חוקת התורה ולא כתיב חקת הפרה לרמז על ענין הנ"ל דגם חקת התורה הוי כן כמו בפרה ולומר דבזה שוה התורה להפרה דהלומד ע"ד משה נעשית הכוונה בלימוד התורה מעצמה וזה נמי כונת הזה"ק שהסמיך לכאן קרא דוזאת התורה אשר שם משה לפני בנ"י - ר"ל דזאת התורה שלומד האדם על דעת משה אף שהוא בעצמו לא יודע שום כונה וסוד אעפי"כ יש לה שיווי כ"כ כמו התורה שלמד משה עם בני ישראל שהוא ודאי כיוון בה כל הסודות וכל הכוונות כ"כ יש בעסק תורה זו שלמד ע"ד משה ונכון הוא בס"ד - ובזה מצאתי טעם להבין מה שמצינו בגמרא שהאמוראים היו קוראין זה לזה בשם משה משה שפיר גמיר משה שפיר קאמר ובהנ"ל יובן היטב שתמיד היו לומדין על דעתו וכפי בחינתו וע"כ הזכירו אותו תמיד בשמו וזהו נמי הטעם שמצינו בגמרא בשבועות ובנדרים שבשעה שהשביע משה את ישראל אמר להם הריני משביעכם על דעתי ועל דעת המקום והכל הולך עפ"י כוונה הנ"ל דההשבעה היתה שיהיו מקיימין התורה על דעתו וכוונתו כן נראה לי והענין מתוק ואמת לדעתי והבן - שוב ראיתי בס' תורת משה להח"ס ז"ל בפ' בהעלותך שהביא הירושלמי שקלים שכל האומר שמועה יראה כאלו בעל השמועה עומד לנגדו ואיתא בספרים דעי"ז נתדבק נשמת בעל המימרא באומר והוא תיקון לשניהם וע"כ צריכין אנו להיית לנגדינו צורת משה וט"ז נאמר בזכרי' זכרו תורת משה עכ"ל עיי"ש והוא כעין שכתבתי והכל הולך אל מקום אחד והלום ראיתי להביא בשם ספר בית דוד בפירוש מחזור ליו"כ שכ' דבפסוקי תהלים יכוון בסתם שהוא אומרם לפי מה שכיון דוד המלך ע"ה עכ"ל ע' לקמן בקונטרס דבק טוב סי' ד' וברוך שכונתי לדעת גאון קדמון והוא ע"ד מאמר חכז"ל סתמן לשמן עומדין וברוך השם שהאיר עיני בעצה קלה כזו לבא לבחינת לימוד תורה לשמה בדרך קרובה

ופשוטה

- (י) עוד נראה לי דכל ת"ח בזה"ז הוא בחזקה שלומד תורה לשמה והוא עפי"מ שראיתי בספר הקדוש דברי יחזקאל למרן רשכבה"ג משינאווע ז"ל זי"ע בביאור דברי הש"ס ר"ה י"ז דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה' אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קולי תחנוני דלותי ולי יהושע אע"פ שדלם אני מן המצוות לי נאה להושיע ע"כ - וקשה לכאורה כיון שיודע ומכיר שדלה הוא מן המצוות למה מגיע לו ולמה נאה לו להושיע - וביאר הוא ז"ל עפי"מ שראה שרבינו הר"ח וויטאל זלה"ה שאל להאר"י הקדוש אם רואין את קדושת רבותינו ז"ל התנאים ואומראים והבאים אחרים את עבודתן ופרישתן מה אנו חשובין נגדם כקיף בפני האדם - והאמר לו רבו הקדוש כבר כתב רבינו הרמב"ם בה' תשובה ושקיל זה אינו לפי מנין אלא לפי גודלם ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא יודע האיך עורכין הזכיות עיי"ש וודאי בדורות הקדמונים שעוד ל"ה התגברות הרע כ"כ