משנה שכיר חלק א רלה

סימן קטז

כבוד ידיד"נ עוז הרב הגדול החריף ובקי נפלא הגביר כש"ת מו"ה משה מרדכי מאנהיימער (נ"י) זצ"ל עין עדתינו ומבחר גברינו פ"ק פישטיאן יצ"ו

ע"ד שאלתו איך הדין בהני דאסור משום נולד כמו ביצה וחלב שנולד בשבת ויו"ט אם קבלו שבת ויו"ט מבעוד יום ועדיין חול הוא אה אסור לאותו שבת ולאותו יו"ט ואת"ל דאסור איך הדין דאם שבת ויו"ט סמוכים זל"ז דמה שנולד בשבת אסור ליו"ט וקבלו שבת בעוד היום גדול אם חשוב כנולד בשבת דיהי' אסור ליו"ט שאחריו משום דשבת מכין ליו"ט ע"כ שאלתו

תשובה באמת הוא דבר שצריך לעמוד עליה כי הרבה פעמים שכיח דהולכין אחר חלב בפת קבלת שבת ויו"ט וסומכין להתיר משום דהי' עוד יום - והנה כעת אני מוטרד מאד ולא נפניתי לירד לעומקה של הלכה וארשום הדברים לפניו רק בראשי הפרקים מה שעלה לפני במחשבה במושכל ראשון ועדיין לא הבאתים בכור הבחינה ואני סומך עליו ראשי ורובי לגמור הענין מה שהתחלתי לו - ולכאורה נראה לי דתליא בפלוגתא דהרש"ל והטו"ז בסי' תרס"ח אם הקבלה עושה לשבת לכל מילי כשבת דדעת ממהרש"ל דדוקא לגבי תפלה דינו כלילה אבל לשאר מילי דינו כיום וא"כ ממילא גם לענין זה דינו כיום וכנולד בחול דמי ומותר גם לאותו שבת ויו"ט - אבל לדעת הטו"ז דדינו לגמרי כשבת אסור ועיין בספרי משנה שכיר ח"א סי' י"ג שהבאתי מתשו' הב"ח סי' קכ"ו דסובר ג"כ כהרש"ל וכן עיין בדברי הדג"מ שם סי' תרס"ח שהביא מדיני נדה דאפילו לקולא דינו כיום וכן הוא בש"ע יו"ד סי' רס"ב סעי' ז' דדיני מילה לא תלוי בתפלה לא להקל ולא להחמיר וא"כ גם לדין נולד והכנה י"ל דהוי כן דלא תלוי בתפלה ועיין בשאג"א סי' ט"ז דסובר כהטו"ז דדינו כלילה ועיי"ש דסובר דהוא מה"ת כן ובאמת כתב בפירוש השלה"ק במסכת שבת בזה"ל ואפילו אחר עניית ברכו בצבור שזמן קבלה לכל הוא אפ"ה קבלתה היא מדרבנן הואיל ועדיין יום גמור היא וזה שלא כהשאג"א שכתב דהוא דאורייתא - וכן מוכח מריש סי' תע"ב דע"י הקבלה ותפלה ואפילו ע"י הקידוש אין דינו כלילה ממש וכן מוכח מרמ"א סי' תרל"ט ועיי"ש בטו"ז בשם מהר"ל מפראג ולכאורה יש סתירה בטו"ז דבסי' תע"ב נראה דסובר דהקבלה אינו מחשיבו ללילה ושם בסי' תרס"ח משמע דמחשיבו לגמרי כלילה פ"י הקבלה וצ"ע קצא) עכ"פ לכאורה נראה דתלוי בפלוגתא הנ"ל - אך י"ל דבנידון דידן גם הטו"ז יודה דעד כאן לא סבר הטו"ז דהוי כלילה רק לענין שיהי' פטור ע"י קבלת שבת הבא מחובות היום שעבר דכיון דנתנה לו התורה רשות לעשותו שבת ממילא דאזלה מני' החובות דיום שעבר וכמו שכתב שם אבל בזה לענין לעשותו ממש כלילה מודה דחין בכחו ובזה יתיישבו דבריו שם בסי' תע"ב דהסכים לדברי המהר"ל ודו"ק

וממילא השתא הכא גבי אי' נולד דתלוי ביום וכיון דעדיין הוא יום שפיר שרי גם לדידי' גם לאותו שבת כן נראה לכאורה אך י"ל לאידך גיסא דהכא לכ"ע אסור דעד כאן לא פליגי הני פוסקים דלעיל אהטו"ז דל"ה לילה לשאר מילי דוקא לענינים שאינן נוגעים למילי דשבת אבל הכא דאיסור נולד הוא ממילי דשבת וכיון דהוא כבר קיבל שבת ממילא הוי דינו כשבת ואית בי' איסור נולד

ועיינתי במג"א סי' תצ"א סק"א דמתיר לאכול חמץ משחשכה אף דעדיין לא התפלל והבדיל משום דלילה הוא לכל מילי ורק דהחכמים אסרו לענין מלאכה עד שהתפלל אבל איסור חמץ אינו תלוי בתפלה והבדלה עיי"ש קצב) וא"כ י"ל דכמו שאמרו החכמים דדוקא אי' מלאכה תלוי בתפלה והבדלה ולא שארי איסורין כמו כן גם לענין הקבלה בתפלה דוקא איסור מלאכה תלוי בו אבל לגבי שאר דברים תלוי באם היא יום או לילה וא"כ ממילא דכמו שמתיר המג"א לאכול חמץ קודם התפלה כמו כן מותר הכא משום נולד יען דעדיין יום הוא אף דהוא כבר התפלל דהתפלה הוי רק לענין מלאכה ולא לשאר דברים ועיין בתשובת הב"ח שם בפנים ודו"ק ועדיין צ"ע ולא נפניתי לעיין כמו שכתבתי בראש דבריי ולא באתי רק להעיר מקורות ומקומות לזה ודו"ק שוב נזכרתי לעיין ברמ"א סי' רס"ג ספי' י"ז יעיי"ש בטו"ז ובב"ח סי' ק"י בתשובה ובתשו' פני יושע סי' י"ג ובאחרונים ומשם תלמד לכאן ודו"ק

והנה לענין מה שצידדתי להתיר גם לאותו שבת נראה לי כפת דזה פשיטא דאסור דהא אסור לו לטלטל מוקצה אחר הקבלה וא"כ ביצה זו או חלב זה שנולד לאחר הקבלה מוקצה הוא לו ואיך יוכל לטלטל לאכול - אך לנידון השאלה הב' אם יהי' בו גם משום מכין משבת ליו"ט דהוא משום הכנה דאורייתא נראה לי דשרי באופן שנתלבה החלב בער"ש מבעוד יום ורק דהוא ככר קיבל שבת בתפלה בזה נראה לי דשרי ליו"ט שהוא ביום א' כיון דבאמת עדיין יום הוא וקבלתו לא מהני לעשותו ללילה ממש לכ"ע וכמו שהבאתי למעלה והכנה ביום ולילה תלוי ולא כתפלה כן נראה לי בס"ד לפום ריהטא (וכן הסכים עמדי הרב ר' משה מרדכי הנ"ל) - והנני בזה ידידו דו"ש באהבה

אור ליום ד' לסדר וארא תרפ"ו לפ"ק פישטיאן יצ"ו

הק' ישכר שלמה טייכטהאל

ואחר מה שכתבתי בפנים ראיתי שיש לאסור גם משום הכנה כיון דנאסר לאותו שבת שוב שייך בו הכנה ולאסור גם ביו"ט שאח"כ ומקור לזה הוא בתוס' ביצה דף ל' ע"ב ד"ה פד מוצאי יו"ט האחרון ועיי"ש - אולם מצאתי ברא"ש בסוף פרק בתרא דסוכה דשיטת התוס' הנ"ל הוא דעת רבינו פרץ שם והרא"ש חולק עליו וכן הסכים לדעת הרא"ש הטור בסימן תרס"ה ותרס"ז עיי"ש בב"י ובב"ח ובש"ע לא הכריע בזה עיי"ש במג"א וכנראה דהוא ספיקא דדינא מיהו מצאתי בא"ר שכתב בזה"ל מיהו לעת הצורך יש להקל שהרי כתב רבינו ירוחם שרוב פוסקים התירו ושכן עיקר פע"ל והשע"ת רמז עליו הרי דנקט לעיקר כהרא"ש ולא כדעת התוס' דביצה הנ"ל א"כ גם בנידון דידן לעת הצורך יש להקל ודו"ק

סימן קיז

המנהג בכל תפוצות ישראל נתפשט דביום א' של סוכות בעת בא איש הישראל אל הבית הכנסת להתאסף להתפלל ומביאים אתרוגיהם ולולביהם בידם כל א' וא' מראה את אתרוגו לחברו והולכין ושבין ממקום למקום לראות ולהראות את האתרוגים זה לזה את יופיו ותוארו ומראיתו והאמת אגיד ולא אכחד כי מיום עמדי טל דעתי לא היתה דעתי נוחא בהאי מנהגא כי לא ידעתי שום תכלית ותועלת מזה ואולי יש בו גם משום יהורא שכל א' מראה כמה פזרן הוא בדבר מצוה וגם למה יעשו איזו פומבי' ופרסהיא בביהכ"נ במה שהולכין ממקום למקום ויש בו קלות ראש ח"ו ועיין בבאה"ט או"ח סי' תקנ"א ס"ק ל"ט שמביא בשם הלקט הקמח שכתב דראוי לחסור מה שנוהגין העמי הארץ להושיט השנופף-טאבאק בביהכ"נ מזה לזה ומזמינים זה לזה דאסור משום דמיקל במורא המקדש עיי"ש וא"כ גם בכאן יש לאסור לכאורה משום זה

אולם כעת האיר ה' עיני וראיתי שיש למצוא לזה מקור בש"ס והוא ביומא דף ע' וסוטה ד' מיא דאמרינן שם ואח"כ (היינו לאחר קריאת הכה"ג בפרשת היום) כל אחד ואחד מביא ספר תורה מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים ופירש וז"ל להראות נויו של ספר תורה ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה שנאמר זה אלי ואנוהי התנאה לפניו במצות לולב נאה וספ"ת נאה בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומן עכ"ד - הרי דראוי לעשות כן להראות חזותו לרבים שטורח הוא להתנאה במצות השם ע"כ יפה עושין בזה במה שמראים האתרוגים לרבים וכבר סיפר לן הש"ס מר"ג שנתן אלף זוז בעד אתרוג להודיעך כמה מצות חביבים עליו והנח להן לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם ויפה הם עושים ויש לזה מקור בש"ס הנ"ל - אלא דעדיין יש פתחון פה לחלוק דשם בגמרא דיומא הנ"ל קאמר דכל א' מביא מביתו ס"ת וקורא בו היינו דמשמע דהוא אינו עושה יותר רק מה שקורא בו וע"יז יחזו אותן הרבים אבל אינו הולך ומראה ממקום למקום ואולי דזה אסור משום מורא מקדש וכבאה"ט הנ"ל וא"כ עדיין י"ל דלא יעשו מזה פורסים גדול - ואולי כיון דהוא משום תבבותא דמצוה גם זה שרי ול"ד לבאה"ט הנ"ל דשם ל"ה לדבר מצוה ואינו דומה ג"כ לס"ת דס"ת הוי דבר הנראה גם ממקומו בלי הליכה ממקום למקום דהוא דבר הנראה לעינים משא"כ אתרוג דהוא דבר קטן דאינו נראה ממקומו ע"כ לחבבותא דמצוה גם זה מותר

ויש להטעים הדברים למה דוקא ביוה"כ חשו להראות חזותם לרבים יותר מבשאר ימות השנה משום דלכאורה יש להקשות עוד קושיא על ש"ס יומא הנ"ל שכל א' מביא ס"ת מביתו להראות חזותא לרבים ופרש"י שהוא תפארת בעליה שטרח להתנאות במצות השם לקיים זה אלי ואנוהו בריבוי ממון ובאופן נאה גדולה ולכאורה הוא נגד ש"ס דשבעות דף ט"ו ע"א דקאמר אלא גדולת במינן מי איכא חשיבותא קמי' שמיא והתניא נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח בעולת העוף אשה ריח ניחוח במנחה אשה ריח ניחוח מלמד שאחד המרבה ואחר הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לאביו שבשמים וכתבו שם בתוס' וכן בחידושי הרשב"א ואע"ג דאמר אחד המיוחד שבעדרו וגבי פרה נמי אמרינן שאם מצא נאה הימנה מצוה לפדותה מ"מ לא הי' לו להתפאר בכך כיון שמצוה בזה כמו בזה אם מתכוין לשם שמים יעיי"ש בתוס' ורשב"א - הרי אף דמצוה להתהדר עצמו במצוה מ"מ אסור להתפאר עצמו בזה וא"כ איך יתפארו עצמם שם ביומא שהם מטריחים עצמם לקיים מצות השם באופן נאה ומהודר ומה גם ביום כיפורים שהוא יום סליחה וכפרה ומחילה ואדרבא הי' ראוי ביום הזה להראות שפלות רוח כדברי הרמב"ם בה' תשובה דרכם של בעלי תשובה להיות שפלים וכמו דאמרו בפ"ב דר"ה כל מה דכייף מעלי טפי

ונראה בזה בס"ד עפי"מ דראיתי בספר זאת זכרון להקדוש איש אלקים מלובלין ז"ל זי"ע שכ' דאם האדם בעת שמתפלל לשי"ת עבור פרנסה וצורכי האדם חושב כדי שיהי' לו כל ההצטרכות שיהי' יכול לעבוד שי"ת תפלתו תקובל ולא יוכל שום מקטרוג לקטרוג על זה כיון דאינו מבקשו לצרכו רק לצורך שמים ופירש בזה מאמרם ז"ל כל המשתתף שם שמים בתפלתי כופלין לו פרנסתו והיינו עפ"י הכונה הנ"ל פכ"ד הקדושים - ואחרי מופלג מצאתי בספר חסידים סי' ל"א שכתב בזה"ל אם שואל אדם דבר שהוא שבח לבוראו כגון על למוד תורה או דבר אחר מחפצי שמים ושופך את נפשו עליו הקב"ה שומע תפלתו אעפ"י שאין בידו מעש"ט עכ"ל ועיי"ש במפורש שפירש תיבת שואל ר"ל שהוא מתפלל ושואל לשי"ת דבר שהוא שבח לו והיא מתאים עם דברי רבינו הק' מלובלין ז"ל - והנה ביוה"כ שהוא יום החתימה מראה כל א' חזותו שהוא טורח להתנאה במצות השם ומראה בזה שכל כונתו לפזר לשמים ממונו וממילא יהי' בכלל כל המשתתף שם שמים בתפלתו דכופלין לו פרנסתו וא"כ ל"ה בזה כונתו להתפאר בדרך גאוה וגאון רק הוא בדרך תפלה להראות לשי"ת שכל כונתו בבקשת הפרנסה הוא רק עבור לקיים מצות השם בדרך נאה וכבוד כן נראה לי בטעמא דמילתא דהיו עושין כן דייקא ביוה"כ ונכון היא בס"ד

ויען שאין לנו בזמנינו ס"ת לכל א' וא' ובמצות לולב מהדרים עפ"י רוב כל או"א פ"כ נשאר בידנו המנהג לעשות כן באתרוג והוא ג"כ קודם גמר החתימה ויגן עלינו מצוה זו להראות חזותו שרוצה להתהדר עצמו במצות השם