משנה שכיר חלק א רלג

של רשעים רעה הוא אצל הצדיקים מטעם דכח הפועל בנפעל והם נשחדו בע"כ מכחם מצאתי ג"כ למרן הח"ס ז"ל בסוף ספר תורת משה בדרשה לחנוך ביהכ"נ עיי"ש מה שכתב בטעם חרבנות של ב' בתי מקדשות שהי' לנו על ידי שהי' יד בני נכר באמצע וע"י כן שלטו בו זרים ובית ראשון על ידי שחטא שלמה בבת פרעה לא עצר כח לבנותו מבלי סיועת חירם מלך צור ועי"ז שלטו בו זרים לבסוף וע"ז כתיב כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת מיום בנינה אמנם דוד המע"ה כל הכנותיו שעשה לביהמ"ק השתדל מאד שלא יהי' יד גוי באמצע כלל ע"כ לא רצה לקבל מארונה היבוסי המוריגים והבקר ואמר לא אעלה לאלקי עולת חנם הכל מטעם הנ"ל ועיי"ש מה שהאריך בזה שעד כמה יש ליזהר שלא יתערב כח הגוי באמצע עבודתינו ולימוד תורתינו ותפלתינו - ובזה זכיתי להבין דעת קדושים קדושי רבנן קשישאי משנים שלפנינו מה שדכירנא מימי טליותי בעת שנתחדש החוק של "הקארגרויא" היינו שהרבנים יקבלו תמיכה מהמלכות שכ"ע שמחו לקראתה אבל לרבנים הזקינים צדיקי הדור הי' מוסיף עצב עמה וקטן הייתי בעת הזאת ושמעתי לאמור שהצדיקים הם מתנגדים לזה ולא יכולתי להבין למה יהי' בזה איזה התנגדות - ועתה אני מבין שפיר ועמדתי על דעתם הגדולה כי איך יהי' התורה הזו שנלמד בהיות יד גוי באמצע והם יהיו התמכין דאורייתא דילן וכדברי מרן ז"ל שלא יתערב כחם כלל בענודתינו את השם כי זולת זה ישלחו בה ידי זרים וה' ירחם במהרה על קרן התורה ועמו

ואסיים דברי בדבר ההלכה ואזכיר קמי' תרי מילתא דתמיה לי בענינא דיומא המג"א תרע"ב סק"ג כתב דאין מצוה בהרבה שמן בנר שידליק גם אחר השיעור דאז שוב אין מצוה ואין שייך הדור מצוה אלא בשעת מצוה והוא מדרכי משה שם עיי"ש - ולי צ"ע מש"ס דשבת כ"ג דיש לדייק משם דשפיר איכא הידור מנוה בדולק גם אחר השיעור והוא מדאמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משך נהורי' טפי כיון דשמע להא דרבי יאושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא אמר האי צליל נהורא טפי עכ"ל ופרש"י ד"ה משך נהורי' אינו ממהר לכלות כשמן זית עכ"ל - ועיי"ש בתוס' דקאי אנר חנוכה אבל לנר שבת פשיטא דשמן זית מצוה מן המובחר לפי שהוא נמשך אחר הפתילה טפי משאר שמנים ורק לנר חנוכה לקח משחא דשומשמי משום דנפיש דנפיש נהורא טפי וכדפרש"י דאינו ממהר לכלות כשמן זית ועיי"ש במהרש"א

ונחזי אנן למה הי' מהדר בתחלה אסמן כזה דמושך נהורא יותר משמן זית דהוא בודאי טוב שבשמנים רם מפני שדולק זמן ארוך יותר משמן זית ע"ז קשה הא על כרחך הי מוכיח נקז גם משמן זית כדי שיעור ח"ש א"כ מה הי' מרויח בשמן שומשמי ואדרבא שמן זית הי' טפי עדיף שהי' דולק בטוב וגם הי' דולק כשיעור הראוי וא"כ מה האי רבותא דשמן שומשמי ואי נימא דלא הי' יודע כלל משמן זית דהוא טוב שבשמנים ז"א דהא כתבו בתוס' דעל שבת תמיד הי' לוקח שמן זית בודאי משום דהוא טוב שבשמנים ורק על חנוכה לחוד הי' מהדר אשמן שומשמי והשתא דגם משמן שומשמי לא לקח רק על שיעור חצי שעה מה הי' מפסיד אם הי' לוקח גם לחנוכה שמן זית כמו לשבת ושיהי' בו שיעור דחצי שפה ומה מעליותא דשמן שומשמי דמשיך נהורא הלא ל"ה צריך להדליק רק זמן חצי שטה ויקח גם משמן זית שיעור כ"כ דידלוק חצי שעה וא"כ לא הי' מרויח כלל בשמן שומשמי טפי מש"ז א"כ יותר מסתברא ליקח שיז דהוא טוב שבשמנים והא ראי' דנלקח גם לשבת וא"כ קשה למה מהדר בתחלה אשמן שומשמי - ודוחק לומר דהריוח מעט שהי' מרויח בשמן שומשמי דהי' סגי בפחות מעט מש"ז משום דמשיך נהורא ואינו ממהר לכלוה א"כ ל"ה צריך ליקח על שיעור חצי שעה כ"כ שמן כמו שהי' מוכרח ליקח מש"ז זה דוחקו ליקח מתחלה שמן שומשמי זה אינו במשמעות הש"ס כלל דודאי לא הי' מצמצם במעותיו להרויח ריוח קטן כזה ועיין בסנהדרין ד' צ"ח ע"ב דאמר אביי לרבה מר הא תורה הא גמילות חסדים מובא בתוס' ר"ה י"ח ע"א הרי דהי' לו מפות גם לעסוק בגמ"ח א"כ ודאי דהי' וותרן כבמוניה גבי דבר מצוה ולא הי' מצמצם ממונו גבי מצוה כדאמרו ז"ל לעולם יהא אדם וותרן בממונו אפילו גבי מילי דהדיוטא כש"כ לדבר מצוה וגם דדרכן של התנאים והאמוראים להשמיעני בדבריהם איזה מדה טובה ודרך בעבדות השם ולא להשמיעני ח"ו מדות קמצנות וגם לשון מהדר משמע שהיו מהדר במצוה גופא ולא בממונא א"כ שפיר קשה כיון דבתרווייהו לא הי' דולק רק כחצי שעה מה הי' המעליותא בשמן שומשמי יותר מבשמן זית ולמה מעיקרא לא הי' לוקח תיכף ש"ז כיון דהוא טוב שבשמנים - וגם קשה מה דאמר כיון דשמע לה להא דריב"ל הי' מהדר אמישחא דזיתא אמר האי צליל נהורא טפי הרי דהי' נצרך לנתינת טעם אמה דלקח אח"כ שמן זית ולמה הוצרך לנתינת טעם כלל דהא לא הי' מפסיד מידי בזה דהא גם מש"ז לקח שידלק כשיעור הראוי וע"כ משמע מזה דהי' בו חסרון דממהר לכלה יותר משמן שומשמי א"כ מצד הסברא הי' צריך ליקח דוקא שמן שומשמי עכ"ז מצד המעלה שהי' בש"ז דצליל נהורא טפי משמן הנ"ל הי' מוותר על מעלה דמשיך נהורא משום המעלה דצליל נהורא וע"כ הוצרך לנתינת טעם הזה - והשתא שפיר קשה כיון דגם משמן שומשמי לא לקח רק על שיעור חצי שעה וגם מש"ז לקח על שיעור כזה א"כ לא הי' מפסיד מידי ומה הי' צריך לנתינת הטעם דהאי צליל טפי וגם עיקרא דמילתא בעיקר סיפורו דאביי קשה כיון דמאיזה שמן שלקח הוצרך ליקח כשיעור ח"ש מה נפ"מ איזה שמן לקח ואי דרצה להשמיעני דמצוה ליקח שמן זית משום דצליל נהורי' הוי לי' למימר סתמא ובקצרה מה דשמע מריב"ל דמצוה ליקח ש"ז משום דצליל נהורא מה הי' צורך בגוף הסיפור מה דלקח מתחלה

ועל כרחך צ"ל דאם דהחכמים נתנו שיעור דחצי שעה בהדלקת נר דחנוכה עכ"ז יש בו הידור מצוה בשדולק הרבה אחר שיעורן וכ"ז שנמשך הדליקה טפי יש בו הידור מצוה טפי ע"כ שפיר סיפר לן אביי דרבו הי' מהדר דוקא אשמן שומשמי וכדפרש"י מפני שאינו ממהר לכלה ודולק זמן הרבה אם דידע דש"ז הוא טוב יותר והא ראי' דלצורך שבת לקח תמיד ש"ז וכדברי תוס' הנ"ל פכ"ז הקדים ש"ש משום דמשיך נהורא טפי מש"ז ואם הי' לוקח מש"ז אף במדה היותר גדולה שידלק זמן ארוך עכ"ז אם לקח שמן שומשמי כמדה זו הי' משיך נהורא טפי ע"כ הי' מקדים ש"ש משום מעלה זו - וכך נהג קודם דידע ממעלה דהאי צליל טפי כדי להדר במצות השם אבל לבתר דשמע ממעלה דהאי צליל טפי הי' שוב מהדר אש"ז אם דעי"ז הפסיד המעלה והידור של דליקת זמן אריך יותר מש"ז מפני דכל כמה שלקח מש"ז אם הי' לוקח ש"ש הי' דולק זמן ארוך יותר עכ"ז יען שיש בשמן זית ההידור דצליל נהורא הי' מוותר על ההידור של דליקת זמן ארוך כדי לקיים ההידור של צליל נהורא והטעם דהי' חביב לי' ההידור דצליל נהורא מהידור דדליקה דזמן ארוך הוא פשוט מפני דבש"ז הוי ההידור בשפת עיקר המצוה ובשמן שומשמי הוי ההידור אחר שעת עיקר מצוה ופשיטא דיש לבחור בהידור דהוא בשעת מצוה מלעשות ההידור שלא בשע"מ - ועפי"ז יתפרש היטב דברי אביי אבל אי נימא דליכא הידור כלל בשדולק אחר השיעור א"כ לא יובן כלל דברי אביי בסיפורו מהטעמים שכתבתי למעלה וא"כ הרי גמרא מפורשת דשפיר יש הידור מצוה בזה שדולק נר דחנוכה זמן ארוך הרבה אחר שיעור הקבוע לה וא"כ דברי רבותינו הפוסקים דהלכה כמותם בכל יום צע"ג בעיני איך לא הרגשו בש"ס ערוך הנ"ל ודו"ק - ובאמת ראיתי בס' זכרון יודא בשם הגה"ק ר' דוד דייטש ז"ל שהי' נוהג ליתן שמן הרבה בנר כדי שידלוק הרבה וכן אני נוהג

ב') תמי' לי דברי הגאון מהר"מ שיק זצ"ל ששמעתי מפי מו"ח הגאון ז"ל מבוסטרמין שהי' אימר ששמע מפי מורו הנ"ל להסביר דברי המג"א הנ"ל שכ' דאין שום הידור במה שנותן שמן הרבה במנורה שידלק בזמן הרבה יותר משיעור הקבוע לה ואמר המהר"מ שיק ז"ל דזה דוקא לעשות נר של שמן גדול אי קטן על זה אין שום הידור לעשותו גדול בתחלה שיחזיק שמן הרבה אבל אם ככר נעשה הנר גדול יותר מכשיעור אז שפיר איכא הידור למלאותה לגמרי וראי' מרא"ש ביצה כ"ב דלכך המסתפק שמן שבנר בשבת חייב משום מכבה משום דמיד שנוטל מן השמן ונתרחק השמן מן הפתילה הדולקת מכהה הנר עיי"ש ולכך הוי הידור למלאותה ולכך הי' המצוה ליתן במנורה חצי לוג אפילו בלילי תמוז כיון דהמנורה הי' גדולה כדי שיהא סיפוק ללילי טבת הארוכים ולכך הי' המצוה אף בלילי תמוז למלאותו כדי שיהיו דולקין יפה עכ"ד שוב מצאתי זאת נדפס בספרו מהר"מ שיק תל תרי"ג מצות מצוה צ"ח ועיי"ש קפד

) וסברת הגאון הנ"ל הוא נעימה ונכונה מאד אבל לי צ"ע עליו מש"ס ערוך מנחות ד' פ"ט ע"א דפליגי תנאי התם היכא שיערו את המנורה בתחלה לידע שיעורו כמה צריך להדלקת הלילה חד אמר ממעלה למטה שיערו וחד"א ממטה למעלה שיערו יעיי"ש א"כ משמע דהנרות היו גדולות ראוי לקבל שיעור לוג שמן ואעפי"כ לא נתנו בתוכו רק חצי לוג וא"כ הרי בהדיא דאין מוסיף הידור בזה שממלאין אותו - ואין לומר דאחר ששיערו השיעור של הדלקה עשו נרות של חצי לוג ואז שפיר היו ממלאין אותן לגמרי וכדברי המהר"מ שיק הנ"ל - אכתי קשה על המ"ד ששיערו בתחלה ממטה למעלה היינו שבתחלה היו הנרות שבמנורה משיעור לוג ולא נתנו בתוכן רק מעט רבע לוג כפרש"י שם ומפורש בגמרא שם משום דהתורה חסה על ממונם של ישראל ופרש"י שאילו היו נותנין בו לוג לכתחלה ומה שמשייר למחר היו שופכין לחוץ איכא חסרון עכ"ל - והשתא לדברי המהר"מ שיק דיש בהמילוי נר הידור מצוה שוב ודאי דלא הי' לן לחוש על חסרון ממון במקום דצריך להדר במצות המלך מלכו של עולם והוא ש"ס ערוך בר"ה כ"ז ע"א מ"ש דבר"ה הי' מצופה בזהב ומ"ש דבתעניות הי' מצופה בכסף ומתרץ הש"ס התורה חסה על ממונן של ישראל ופריך התם נמי נעביד דכסף אפ"ה כבוד יו"ט עדיף עיי"ש הרי משום כבוד דיו"ט נדתה הסברה דהתורה חסה על ממונם של ישראל א"כ כש"כ היכא דהוי הידור דמצוה גופא ודאי דנדחה סברא דהתורה חסה כו' וא"כ לכ"ע הי' צריך לשער ממעלה למטה וגם למה אמר המ"ד דממעלה למטה שיפרו משום דאין עניות במקום עשירות ת"ל דאיכא טעמא רבה למלאות הנרות משום הידור מצוה דהוא משום ז"א ואנוהו דהוא יותר עדיפא הרבה מטעמא דמ"ד לשער ממטה למעלה וע"כ מוכח מזה דאין מוסיף בזה שום הידור וצ"ע על מרן מהר"מ שיק ז"ל דנעלם ממנו לפי שעה ש"ס ערוך הנ"ל ודו"ק

כ"ד החותם בקידה וברגשי הכבוד הצעיר והדל שבישראל

הק' ישכר שלמה טייכטהאל

סימן קיג

מה שכתבתי להבי"ד צדק דק"ק מונקאטש יצ"ו בדבר צירוף היתר מאה רבנים באשה מרשעת שמרדה בבעלה ששלחו לידי

גם אני הפעוט מצטרף בצירופה דרבנן הגאונים להתיר לאיש כ"ה משה זלמן בר' דוד לישא אשה על אשתו המרשעת הנ"ל מהטעמים המבוארים בתשובתם רק הנני רוצה להוסיף עוד במה שראיתי בהיתר השני שכתבו מעכת"ה וז"ל אפילו אם ירצה אדם להסתפק אולי עדיין לא הכשילתו באי' נדה והביאו מרדב"ז ח"א סי' תמ"ה דאפילו לא הכשילתו עדיין מ"מ כיון דהיא אינה חוששת באיסורין ע"ז לא גזרו כלל עכ"ד

ונראה לי בס"ד להוסיף על דבריהם דבנ"ד אבדה נאמנותה ואינה נאמנת כלל באי' נדה ומטעם שאבאר בעזה"י דנודע מדברי הרמב"ן ריש גיטין דהטעם דהאמינה התורה לאשה על אי' נדה הוא דכיון דנאמנת על עצמה נאמנת נמי על בעלה והכא דאינה חוששת על חילול שבת כי נמצאה