משנה שכיר חלק א רלא

שמרו אותם מכל מים אעפי"כ הם חמץ גמור דמסתמא בא עליהם טל במחובר ונתחמצו ועיין בביאור הגר"א בשם הירושלמי דעד חצות היום עדיין לחלוחית הטל קיים אע"ג שנמס מארבע שעות דאין סברא כלל שנצמחו מעצמם וכ"כ הר"ן בתשובה סי' צ"ט בהדיא (ואולי היא הר"ן המובא בב"י) וכן משמע מלשון כל הפוסקים כו' ועוד וכי בדקו הקוצרים כל שבולת ושבולת שלא הי' יבש כל צרכו בפת הקצירה ואף שראו איזה שבלים שעדיין הם ירוקין מעט וכי בדקו כל השדה ושמא אלו הנצמחים היא מהשבלין שכבר יבשו כל צרכן במחובר ונתחמץ במחובר וכל דברי האומרים כן ועוד סברות כרסיות הבל הוא ועכ"פ מידי ספקות דאו' לא נפיק עכ"ל - וכן כתב באשל אברהם להגה"ק דע"ק ז"ל בסי' תנ"ג סוס"י קטן ג' וכה לשונו שמעתי שאולי אפשר שיצמחו החטים רק ע"י שהיו לחים בשע"ק ומזה הלחלוחית אולי צומח גם בבליטה הנצמחת מהן לחוץ והי' עפי"ז צד קולא כשפת הדחק בהצטרף עוד ספק אך משמעות הפוסקים ז"ל שהצמחים הן ודאי חמץ וממילא גם אשר לא נצמחו רק נתבקעו קצת אין להקל בהם עכ"ל - הרי מכל זה דאלו השקין שמצאו בהם מצומחות הם ודאי חמץ ורק הספק הוא מה לעשות עם אלו השקין שלא מצאו בהם מצומחים ורק שריחן מעופש - הנה לפי"מ שהבאתי בשם הר"ן שהתיר הני החטים שאינו מצומחים מטעם שלא נמצא ריעותא בהם וא"כ בנ"ד שאף שאינם מצומחים מ"מ ריחן הוא מעופש אולי חשוב ריעותא - ועוד כיון דכל החטים נשמרו ממים ואפ"ה נמצאו בהם צמוחים א"כ פ"כ דהשמורה לא הי' טוב בהם והי' בא ממים שבא עליהם בשעת קצירה בלי ידיעה א"כ אפשר שאלו שריחן מעופש נמי הי' עליהן מים ורק דלא נתבקעו עוד וכבר מבואר ברמ"א סי' תס"ז דהיכא דבא עליהם ודאי מים אפילו אם לא נתבקעו אסורין וגם ענין ביקוע הוא ריכוך וניפוח כמבואר בתשובות גדולי האחרונים, וכבר ראינו בהחטים שאינן מצומחים שנפוחין קצת גדול משאר החטים עד שאתשר בכלל בקוע הן וכבר הבאתי בשם הא"א שכ' וממילא גם אלו אשר לא נצמחו רק נתבקעו קצת אין להקל

ועוד הרי כל א' וא' יודה דנולד ספק בגוף ענין השמורה של אלו החטים איך ומה בא לידי כך שקצת מאלו החטים הן מצומחים וקצת יש להן ריח מעופש עכ"פ נולד בהן ספק וכבר הביא המהר"מ שיק באו"ח סי' קכ"ה בשם השו"מ דכל היכא דבעי שימור לא מהני לא רוב ולא חזקה וא"כ בנ"ד דודאי בא איזה מים לאלו החטים דהא נמצא בהם מצומחים דהוי חמץ גמור א"כ ע"כ דבא עליהם מים יהי' מזמן שיהי' משעת קצירה או מזמן אחר עכ"פ השמורה לא הי' בטוב א"כ כיון דהכל היו ביחד תו ל"ה בם שמורה בכולן ומה גם הכא בשגם כשאר החטים יש ריעותא דריח שהוא מעופש ונפוח קצת - ועיין בשערי צדק להגאון מדעעש ז"ל בסי' פ"ו שכתב בזה"ל אך לפי"מ שכתבתי ביום ה' העבר דיש חשש כשמונחים יחד אחר הקצירה ואחר הדישה ומאחר שקצת חטים ודאי נתלחלחו במים במחובר י"ל דנתלחלחו גם השאר ואף דהוי רח חשש מ"מ שמורה משפת חצירה ליכא עכ"ל - וגדולה מזו מצאתי בשו"ת מנחת שי סי' ל' בעובדא בחטים שמורים משפת קצירה ונבדקו כדת ונמצאו כשרים ונטחנו לפסח אך קב אחד מחטים הנ"ל נשלח לקאמארנא ונמצא שם הרבה מבוקעים אם יש חשש על המצות שנאפו בכבר בעיר השואל והביא שם ששמע מפי הגאון הגדול רבן של ישראל מו"ה יוסף שאול ז"ל שבא לפניו שאלה כזאת והורה להתיר המצות רק שלא ליקח אותם למצות שמורה הרי אף דהמצות שנאפו כבר נבדקו תחלה ומצאו כדת אפ"ה יען שנמצאו בהאחרות ריעותא נתרע עי"ז החזקת כשרות על הכל כש"כ בנ"ד דאיכא באמת ריעותא גדולה על כולן כנ"ל בודאי דיש לאסור כולן לשמורה - [והנה מרן המהר"מ שיק החמיר שם מאד בנדון השמורה וכתב דלדעתו אם מונחים החטים במקום דיש לחוש דשכיחים עכברים ל"ה בכלל שמורים אפילו אם אינו נמצא שם כתם או שאר סימן דיהי' מוכח דהשתינו העכברים עליו אפ"ה כיון דשכיח עכברים לא חשוב שמורה דמה לי גשמים או מי רגלים וכשם שאם החטים מונחים במקום שיש חשש נפילת גשמים אחר התלישה אפילו אם אינם יודעים שירדו עליהם מים ל"ה בכלל שמורה ה"נ במקום דיש לחוש להשתנת העכברים ל"ה בכלל שמורה ולא נקרא חטים משמורים עיי"ש - ועל דבר זה באמת יש לצער הרבה כי הבעלי בתים נותנים החטים משומרים על גג הבית או בשאר מקים מוצנע המשומר מגשם ומים וחושב כי בזה יוצא יד"ח שמורה ואינו יודע או אינו נותן לב לדעת אם שכיחים שם עכברים ואם שכיח אזי תו לא חשוב שמורה לדעת רבינו המהר"מ שיק אשר הלכה כמותו בכל מקום על כן יש לנהוג כמו שראיתי בילדותי בבית אבי מורי ורבי המובהק מו"ה יצחק שליט"א שהי' לוקח את החטים המשומרים משעת קצירה אחר הדישה שנדוש לפניו ונותן בשק מעוטף בהרבה עיטופים ונותנן בבית אשר אין אדם נכנס לתוכו ותולהו באויר הכית על הקורה וכעת אני רואה שראוי לעשות כן ובלא זה כמעט לא אפשר לצאת יד"ח שמורה לס"ד מרן המהר"מ שיק זצ"ל והלום מצאתי להביא בשם הגאון קדוש ישראל ר' ישראל סאלאנטער זצוק"ל שהי' גם כן מחמיר מאוד בדבר השמורה והי' איש אחד קוצר בידיו מעט שבלים לשם מצוה ויבש ודש אותם ואחר הדישה הי' מכניס אותם בתיבה קטנה והי' מחזיקו בבית גנזיו וקודם הפסח טחנו ברחיים של יד ועשה מעט קמח לצאת בו בלילה הראשונה ידי מצוה וכמה יגיעות הי' בזה ולפעמים גם הוצאה רבה לפי ערכו וראיתי במכתב אחד אשר כתב בהיותו חוץ למדינה לא' ממקורביו ע"ד הכנת השמורה למצת מצוה וז"ל הטהור אבקש נא מכת"ר למחול לעשות המעט שמורה על ליל פסח בעדי כו' אל יקמץ כלל בהוצאה הנדרש על זה כי זהו אצלי כמו אתרוג אשר אין בה קימוץ עכ"ל ובמכתב אחר משנה אחרת כתב בזה הלשון אל יחוס על ההונאה גם על איזה רובעל כסף לא גרע מצות עשה דמצה ממ"ע דארבעה מינים עכ"ל הטהור כל זה מצאתי כתוב בסבר אור ישראל לתלמידו הגאון ר' יצחק אב"ד דעיר מלוכה פ"ב עיי"ש - ועיין ג"כ בח"ס חו"מ סי' קצ"ו שכ' בזה"ל מ"ע של אכילת מצה משומרת בליל פסח היא יחידה נשארת לנו מכל מצית אכילה שבכל התורה אין לנו פסח ולא קדשים לא תרומה ולא מע"ש רק מצוה אחת משנה לשנה ואם גם היא לא תועילה בידינו בשלימות כו' הייטב בעיני ה' חלילה וחלילה עכ"ל הטהור] - והלום ראיתי עוד במהר"מ שיק סי' רי"ו חא"ח שהביא בשם חכם השואל לאסור כיו"ב והוא צידד שם. להקל מ"מ נראה לי דוקא בנידון דידי' דבאמת לא נמצא ריעותא בשאר החטים שלא הוי מצומחים אבל בנידון דידן דבאמת נמצא בהו ריעותא גדולה הריח העיפוש דיש בהו בודאי דל"ה בכלל משומר וכן כתב בשו"ת שפרי צדק הנ"ל בסי' פ"ה בזה"ל ומ"מ מצות שמורה לא קיים כו' וממילא גם אם נמצאו בהם מחומצים ובטלים בס' מ"מ חשש איכא על אחרים באופן שלא נתקיים בהם מצות שמורים ושמרתם אף שמותרים באכילה עיי"ש קפז) והלום מצאתי ג"כ בשו"ת זכרון יהודא להגאון מסאטמאר ז"ל בסי' קי"ח שכ' וזיל ובשאלתך עתה שנמצא בהם חטים מצומחים בזה ודאי יודה הר"ן דשם בעובדא דהר"ן הוא רק מצומחות בעליונו ובתחתונו של הגדיש ובעובדא דידך הלא היו החטים מונחים בשק בפ"ע והאיך בא לידי כך שיהי' בהם מצומחים אלא בודאי הי' בהם עוד משפת קצירה או מלחלוחית החומה וכדומה ובזה גם הר"ן מודה לתשובת שו"מ עכ"ל - ועיין ח"ס סי' קל"ב שסיים בנדון שאלתו שלא הי' בה ריעותא כלל לעין הרואה ואפ"ה כתב אך כל זה שלא לאסור אבל שומר נפשו יהדר אחר חטים משומרים כראוי עכ"ל - מכש"כ בנ"ד שיש ריעותא גדולה הריח מעופש של האינן מצומחים ושאר חטים מצומחים א"כ ע"כ שהי' בא עליהם מים וכמו שהבאתי לעיל בשם הנש"א דמעצמן לא נעשו מצומחים ואף דאפשר לתלות בליחה שבהם אין תולין בזה רק במים וכמו שכתב הר"ן הנ"ל וכיון דהכל היו ביחד א"כ גם באלו שאינן מצומחים לא הי' שמורה מעולה וכש"כ דאיכא ריעותא דריח עיפוש א"כ מכל הנ"ל מוכח דכולן לא נקרין משומרים כן נלפע"ד - ואגב אומר שמה שאומר המהר"מ שיק בסי' רי"ז שקצירת החטים לשמורה צריך שלא יהי' בשחרית בעוד שהטל עליהם כי הטל מחמיץ וגם טרה שנתייבשו החטים ואפילו אם לא נתקצרו עד אחר שיבשו לא חשובין שמורה רק החיוב הקצירה כשרואין דמתחילין לייבש עיי"ש

הנה לפי"מ שהבאתי לעיל בשם הגר"א כשם הירושלמי דלחלוחית הטל הוי עד חצות א"כ לפי"ז לא די מה שנזהרין שלא לקצור בשחרית רק יזהרו להמתין עד אחר חצות דוקא וא"כ עפי"ז צריך לזה ג') תנאים א') בתחלת היבשה ולא אחר שכבר נתייבש ב') אחר חצות היום ג') שיהיו מונחים במקום שאין שכיח עכברים ואם יחסר אף תנאי אחד מאלו ל"ה בכלל שמורה - שוב ראיתי במעדני שמואל סי' ק"ח אות ה' שהביא בשם הגאון מהרש"ם בהגהות לספר או"ח סי' תס"ז אות י"ג שכבר העיר בזה שלא לקצור אלא בשעה שהם יבשים מהטל והביא כן בשם פסקי תוספות ובשם הירושלמי דעד חצות היום הלחלוחית הטל קיים אף שנמס בארבע שעות וגם הביא בשם שו"ת שם ארי' דדגן שבמחובר שא"צ לקרקע מקבל חימוץ גם כשבא עליה טל ועיי"ש בתחלת סעי' קטן ה' ודו"ק

והנה בדברי הגאון שואל ומשיב הנ"ל שהעלה דבשמורה לא אזלינן בתר רוב רק צריך להיות ודאי משומרין ראיתי בשו"ת זכרון יהודא הנ"ב בסימן קי"ח שכתב דגוף דברי השו"מ הנ"ל צ"ע בעיניו דודאי אם הי' כתוב ואכלתם מצות שמורה הי' מקום לפרש שמורה ודאי ולא ספק כמו דאמרינן עשירי ודאי ולא ספק אבל כעת שהתורה אמרה ושמרתם את המצות ר"ל שאנו מצוים לעשות שמורה ואם עשינו מה שעלינו ואין חשש חימוץ עפ"י התורה מנא לן לומר שאין יוצאין בכזה עיי"ש - ובאמת הדבר מוסבר מאד בשערי צדק הנ"ל סי' פ"ה שהגאון השואל שם רצה להסביר ענין השמורה עפ"י סברת החוו"ד הנועדים דבמ"ע צריך להיות ודאי גם להרמב"ם והוא הקשה פ"ז דעדיין קשה ושמרתם למה לי הא במה שכתיב בערב תאכלו מצות סגי שנדע שבעינן ודאי מצה דעשה היא וכן מבואר בהדיא בחוו"ד סי' ק"י דבעי ודאי מצה מחמת דהוי עשה - ויותר קשה ע"ז דהא החו"ד הפלה סברתו הנ"ל כדי ליישב דפת הרמב"ם בסוגיא דרוב דבעשה גס הוא מודה דספק אסור משום דבעי ודאי וא"כ על כרחך מטעם רוב חשוב ודאי וא"כ גם גבי שמורה הי' צריך להיות סגי ברוב ובאמת כתב השו"מ והסכימו אתו כמה מגדולי ישראל דגם רוב וחזקה לא מהני גבי שמורה - ועל כן הסביר השערי צדק הנ"ל דהענין הוא דכמו דמצינו גבי הבדלת בדיקת סימנים דעוף טהור דלא מהני רוב משום דהבדלה ובדיקה דוקא בעינן ואי לא עבד הכי עבר אעשה כמו כן כאן אף דסמכינן בסתם חטים ואומרים שלא באו מים אליה משום דעפ"י רוב לא התקרב אצל מים מ"מ מ"ע דשמורה לא קיים דשמורה מ"ע היא דצריך לקיים כמאמרו ולא לסמוך על הרוב ורגילות דכל שלא שמר ואף דיודע בודאי שלא בא מים עליו לא קיים מ"ע דושמרתם ואין כאן שמורה להני פוסקים דס"ל דגזה"כ הוא דאינו יוצא י"ח מצה רק בשמורה משעת קצירה וזה פשוט עכ"ד

וממילא דעפי"ז מיושב מאד מה שהקשה הז"י הנ"ל דדלמא סגי בשומר כזה מה שאינו חמץ עפ"י התורה דא"כ קרא דושמרתם למה לן דהלא זאת ידעינן מבערב תאכלו מצות לחוד ועס"י סברת החו"ד הנ"ל וע"כ דלשמורה יתירה אתי וכהסבר השע"צ הנ"ל - ובזה א"ש נמי מה שראית בשו"ת מנחת שי הנ"ל בסי' ל' שכתב בזה"ל ומדי דברי זכור אזכיר כי זה שנים רבות סיפר לי אדונינו הרב הגאון הגדול מו"ה יוסף שאול אבדק"ק לבוב זצ"ל אשר באה שאלא כזאת לפניו (והיא השאלה דלעיל) והורה להתיר המצית רק שלא ליקח מהן למנות שמורה. והראה לי דברי הרמב"ן חולין גבי ברי לי שלא נגעתי דאף דהוי סרט ברה"ר מ"מ כיון דכתיב משמרת תרומתי וכיון דהוי ספק ל"ה משומר ואני נא הסכמתי לזה דמה ענין שימור דתרומה דפוסל בהיסח הדעת לשימור דמצה מחימוץ והוא ז"ל עמד על דעתו עכ"ד

ובאמת עפי"ד השע"צ לק"מ דהכא הוי כמו שימור דתרומה דבאה על מ"ע בפ"ע חוץ מחשש חמץ דטל חשש דחמץ הוי סגי בעשה דמצה לחוד וע"כ לאזהרה יתירה ושמורה יתירה אתי קרא דלא יהי' בה שום ספק וספקות אף מעט דמענו - ויובן הדבר עם דברי הקב הישר בפרק פ"ט