משנה שכיר חלק א רל

רשאי לחלק אין העולם בקיאים בזה - ולכאורה קשה למה כתב המחבר דנכון לעשות כן כיון דיש לחוש לקלקול דילמדו ממנו לחלק גם קודם חצות - ונראה דגם המחבר לא כתב דנכון לעשות כן רק במקום דיש לחוש דיאכל אח"כ אכילה גסא פ"כ כתב דנכון טפי לחלק דכעת האיצטמכא פתוח אבל במקום דיודע דלא יהי' אכילה גסא גם הוא מודה דיותר עדיף דלא יחנק הסעודה רק דיאכל אח"כ בסעודה בפ"ע כדי דלא יבא ממנה שום קלקול - ולפי"ז מ"ש הרמ"א שם אבל מי שיודע דאפשר לאכול אחר שיתפלל מנחה עם הצבור לא יעשה סעודה שלישית קודם מנחה אל תטעה בדבריו דדוקא משום קודם מנחה קאמר כדי שיעשה הסעודה אחר מנחה כמו שכתב בסעי' הקודם דיותר טוב לעשותה אחר מנחה דלפי"ז דוקא אם הי' לי' צבור להתפלל כמו שכתב דאחר שיתפלל מנחה עם הצבור דמשמע לכאורה דאם אין לו צבור דהדין דלא יתפלל ביחיד אז אין לו לאכול בזמן זה רק יחלק סעודה דבקר כן משמע לכאורה בדבריו אבל באמת אינו כן דהכונה הוא אם יודע דיכול לאכול, אח"כ בזמן שרגיל להתפלל מנחה לא יעשה קודם היינו שלא יחלק הסעודה דבקר כלל והטעם דיבא לידי קלקול דהעולם אינם בקיאים ובאופן זה גם להמחבר יותר טוב שלא לחלק הסעודה והוא לא התיר רק במקום דיש לחוש שיהי' אכילה גסא - וכן משמע בדברי המג"א בס"ק ח' שכתב דאפילו ביו"ט שחל במוצ"ש אם יודע שיוכל לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודת שחרית לשתים דהא י"א דאסור לעשות כן משום ברכה שאינה צריכה עכ"ד - משמע ג"כ בדבריו דתלוי בזה שיודע שיכול לאכול קודם שעה עשירית או לא ולא תלוי כלל בתפלת מנחה וא"כ אף אם אין לו צבור להתפלל מנחה מ"מ אם יודע שיוכל לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלק הסעודה וסהדי בשחק אחר שפירשתי כן דברי המג"א מצאתי באלי' רבה שפירש כן דברי המג"א דלא תלוי בתפלת מנחה אם התפלל או לא רק תלוי בשעה עשירית או לא ובאמת מדברי המחבר ג"כ יש ללמוד כן כמו שדייקתי אני דלא כתב דנכון לעשות כן רק משום אכילה גסא אבל במקום דאין לחוש לאכילה גסא גם הוא לא התיר לחלק והטעם נר"ל כמו שכתב המג"א בסק"ו בשם הב"י דיש לחוש לקלקול דיחלקו גם קודם חצות ואז אסור לעשות כן והמחבר לא דיבר מתפלת מנחה כלל - ורק דלפי"ז יוקשה לכאורה על המג"א למה כתב הטעם דיעשה קודם שטה עשירית דוקא ולא חלק משום די"א דאסור משים ברכה שא"צ ת"ל דאסור משום קלקול כמו שכתב בסק"ו ושגם המחבר לא התיר אלא במקום דיש חש אכילה גסא - י"ל דהמג"א כתב עוד טעמא במילתא לזה חוץ מטעמא דלעיל - ולפי"ז מ"ש המה"ש דזה הוי רק לדעת התוס' אבל לדעת הרא"ש שכתב כאן דעושה משום כבוד שבת ל"ה חשש ברכה שא"צ מ"מ כיון דאפשר לצאת גם לדעת התוס' עדיף עיי"ש - דמשמע דלדעת הרא"ש לא צריך לעשות כן - ולפי הנ"ל ז"א דגם הרא"ש לא כתב כן רק במקום דיש חשש באכילה גסה אבל במקום דאין חשש לזה גם להרא"ש אין לחלק כדי שלא לבא לידי קלקול נמצא דלכ"ע אם יודע דיובל לאכול אח"כ לא יחלק הסעודה דבתר רק יאכל הסעודה שלישית בזמן אחר קודם שעה עשירית

ומצאתי ג"כ ברדב"ז ח"ר סי' תפ"ט שכתב לענין שלש סעודות דשבת ערב פסח דרגיל הי' במצה עשירה בשיעור כזית לבד כדי לאכול מצה לתיאבון כי לעשות אותה סמוך לסעודה ראשונה אינו נכון כי כשם שהם חלוקות בתפילות וזמנם כך צריך שיהיו הסעודות כל אחת בזמנה וכן הדבר לפי טעם המצוה למשכילים הרי שכתב בפירוש דאין נכון לעשותה סמוך לראשונה רק בזמנה המיוחד לה וכתב עוד שם דלעשות אותה במיני פירות אין זו סעודה לפי שצריך פת ושתי ככרות עיי"ש

א"כ מכל אלה הדברים אנו למדין דלכ"ע עדיף שיהי' זהיר שיוכל לאכול אח"כ בזמנה המיוחדת לה בסעודה בפ"ע קודם שעה עשירית ובזה יוצא לכל הדעות ולא יעשה סמוכה לסעודה הראשונה דזה דוקא בשעה שלא יוכל לאכול אח"כ קפו) וודאי אם יכולין לקבץ עשרה שיתפללו מנחה מקודם מה טוב דהעיקר לעשותה אחר מנחה כדכתב הרמ"א וכמו שכתבתי ג"כ בספרי משנה שכיר ח"א סי' ס"ה בשם ספר יסוד האמונה להחסיד ר' יוסף יעב"ץ ז"ל דהעיקר לעשותה סמוך לתפלת מנחה עיי"ש א"כ מצוה מן המובחר לקבץ עשרה ולהתפלל תפלא מנחה תחלה ולאח"כ לעשות ס"ש וכן ראיתי אצל מו"ח הגאון אבדק"ק בוסערמין ז"ל והוא קיבל כן ממורו המהר"מ שיק ז"ל אבל אם א"א לעשות כן ודאי דלא יתפלל בשביל זה מנחה ביחיד וכמו דמשמע ג"כ מלשון הרמ"א דלא יתפלל ביחיד שכתב מי שיודע שאפשר לאכול אחר שיתפלל מנחה עם הצבור כו' משמע דביחיד לא יתפלל ולא יפרוש מן הצבור מ"מ לא יחלק הסעודה דשחרית ורק דיעשנה מאוחר ולא סמוך לראשונה רק בזמנה המיוחד לה דלא תלוי בתפלת מנחה כלל רק בזמן הקבוע לה וכמו שכתבתי לעיל מהמחבר והמג"א והא"ר הסכים לזה וגם הרדב"ז לא הזכיר מתפלת מנחה ורק שלא יעשנה סמוך לראשונה רק בזמנה המיוחד לה וזה ברור ואמת בס"ד

שוב מצאתי במטה אפרים סי' תקצ"ז שכתב אם חל ר"ה בשבת יחלוק סעודתו לשנים כמבואר סי' רצ"א וכתב שם באלף למטה עיין מג"א סי' רצ"א דאם יודע שיוכל לאכול קודם שעה עשירית לא יחלוק סעודתו לשנים אך בר"ה שמאריכים בודאי א"א שיוכל לאכול שנית קודם שעה עשירית יחלוק לשנים עיי"ש - הרי בפירוש כמו שכתבתי דגם דעתו להלכה לאכלו בסעודה כסעודה בפ"ע אם אפשר קודם שעה עשירית ולא לחלק הסעודה ראשונה לשנים ודו"ק

והנה פה בגליל העליון שהמנהג להקדים להתפלל בשבת וביו"ט בבקר והולכים לאכול סעודת שחרית ואח"כ לעת הצהרים אוכלין הסעודה גדולה בקל יש לצאת לכל הדעות (זולת בר"ה שחל בשבת דגם פה מאריכין עד חצות) היינו דבשבת כזה שחל יו"ט למוצאי שבת יהדרו שבסעודת שחרית ואכלו פת ויטלו את הידים ויברכו המוציא וברהמ"ז ויכוונו לסעודה אחת ואח"כ ימתינו בסעודה גדולה קצת אחר הצהרים (ובלאו"ה החיוב בסעודת שבת לאכול קצת מאוחר מבימי החול או קודם כמבואר בש"ס ובש"ע ועכשיו יאחרו הסעודה) ויתפללו מנחה תחלה ויעשו את סעודה הגדולה במקום סעודה שלישית אמנם כ"ז אם אכלו בסעודת שחרית פת בנטילת ידים במוציא ובברהמ"ז אז יעלה לסעודה אחת אבל אם אכלו ברכת מיני מזונות לא עלה כלל לסעודה דשבת דסעודת שבת צריך מוציא וברכת המזון ע"כ גם אלו שבכל שבת לא נהגו לאכול פת בסעודת שחרית בשבת כזה צריך להדר דוקא שיאכלו פת בנטילת ידים ובמוציא ויחשב לסעודה ואח"כ יעשו כנ"ל להתפלל מנחה בצבור תחלה קודם הסעודה הגדולה וכן נוהגין כרוב קהלות פה בגליל הזה

הן אמת כי גם באם אוכלין בשחרית פת בנט"י ובמוציא יש לפקפק קצת לפ"ד הגאון מדעש בשי"ת שערי צדק או"ח סי' כ"ב שכתב דהסעודה קטנה שעושין אחר תפלת שחרית לא נחשבה לסעודה כלל והבאתי דבריו בספרי משנה שכיר ח"א סי' ס"ה עיי"ש - ולפע"ד נראה להוסיף על דבריו בטעמא דמילתא כיון דקיי"ל דכבוד היום עדיף מכבוד הלילה וע"כ צריך שיהי' סעודת היום יותר מהודר מסעודת לילה וכיון דסעודה הקטנה דעושין אחר שחרית הוא הרבה גרוע מסעודת הלילה ע"כ ודאי דאינה חשוב בעיניו לסעודה וא"כ איך יעלה לו לסעודה אחת מג' סעודות אולם י"ל דודאי הש"צ שפיר כתב שם דאינה נחשבת לסעודה בין הג' סעודות דעושה לענין אם לומר אתקינו סעודתא דבאופן דעושה ג' סעודות חוץ מזה ודאי אינו מחשיבו לסעודה אבל באופן זה שאיירינן אנן אמרינן אדרבא היא רוצה בחשיבותו והמצוה אחשביה לסעודה ומה שאינו מהודר כ"כ וגרע מסעודת הלילה אינו מעכב מלהחשיבה לסעודה ודו"ק

ואגב אעיר ברדב"ז שהבאתי למעלה שכתב דהוא רגיל בשבת ער"פ לקיים של"ס במצה עשירה כשיעור כזית לבד כדי שיאכל מצה לתיאבון וסיים שם בדבריו וישתה דברים המגררים את הלב כדי שיאכל מנה לתיאבון עיי"ש - וקשה לי על דבריו למה הי' לי' להזהר כל כך לאכול כזית לבד ולשתות יין הרבה לגרר תאות האכילה דכל החרדה הי' רק שלא להסמיך הסעודה שלישית לראשונה ולעשותה בזמנה וזמנה היא אחר שש ומחצה והאיסור אכילת פת בערב פסח הוי רק משעה עשירית כמבואר בסי' תע"א ובמג"א סימן רצ"א סק"ח א"כ מה הי' החרדה של הרדב"ז שלא לאכול רק כזית לבד ובשתיית דברים המגררים את האכילה הלא הי' יכול לאכול כרצונו קודם שעה עשירית וכמו שכתב המג"א בסי' רצ"א דיזהר קודם שעה עשירית בלחוד ואז לא צריך לדקדק בשיעור שיאכל - ואולי סובר ג"כ כשי' המהרי"ל המובא במג"א סי' תקכ"ט סק"ד וברמ"א סי' תרל"ט ובמג"א שם דהאיסור אכילת פת הוא ממנחה גדולה ע"כ הי' צריך ליזהר בכל אלה וא"ש ולק"מ - עכ"פ מדברי הרדב"ז יש ללמוד גם לדידן דכתב שם המג"א בסי' תקכ"ט דלדידן דאין האיסור רק ממנחה קטנה יעשה הס"ג קודם מנחה קטנה וכמו שכתב ג"כ בסי' רצ"א קודם שעה עשירית אך אם שכח לעשותה קודם יעשנה אח"כ אמנם אז יזהר לאכול רק מעט פת וכמו שכתב הרמ"א ונראה לי רק להוסיף על דברי רבינו הרמ"א דאז ישתה ג"כ דברים המגררים את הלב שהוא היין יין טובא ולכל הפחות שתי כוסות שהוא בכלל טובא כמבואר בה' פסח סי' תע"ד במג"א סק"ד וכדברי הרדב"ז הנ"ל ודו"ק

אור ליום ה' בראשית תרפ"ו לפ"ק פישטיאן יצ"ו

הק' ישכר שלמה טייכטהאל

סימן קיא

אור ליום ה' תצוה י"א אדר פורת לפ"ק. פישטיאן יצ"ו

שמחת פורים וחדות ה' מעוזו לכבוד ידי"נ עוז הרב, הגאון הגדול צמ"ס צדיק נשגב כמו"ה יצחק ווייס שליט"א רבדק"ק ווערבוי יצ"ו

אחדש"ה באהבה אבא בקצרה ע"ד המאורע בא' שעשה חטים דשמורה והניחם על גג ביתו מקום משומר מזרם ומטר ועכ"ז מצאו הרבה שקים שהי' בהם מצומחים ומעופשים ובשאר השקים לא נמצא מצומחים רק מעופשים לחוד היינו דומפף-גראך שנסתפקנו בעת שהייתי אתו במחיצתו מה דינם של השמורים הללו - וכשבאתי לביתי עיינתי קצת כפי מסת הפנאי וארשום בראשי פרקים מה שעלה לי בזה בעזה"י - הנה בדומפף- גראך לחוד מצאתי שכבר נשאלו בזה בשו"ת זכרון יהודא להגאון הצדיק מסאטמאר ז"ל סי' קט"ו ובספר לבושי מרדכי ח"ב סי' קנ"ב ובספר ערוגת הבושם למורי ז"ל והעלו להתיר

אך בנ"ד י"ל כיון דכל השקין היו ביחד במקום אחד ובאיזה מן השקים נמצא מצומחים ומעופשים זה הוי ריעותא לגם אינך השקים אשר לא ראינו בם שום ריעותא רק מה שהריח היא מטופש - ראשונה צריך לברר אי הצמוח של השקין הוי חמץ גמור יען כי אנו בטוחים שלא בא מחמת גשם כי גשם ומטר לא הגיע אליהם - הנה הבית יוסף בסי' חס"ז הביא בשם הר"ן שנשאל על חטים שנמצאו בהם חטים מבוקעות ואפשר שהבקוע ההוא אינו מחמת מים אלא מחמת הליחה היוצא מהשבלים בעודנו בגדיש והשיב החטים המבוקעות איני רואה בהם צד היתר ולענין שאר החטים שאינו מבוקעות נראה בעיני דמותרים מפני שהדבר מצוי שבשעת גשמים עליונות הגדיש ותחתונות מתחמץ ומתבקע ואין המים נוגעין באמצעיתן כלל כלל וכל כה"ג דלא איתיילד ריעותא באמצעית הגדיש וכו' עכ"ל הצריך לענינינו - הרי בפירוש דאף אם אפשר לתלות בליחה פכ"ז הבקועות אסורין בכל אופן וכן כתב בנשמת אדם ה' פסח סי' י"ט וז"ל ודע דהחטים המצומחות אפילו יאמרו מאה עדים שנקצרו בעת שלא ירדו גשמיה ואח"כ