משנה שכיר חלק א רכט

רבים אז מגיע לו הזכות של העבודה אף נגד הראשון כש"כ נגד האחר שלא שימש כלל עוד במקום הזה, וא"כ בדבר שאלתו שהמו"ץ השני שימש כבר כמה שנים בתור מו"ץ הראשון תחת הראשון בודאי שלו משפט הבכורה ודו"ק

תרפ"ה לפ"ק פישטיאן יצ"ו

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן קט

החיים והשלום לכבוד האברך החריף ובקי כמו"ה אברהם צבי הכהן באלקען בעיר אשפעצין יצ"ו

אחדש"ה ע"ד השאלה שהציע לפני בענין שנתחדש בימינו שתחת חתימת היד שהי' נהוג בימי קדם בעת שבקורת הוא להעוברים על הפקודים לעבודת הצבא נותנים כעת האצבע הצבוע בצבע על המיליטערביכעל לרושם וסימן שקורין בל"א "פינגער אבדרוקק" ונפשו בשאלתו אם מותר לעשות כן בשבת וכתב ששמע בשם גדול א' שהתיר לעשות החותם אצבע הנ"ל ביד שמאלית אכל טעמו לא איתפרש לו ולדעתו אין נפ"מ בזה בין יד שמאל ליד ימין כי אין זה כתיבה רק כמעשה הדפוס עכ"ד

תשובה. נראה פשוט דאף דאין בחותם אצבע הנ"ל משום כתיבה עכ"פ רושם הוי ותלוי בפלוגתת רש"י ורמב"ם בשבת ק"ג לרש"י ליתא לרבנן שום איסור רק בכתיבה ורק רבי יוסי מחייב משום רושם והלכה כרבנן א"כ ליתא לדידן שום איסור ברושם היכא דליכא כתיבה - אך הרמב"ם וה"ה פי"ז משבת הביאו סובר דגם לרבנן אסור רושם כמו כתיבה ורק הוא תולדה דכותב ולרבי יוסי היא אב בפ"ע - א"כ להלכה ליכא נפ"מ בינייהו ולכ"ע אסור רושם כמו כתיבה ורק חיוב קרבן איכא בינייהו ככתוב בפיה"מ להרמב"ם שם בשבת ק"ג (ועיין רבינו ח"ס בשבת שם ביאור נכון בפיה"מ שנתקשה בו הגאון מנ"ח יעיי"ש) נמצא דלרמב"ם לכ"ע אסור רושם בשבת א"כ אין היתר לחותם אצבע הנ"ל - ואם כי גם רושם צריך שני רשימות וכאן בחותם אצבע לכאורה דלא הוי רק רשימה אחת - מ"מ כבר מבואר בפרמ"ג סי' ש"ס ובברכי יוסף שם דאף באות אחת יש איסור תורה מטעם חצי שיעור ממילא דגם ברושם אחד איכא חיש ואסור מה"ת - ועוד יש לומר דבאמת במעשה אצבע הנ"ל יש כמה וכמה רשימות כמו שיראה הרואה שיש להאצבע כמה חריצין ומרשים כמה רשימות ויש בו איסור דשני רשימות ואם דעושה אותה בפעם אחת מה בכך אטו חותם דיש בו שני אותיות וחותם בפ"א לא יהי' חשוב כשני אותיות וגם הא קיי"ל דאפילו הגיה ומחק גנו של ח' ונעשה שני זיינין חייב אף דנעשה רק בפעם א' וכמו כן כאן כיון דבאמת יש כאן שני רשימות אף דנעשה בפעם א' חשוב שני רשימות - וא"כ יש כאן ג"כ חיוב חטאת ואין לנו לצדד בזה שום היתר רק מה שכתוב בספר מנ"ח סוף אות ל"ד דלהרמב"ם דרושם הוי תולדה דכותב כל דין כותב יש לה והרושם בשמאל פטור ודוקא לרבי יוסי דהוא אב בפ"ע אמרו בגמרא דאין חילוק ברושם בין שמאל לימין ולא להת"ק דמטעם כתיבה הוא עכ"ד - ונראה ודאי דהיינו טעמא דגדול הנ"ל שהביא מע"כ נ"י דהתיר בשמאל ומע"כ כתב דלא ידע טעם ההיתר דשמאל ולדברי המנ"ח הנ"ל איתפרש טעמי' בטוב

אך לקושטא דמילתא דברי רבינו בעל מנ"ח ז"ל פליא ם בעיני במה דנקט לפשוט דלת"ק רושם בשמאל פטור כיון דתולדה דכותב היא דינו ככותב קפה) לפענ"ד יש לדון בזה דגם לרבנן חייב ברושם אף בשמאל כיון דעכ"פ אף בשמאל רושם היא כדמפורש בפיה"מ לרמב"ם וכדמפורש בגמרא דברושם אין חילוק בין יד ימין לשמאל א"כ הוי לגבי רושם כמו ששולט בשתי ידיו דגם בכותב חייב וא"כ למה יפטור ברושם הא גם בכתיבה בששולט בשתי ידיו חייב א"כ השתא לגבי רשימה דבאמת שולט בשתי ידיו מהכ"ת נימא דלא חייב משום דנידון ככתיבה הא באמת גם בכתיבה באופן זה חייב וזה פשוט וברור בעיני פד שאני תמה על הגאון בעל מניח זללה"ה שלא הרגיש בזה כן עלתה במחשבתי בתחלת רואי דברי מנ"ח הנ"ל ואחר החיפוש מצאתי און לי בסברא הנ"ל מדברי נו"ב תנינא או"ח סי' ל"ג שנשאל מקצין א' שישב "באמט" בשבת ורצה לעשות חותם דפוסי ולצוות לא"י ליקבע דפוס החותם בכתבים שצריך לחתום עיין שם שסיים הנו"ב בזה"ל וכיון שנ"ד לרוב הפוסקים היא מלאכה דאורייתא אין להתיר אפילו במקום הפסד גדול ולכן קשה למצוא היתר להגביר כדבר זה עכ"ל - והשתא אי נימא דבדבר שהוא מתולדה דכותב נידון ככותב ופטור בשמאל א"כ הרי אית לן היתר ברור וקל היינו לצוות לא"י שיקבע החותם דפוס הנ"ל ביד שמאל דאין בו איסור דאו' והוי רק שבות דשבות דבצורך גדול מתירין כמבואר בסי' ש"ז וא"כ ההיתר ברור בלי שום קישוי ולמה אמר הנו"ב שקשה למצוא היתר - וע"כ דדעתו ג"כ דבחותם דפוסי יען שאפשר לעשותו בשמאל כבימין הוי דינו כמו ששולט בשתי ידיו ע"כ שפיר אין למצוא היתר בזה - וא"כ ממילא גם כן גבי רושם כן דלענין זה הוי כשולט בשתי דיו וחייב אפילו לרבנן וז"פ ואמת וא"כ ממילא גם בנידון שאלתינו כיון דאין נפ"מ איזה אצבע הוא נותן אם אצבע הימין או השמאל א"כ הוי גם כאן כשולט בשתי ידיו וחייב גם לרבנן א"כ שפיר כתב מעלתו דאין נפ"מ בין שמאל לימין דהוי כמעשה הדפוס ומעלתו לא ביאר דבריו אבל כפי מה שביארתי הדברים נכונים ואמתיים ולא כדברי הגדול שהביא מעלתו נ"י ודו"ק

ואגב אבאר דבר א' בענין זה דהנה הרמב"ם בפיה"מ כתב בזה"ל ותועלת היותו משום כותב או משום רושם כי לדעת האומר משום כותב יתחייב על ב' אותיות כשכתב כתיבה בשבת דשוגג ואח"כ ב' אותיות בהעלה א' אינו חייב אלא חטאת אחת לפי שהוא מלאכה אחת והאומר משום רושם מונה רושם מאבות מלכות ויתחייב שתים עכ"ל - והוא מוקשה בלי הבנה כאשר כבר כתב הגאון מנ"ח שלא הבין דברי רבינו בזה - אך מרן הח"ס ביאר היטב דבריו שרצה לומר בזה דלרבנן ליכא אלא חדא אב מלאכה כתיבה וכל מיני סימנים ורישומים הוה תולדה דכותב והכותב והרושם בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת - אך לרבי יוסי ה"ל ב' אבות כתיבה שכותב ענין מצטרף הוא אב בפ"ע ורושם הוא אב בפ"ע והכותב ב' אותיות לסימן בעלמא לא משום ענין המצטרף לדבר שלם כי אם לסימן הוא מטעם רושם והכותב ענין שלם וכותב ג"כ ב' אותיות לסימן בהעלם א' חייב ב' א' משום כותב והב' משום רושם אלו דברי רבינו הח"ס ז"ל בביאור דברי הרמב"ם - ונראה לפענ"ד דלפי"ז מה דמבואר בגמרא דלרבי יוסי אין חילוק בין ימין לשמאל דלעולם חייב משום רושם היינו דוקא בשכותב בשביל סימן אז שפיר חייב אף בשמאל כיון דעכ"פ רושם הוי כמו שכתב הרמב"ם בפיה"מ דכתיבת שמאל הוי רושם אבל כשרוצה לכתוב ענין שלם שהאב שלו הוא משום כותב שפיר פטור בשמאל גם לר"י כמו לרבנן כן נראה לפ"ד מרן הח"ס בפירוש דברי הרמב"ם ודו"ק

ודע שראיתי בספר אלי' רבה סי' ש"מ שצידד לומר דמוחק בשמאל פטור כמו כותב עיי"ש ודבריו ג"כ פלא בעיני מהכ"ת נימא דמחיקת שמאל לאו מחיקה היא וכי א"א למחוק בשמאל כמו בימין והוי ג"כ גבי מחיקה כמו ששולט בשתי ידיו גבי כתיבה דחייב - וכן יש לדייק מדברי רש"י ד' ע"ה ע"ב דיה מחק אות, א' שכתב בזה"ל שאין מלאכת מחיקה חשובה אלא ע"מ לכתוב והרי יש מקים לשתי אותיות עיי"ש - וה"ה גבי מחיקת שמאל שייך האי טעמא דלאו משום מחיקה הוא חייכ רק משום דמועיל לכתיבת שתי אותיות וא"כ מה"ת יהי' פטיר וצ"ע עליו - ולכאורה לפ"ד הרא"ש בפ"ז משבת סי' ט' שכתב שאין ראוי לחייב על מחשבת כתיבה יותר מעל כתיבה עצמה א"ש דברי הא"ר לומר בטעמא דמילתא דמחיקת שמאל פטור דאין חייב על מחיקה דשמאל כמו דעל כתיבה דשמאל - אך באמת זה אינו דהרא"ש שפיר כתב סברא הנ"ל לגבי מה שרצה לומר דיחייב במחיקת אות א' ר"ל שאין מקום לכתוב אלא אות אחת משום דהי' במקדש ע"ז שפיר כתב כיון דמוחק דחייב הוא ע"מ לכתוב א"כ לא עדיף מכתיבה דאינו חייב רק על שתי אותיות כמו כן אינו חייב במקום שאין בו אלא לכתוב אות א' אבל במקום שיש לכתוב שתי אותיות שפיר חייב אף באופן שלא מחק אלא אות א' כמבואר שם הרי דלענין איכות המחיקה חמור מכתיבה כמו כן נימא במחיקת שמאל דאף דכתיבה פטור מ"מ כיון דיש בו לכתוב ש"א הוא חייב ועוד הא באמת בכתיבה גופא היכא ששולט בשתי ידיו חייב א"כ גבי מחיקה דבאמת שולט בשתי ידיו שפיר חייב אף בשמאל כנלפע"ד

ואגב אומר עוד מה דמבואר במחבר סי' ש"מ סעי' ג' דמוחק דיו שעל הקלף אם יש במקומו לכתוב שני אותיות חייב וכתב בהגהות הח"ס ז"ל וז"ל היינו פ"מ לכתוב ש"א ועיין לשון רש"י ע"ה פ"ב אבל בלאו"ה אין כאן חיוב חטאת עכ"ל הנה בספר קרית ספר להמבי"ט בה' שבת פי"ח כתב להיפך זה וז"ל נפלה דיו על גבי הספר ומחק אותה אם יש במקומה לכתוב שתי אותיות מחייב ואע"ג דלא מחק ע"מ לכותבם דלעיל דמחק כתיבת אותיות בעינן דלהוי המחיקה ע"מ לכותבה ש"א כי היכא דלא ליהוי מקלקל אבל הכא בלאו"ה הוי מתקן כיון דמוחק דבר שאינו כתב ויש במקומו לכתוב ש"א עכ"ל הרי בפירוש שלא כדברי הח"ס ז"ל - ועפי"ד המבי"ט גם מדברי רש"י שרמז עלי' הח"ס אינו ראי' דדוקא שם דמוחק בכתיבה כתב רש"י דאין במחיקה מלאכה חשובה משום דהוי מקלקל מה שנכתב תחלה משא"כ היכא דל"ה כתב רק טישטוש בעלמא שפיר הוי במחיקה עצמה מלאכה חשובה - ואולם דברי המבי"ט צ"ע מדברי הרא"ש שהבאתי לעיל דכתב בפירוש דעיקר החיוב במחיקה הוא משום מחשבת כתיבה הלכך אפי' בטישטוש נמי כן הוא עיי"ש ועיין במנ"ח באות ל"ה בדין מוחק ובפרמ"ג סי' ש"מ ודו"ק - ונחזור לשאלתינו דנראה לי פשוט דבחותם אצבע הנ"ל אין נפ"מ בין ימין ושמאל ויש בו ג"כ חיוב חטאת מטעמים שכתבתי לעיל ועיין ג"כ בשואל ומשיב ח"א סוס"י קצ"ד ובהגהות הג' מבערזאן בספר או"ח סי' ש"מ ודו"ק - והנני בזה ידידו דו"ש באהבה

אור ליום ב' לסדר בשלח תרפ"ו פישטיאן יצ"ו

הק' ישכר שלמה טייכטהאל

סימן קי

נשאלתי מהרבני המופלג ר' ישראל חיים מאנדל נ"י מק"ק זלאטע-מאראווצע יצ"ו

בענין שלש סעודות בשבת שחל יו"ט במוצ"ש איך ראוי יותר לעשות אם לחלק סעודת שחרית לשתים או לעשות הסעודה שלישית קודם שעה עשירית בפני עצמו עכ"ד שאלתו

תשובה. כבר מבואר באו"ח סי' רצ"א ס"ג דאם נמשכה הסעודה דבקר עד שעת זמן מנחה שהוא משעה שש ומחצה ולמעלה כמו שכתב המחבר שם בס"ב יפסיק הסעודה ויברך בהמ"ז ויטול ידיו ויברך ברכת המוציא ויסעוד ונכון הדבר שאם לא הי' עושה כן מאחר שנמשכה סעודת הבקר עד אותה שעה לא יכול לאכול אח"כ אלא אכילה גסא משא"כ בתוך הסעודה האיצטמכא פתיחה עיי"ש טו"ז ומג"א הרי דהמחבר כתב דצריך לחלק הסעודה לשנים ועיין מג"א ס ק א' וטו"ז סק"א דדעת שניהם בפשיטות דבהגיע זמן מנחה יכל לחלק ומחבר כתב דזה נכון יותר ורק דהמג"א שם סק"ו כתב דאין לדרוש ברבים כן דיחלק הסעודה כיון דקודם חצות אין