משנה שכיר חלק א רכח

הרשב"א לעיל בתשובה צ"ד שהוא רק כנקודה מתועלתיה ומכונותיה והדברים הנעלמים הרמוזים בתוכה לאשר חוננם השי"ת אין להם תכלה כאשר אמר דוד המע"ה עיי"ש - עכ"ז כל מה שהשיג בה הוי באורח פרט שוב מצאתי להגה"ק איש אלקי בנתיב מצותיך שהרחיב הדבור בביאור דברי הזה"ק הנ"ל ואני אמרתי רק בדרך פשוט - וידוע דיש לכל תפלה כוונות ויסודות רמות ונשגבות מאד ואם דדי בכונה כללית הנ"ל עכ"ז תפלת רבים חביב אצל הקב"ה כאלו כוונו בה כל הסודות ע"כ בודאי עדיף שישתתפו בה רבים טפי ועיין בסה"ק נועם אלימלך בפ' חקת שכתב במה דפליגי בגמרא חד אמר תפלות נגד תמידין תיקנום וחד אמר אבות תיקנום וכתב דמא"ח ומא"ח ול"פ דבאמת האבות תקנום התפלות אלא דבזמן שביהמ"ק קיים היו הקרבנות מכפרים היינו תמיד של שחר על עבירות שבלילה ותמיד של בין הערבים על העבירות של יום ונמצא היו תמיד בלא חט ועתה בעוה"ר שחרב בית המקדש התפלות מכפרים במקום התמידים ולזה תיקנו התפלות עיי"ש - וכיון דהוא בא לכפרה בודאי שראוי לעשותה באופן היותר מועיל ברב עם שיעלה לרצון לפני אדון כל ולא בחטיפה בבחינת חטוף ואכול חטוף ואכול להתפלל בחטיפה כדי לאכול מהר ועיין ג"כ בתשו' רבינו ד"ח ח"ב או"ח סי' י"ז מה שכתב מענין התפלה

וגם נשמע מדברי התנדב"א הנ"ל שכתב ויקרא בחורה וישנה בנביאים ואח"כ ילך לביתו ויאכל כו' שמן הראוי לקרות בתורה ובהפטורה קודם האכילה ע"כ בודאי לא יפה עושין במקומות שמחלקין התפלות היינו שאחר תפלת שחרית הולכין לביתם ועושין סעודת שחרית ואוכלים לשבעם ואח"כ קודם חצות הולכים לביהכ"נ לקרות בתורה וכבר הארכתי בזה בספרי משנה שכיר ח"א סי' א' עיי"ש ודו"ק

ואגב אציגה ג"כ פה מה ששמעתי מחכם אחד שראה בספר אחד שבימי רבינו הגאון מווילנא בא מחבר אי עם ספרו שעשה לבקש ממנו הסכמתו וכשנטל הגאון ז"ל את הכת"י להביט בו מצא כתוב בו טעם למה שנוהגין לומר בראש כל תפלה אדון עולם עפי"מ שאמרו חז"ל בברכות דעד אברהם לא הי' מי שקרא להקב"ה אדון נמצא דאברהם הי' הראשון שקיבל את הקב"ה עליו לאדון ע"כ אנו פותחין באדון עולם כדי להורות בזה שאנו צאצאי אברהם אבינו פ"ה הולכים בדרכיו לקבל את אדנותו יתברך על עצמינו כמו שעשה אבינו הזקן ובזה נעורר ג"כ את זכותו עלינו וכשראה זאת הגאון ז"ל אמר שאינו צריך להביט בו עוד יותר כי בשביל זה לחוד כדאי ספרו ליתן עליו הסכמתו ע"כ שמעתי

ומצאתי חיזוק וסייעתא לטעם הנ"ל מדברי הרשב"א בתשו' בסי' הנ"ל שכחב עוד בזה"ל ואשר אמרת במה שקבעו בתפלה לומר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ולא תיקנו לומר אלקי שמים ואלקי ארץ כו' באמת יש לזה עיקר גדול בענין התפלה וכונתה למי שחננו השם יתברך לעמוד על עקרי הכונה האמיתית והוא אמרם האבות הן הן המרכבה ואמנם אפילו פשטי הענין נכונים. כי מה שאנו מזכירין האבות לפי שאנו מכונין להזכיר זכות האבות בתחלת תחניננו והוא הענין שזכר משה בתפלתו בעת הצורך הגדול באמרו זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וזה שאנו מצריכין כזה במקום ההוא בתפלה באמרו וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם ומס' יומא אמרו האיר המזרח עד שהוא מגיע לחברון ואמרו שם למה הוא אומר עד שמגיע לחברון כדי להזכיר זכות ישני חברון ועוד שהוא הענין שזכר השם יתברך למשה תחלת דבר בו באמרו אנכי אלקי אביך אלקי אברהם יצחק ויעקב ולא אמר אליו אנכי אלקי השמים ואלקי הארץ ועוד שאנו בני האדם ותפלתינו בצרכי בני האדם ועל כן אנו מזכירין אותו על מבחר המין האנושי שהם האבות עכ"ד הקדושים הרי שאנו רוצים בתחלת תחניננו להזכיר זכות האבות על כן תיכף בעת פתיחת פינו לתפלה אנו מזכירין זכות אבינו הראשון שהודיע את אדנותו בעולם. והבן כי הדברים כנים ואמיתיים ושי"ח יזכני לקבל אדנותו עלינו בפה ובלב ובמחשבה אכי"ר

א' בלק תרפ"ו לפ"ק פישטיאן יצ"ו

הק' ישכר שלמה טייכטהאל

סימן קז

נשאלתי מישראל עלעקטער-טעכניקער אם רשאי לו לקבל לעשות נרות העלעקטרי בבית התיפלה שלהם ואם לו בעצמו אסור אם רשאי לו ליתן לאחד מפועליו לעשות וגם לו יהי' איזה ריוח מזה ואם גם זה אסור אם יכול עכ"פ ליתן את הדברים הנדרשים לזה מבית חנותו ולהקרא על שמו והריוח יהי' לגמרי לפועל נכרי והוא לא יהנה מזה כלום ורק שיהי' לו להועיל לעשות לו שם ורעקלאם עכ"ד שאלתו: קפג

) תשובה. נראה לי אחרי העיון בש"ע יו"ד סי' קמ"ג שהכל אסור עיין שם בטו"ז סק"ב דאסור לעשות חלונות א"כ בודאי לא יגרע נרות הנ"ל מחלונות וגם עיין בש"ך סק"א דתשמיש בכל ענין אסור וזה בודאי תשמיש גדול הוא וגם הטו"ז שם בסק"ג הביא בשם התוס' דאפילו תשמיש דתשמיש אסור כש"כ זה דהוי תשמיש חביב ולנוי בכל בית התפלה ועיין בש"כ שם שהביא בשם הירושלמי דאוסר שכר הכיפה שקנה משום שהוא משמח בעכו"ם כל זמן שהכיפה קיים והכ"נ כ"ז שהנרות הנ"ל קיים הוא שמחה וכבוד לעכו"ם וא"כ פשיטא דאסור לו בעצמו

וע"י א' מפועליו כבר מבואר בשו"ת מהר"מ שיק יו"ד סי' קנ"ג דאף ע"י אחרים אסור לו עיי"ש טעמו ונימוקו - ואם למכור החפצים לעכו"ם והריוח יהי' לעכו"ם שיעשה אותם בבית תפלתם עיין בשו"ת תשורת ש"י מהד"ת סי' קכ"ח שאסר שם גם באופן זה היינו בגוי אומן שקיי"ל לעשות חלונות לבית עכו"ם שאסור לישראל למכור לו הזכוכות לזה שיין שם היטב דגם זה אסר לו ולא הוי לפני דלפני מפני כיון שבודאי יהי' לעכו"ם עיי"ש היטב ותלמוד לכאן

וגם להקרא על שמו נמי אסור לפע"ד אפילו באופן שפועל שלו יקנה החפצים במקום אחר ולא אצלו משום דהוא רוצה בקיומו ואסור בכל ענין וכמו שהובא בבדק הבית בבית יוסף סי' קמ"ג מרבינו ירוחם בשם הרמב"ן כיון דאמרינן מצוה לבטל אליל ומשמשיה ורוצה בקיומן אסור נראה דאפילו בחנם שאם אמר לו שמור לי אסור שמא יגנבו בפשיעה ויתחייב לשלם והלכך רוצה בקיומן ואפילו פטרו מתשלמין רוצה בקיומן הוא כיון שקיבל בטובה עכ"ל

והכ"נ כיון דלעיני הגזברים של בית התפלה שלהם הוא קיבל עליו לעשות את הנרות בטובה זו כדי שיקרא על שמו רוצה בקיומו הוא ואסור בברור בס"ד ומקרא מלא דבר הכתוב ושם אלהים אחרים לא תזכירו ולא ישמע על פניך - הרי דגם הזכירה והקריאה על שמו ועל פיו אסרה התורה הקדושה - ועיין גם בהגהת חכמת שלמה על יו"ד ח"ב בהשמטות סי' קצ"א שכתב דגם במקום דגם הסחורה ל"ה של ישראל רק הוא של נכרי אחר נכרי והישראל הוי רק שליח בדבר ג"כ איכא לאו דלפני עור עיי"ש - א"כ הכא בנ"ד בכל ענין אסור כן נראה לי בעזה"י אחר העיון במקומות הנ"ל ודו"ק

וכשאמרתי להשואל תשובתי והוא קיבל תשובתי וצייח לדברי אך שהבנתי ממנו שהוא לו לנסיון גדול וגם הי' לו לפרסומי מילתא טובא ולרעקלאם גדול עכ"ז נענה לדברי נתפעלתי מאד איך שישראל פשוט עומד בנסיון כזה ומה גם עתה בציק העת הזה שהפרנסות הם קשים מאד ולדבר קטן שקטנים יש קופצים הרבה והבטתחיו ששי"ת יזמין לו פרנסתו בהיתר - והיום בבקר בעת אמירת ההלל הרהרתי בפסוקים עצביהם כסף וזהב כו' כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם ישראל בוטח בה' עזרם ומגינם הוא - ולכאורה צריך להבין הקישור וגם מה רבותא הוא דישראל בטוח בה' ועזרם ומגינם הוא וגם איך הדמיון בטחון השם לבטחון הע"ז להבדיל אלף א"א הבדלות ומה צורך בזה להגיד - אבל נראה דהכונה הוא כך דקודם אמר דאין ממש בע"ז והולך ומספר גנותם שיש להם אברים ואין בהם כח לשמש בהם והם כאבן דומם בלי שום חיות וממשות - ואח"כ אמר כמוהם היינו כמו שבהן אין ממש כן יהי' עושיהם היינו אף במי שיעשה אותם ולא לשם ע"ז רק להשתכר ולהתפרנס מהם ובוטח עליהם למצוא על ידן פרנסתו גם בזה לא יהי' בו ממש כי לא ימצא בו סימן ברכה וילך לטמיון ורק ישראל בטח בה' שישלח עזרך מקודש ועזרם ומגינם הוא להזמין לו פרנסתו בדרך היתר מדבר שבקדושה ולא מדבר שבתועבה כמוהו ולא ידבק בידך מאומה מן החרם אמר הכתוב היינו שלא ישאר בידך מאומה מה שתרויח מן החרם ע"כ למה יבטח בזה ורק בה' ואז יהי' ה' עזרם ומגינם וימציא לו פרנסתו בריוח מן ההיתר וא"ש בעזה"י בהבנת הפסוקים

זאת חנוכה ב' ויגש תרפ"ה לפ"ק פישטיאן יצ"ו

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

אחר כתבתי פשט הפסוקים הנ"ל מצאתי בספר חסידים סי' ת"ל שכתב בז"הל רוב בני אדם שיש להם פסקים עם הצדוקים משמשי ע"ז אינם עשירים עד יום מותם כי לא יאריך עשרם עד סוף ימיהם לפי שמספיקים להם משמשי ע"ז עוד עוברים על ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו לכך לבסוף מה שהרויחו ע"י הצדוקים יפסידו עכ"ל וברוך השם שכיונתי מעצמי לדבריו הקדושים דאין ברכה בריוח כזה הבא על ידם ורק לבטוח בה' שיזמין לו פרנסתו בריות ובהיתר וממילא דהפשט שאמרתי בפסוקים הנ"ל הוא אמת ונכון בעזה"י

סימן קח

בהגהת אשל אברהם באו"ח סי' נ"ג הביא מרב שגברה עליו חולשה מחמת זקנה ומינה בנו לדרוש בכל שבת בלתי פיצה פה משום אדם וכד נח נפשי' של זקן בקשו לדחות את הבן והעלה בתשו' ד"מ סי' א' דאין בכחם להעבירו אף כי ישנן באותו קהלה מופלגים יותר ממנו ועיין יו"ד סי' רמ"ה בדברי רמ"א ותשו' רשב"א סי' שי"ן ועיין כנה"ג ורשד"ם ח"א סי' ל"ה ורש"ל פ"ק דחולין סי' נ"א עכ"ל

ואני מצאתי בעזה"י תנא דמסייע לפסק הנ"ל מתוס' הרא"ש בהוריות דף י"ג שכתב שם דאף דקיי"ל דראשון חוזר לעבודתו היינו דוקא באירע קרי שלא שימש השני אלא לפי שעה אבל בששימש ימים רבים כגון שחלה הכה"ג ואוקמי אחר תחתיו מסתמא אין מעבירין אותו עיי"ש קפד) ומשמע מדבריו דאפילו אם הכה"ג הראשון חזר לבריאתו ורוצה לחזור בעבודתו אפ"ה אין מעבירין לשני (והוא באמת דבר חדש וחידוש שלא הובא בפוסקים האחרונים) א"כ כש"כ וכש"כ דאין מעבירין את מי ששימש תחת הראשון בשביל אחד הבא לשמש מחדש ועוד לא שימש כאן כלל -וכעת מצאתי בשו"ת מהר"ש ענגל ח"ר סי' י"ט (להגאון רבן של ישראל מראדאמישלא המקום יהי' בעזרו ועדי עד יציץ נזרו בבריאת השלם לתפארת הדור) שנשאל במו"ץ א' שחלה כמה שנים ר"ל ושימש תחתיו מו"ץ אחר בחור מו"ץ ראשון (כי הי' בקהלה גדולה שישנם שם דיינים רבים) ואחר פטורתו של החולה הנ"ל נתקבל בן אחיו שלו ורצה המו"ץ החדש שנתקבל למלא מקום דודו הנ"ל להיות המו"ץ הראשון ובא בטענה יען שנתקבל על מקום דודו ודודו הי' בתור מו"ץ ראשון ע"כ מגיע לי חזקה זו ונשאל הגאון הנ"ל בזה ועיי"ש מה שמסיק בזה - אבל חידוש גדול בעיני על הגאון הנ"ל שכל רז לא אנס ליה איך לא הרגיש כדברי תוס' הרא"ש הנ"ל שכ' דהיכא דשימש השני הכא מכח הראשון ימים