משנה שכיר חלק א רכז

סימן קה

שוכ"ט ושמחת החג וחדות ה' מעוזו כבוד ידי"נ עוז הרב הגאון הגדול המפורסים בחריפתו ובבקיאתו הנפלא כו' כקש"מ מו"ה חיים צוקקער שליט"א ראבדק"ק בערענסאז יצ"ו

אחדש"ה באהבה ע"ד שכ' כהדרגנ"י על מה שהעליתי לעכב ביומא דפוריא שלא לעשות מנינים שונים רק שהכל יעשו מנין א' גדולה כדי לקיים מצות קריאת המגילה בפירסום רב וכמו שביארתי טעמי ונימוקי בתשובה שלמעלה ותמהתי על מה שאין משגיחין ע"ז - וכהדרגנ"י העלה בעים רוחו בלימוד זכות על ישראל תחלה כתב שלא ראה לנהוג כן בשום מקום ומעשים בכל יום שנוהגין לעשות הרבה מנינים ואין מוחה בדבר יעיין מר במהרי"ל ה' פסח מובא בתשו' בצלאל אשכנזי סי' א' שהרבה מנהגים נתיסדו בטעות ושאין לבנות עליהם ומה שלא מיתו בהם החכמים אולי משום שהעולם בהיל על ממונם ומפני היראה שלא ישמעו להם לא מיחו בדבר אבל בטח שלא הי' דעת החכמים נוחה בהן וגם ודאי מי שמיישר חילו לתקן הדבר יתקן ויקרא עליו דבר טוב עשה בעמו בלי ספק - גם מה שכתב דבעיירות גדולות כמעט רוב הצבור מתפללין וקורין בהשכמה ולפי דבריי הי' מן הראוי שיתר המנינים יתפללו יחד עם אותן הקוראין בהשכמה דמיעוט נגרר אתר הרוב ובשום מקום אין נוהגין כן ומה גם החסידים ואנ"מ ששוהין בהכנה לתפלה בטבילה וכדומה הכי כפינן להו להתפלל בהשכמה עם הצבור הכללי דוקא עכ"ד: קעט

) הנה על אלו הנימושות שמתפללין לאחר שקראו בצבור הגדול לא קשה לי כלל והם אינם עושים שלא כדין כלל ואני לא פקפקתי רק על מה שמחלקין הצבור למנינים מנינים וקמא קמא דמטו עשו מנין ומתפללין וקוראין בפ"ע ומה גם לאלו שעושין השכמה במנין בפ"ע קודם הצבור הגדול שבמקום הזה על אלו אמרתי שעושין שלא כדין וכמו שביארתי הטעמים בתשו' דלעיל - אבל אלו ששוהין להתפלל ולקרות מחמת איזה סיבה שבידן אחר שכבר קראה הצבור היותר גדול והיתה כבר פירסום רב אלו שפיר עבדי ואין עושין כלל שלא כדין - כי עיין בב"י סי' חר"צ מה שהביא בשם הראב"ד ומופסק ברמ"א שם להלכה ובמג"א ובפרמ"ג שם דהיכא דהצבור הכללי כבר קראו בפירסום רב שוב רשאי גם ליחידים לקרות אף בלי פירסום ואין בזה אף משום מצוה מן המובחר לעשות בפירסום היכא דכבר הי' פירסום רב על ידי הצבור היותר גדול עיי"ש א"כ אלו החסידים ואנ"מ כיון דלא קל להו כ"כ להשתתף עם הצבור היותר גדול להשכים כ"כ שפיר רשאין לשהות כיון דיהי' הפירסום ע"י הצבור הכללי אבל כל זמן שלא הי' הפירסום בצבור גדול שאפשר להיות אסור לחלק הצבור ולקרות שלא בפירסום רב כדילפינן מכהנים שמבטליל עבודתן וכמו שביארתי לעיל בארוכה ודו"ק

ומה שהאריך בלימוד זכות משום דהתורה חסה על ממונן של ישראל והעולם ממהרין בתפלה כדי לפתוח תנותם ואם ימתינו עד עת תפלת הצבור הגדול יפסידו שהקונים ילכו למקום אחר והביא מכמה מקומות דמשום הפסד מצוה לא חשו על הידור מצוה כל כך - לפע"ד לא יתכוונו הדברים כאן דאיכא קרא מיוחד לזה לעשות המצוה בפירסום רב ולא משום הידור גרידא היא כמו שהבאתי למעלה אין לחוש כלל על הפסד הממון ואינו דומה למצוה דעלמא דלא בא קרא מיוחד להזהיר ע"ז וזכר לדבר ממה שכתב הצל"ח בפסחים מ"ט דהיכא דהלאו בא על דבר זה לא אמרינן עדל"ת יעיין שם - וכדמות ראי' נראה לי ג"כ ממה דקיי"ל דאין מקרא מגילה נדחה משום מצוה הרי דמגילה גדולה משאר מצוה ומצוה גדולה מהפסד ממון דהא קיי"ל דשליש מן הממון מפסידין בעד מצוה עיין באו"ת סי' תרנ"ו על אחת רמה וכמה דמגילה עדיפא מן הפסד ממון וכש"כ משום הפסד מועט כזה שמפסידין ע"י שימחינו עד עת שמתפללין הכל ביחד ודו"ק

וכן כתב לי חכם גדול אחד מק"ק אשפעצין יצ"ו ששם ג"כ המנהג שלא לעשות בפורים, רק מנין אחת גדולה בכל מנין קבוע אם כי בכל השנה בימי החול עושין הרבה מנינים וכן ראיתי לנהוג בגליל שהייתי מקודם וכן ראוי לעשות והשמש יכריז שלא לעשות באותו יום רק מנין אחת ושהכל ישתדל לבא לאותו מנין ואז אם ישארו איזה יחידים שלא יכלו לבא לעת הזאת מפאת איזה סיבה מותרין לעשות אח"כ מנין בפ"ע בלי פקפוק כיון הכבר היתה פרסום רב ע"י הצבור הכללי כן נלע"ד ברור ואמת להלכה ולמעשה בס"ד - ואחתום בברכה ה' יזכהו לקיים מצות התג בשמחה ובכשרות ונזכה לגאולה שלמה בחדש הזה וכימי צאתנו מארץ מצרים יראה ה' אותנו נפלאות

כ' ויקרא ג' ניסן תרפ"ו לפ"ק פישטיאן יצ"ו

כ"ד ידידו הדבוק באהבתו נס"ו

הק' ישכר שלמה טייכטהאל

סימן קו

בתדב"א פרק א' איתא בזה"ל מכאן אמרו ישכים אדם וישנה בשבת וילך לבית הכנסת ולביהמד"ר ויקרא בתורה וישנה בנביאים ואח"כ ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך עכ"ל

מכאן סמך גדול לחסידים ואנשי מעשה שמקפידים שלא להתפלל עד שילמדו בתורה תחלה ואם אפשר אף בימי החול עושין כן ובאמת הוא מדה טובה מאד כאשר ראיתי במאסך שהביא בשם ספר ברכת אברהם להגאון הקדוש איש אלקי ר' אביש זללה"ה זי"ע אבדק"ק פפד"מ (אחר הפ"י קודם ההפלא"ה) שכתב וז"ל בענין מחלוקת רש"י ור"ת בברכות ד"ה אם מותר ללמוד קודם התפלה נראה דאותם שהם דביקים בה' יותר טוב להתפלל תיכף מתוך הדביקות בדברים העומדים ברומו של עולם כי בלימוד ההלכה נפסק הדביקות כמ"ש לקמן אל יפטור אדם מחבירו היינו מחיבור השכינה אלא מתוך דבר הלכה אבל אותם הטרידים בשאר ענינים טוב יותר לעסוק בתורה להפרידו מגשמיות להביא עצמו לשמחה כמ"ש פקודי ה' ישרים משמתי לב וזהו דאגה בלב איש ישיחנה ודבר טוב ישמחנה להיות הדאגה עצורה בלבו וישיחנה להיותה שוחה עמוקה שם אבל כאשר יהי' עמו דבר טוב היינו התורה שהיא לקח טוב יוסיף שמחה בתפלה ומצינו תפלה נקרא חיי שעה (שבת יו"ד) ועבדתם את ה' א' וברך את לחמך והסירותי מחלה מקרבך וכן (חגי ב') מן היום אשר יוסד כו' מן היום הזה אברך עבודה שבלב נו תפלה ונקרא לחם ואמר קהלת לך אכול בשמחה לחמך מתוך ד"ת המשמתים לב וכמו שכתב רש"י לעיל במשנה כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת וכן בב"מ דף ק"ז עכ"ל - ועיין ג"כ בסה"ק מאור ושמש בפ' בראשית בפסוק יהי' רקיע ובפ' וזאת הברכה בפסוק ברך ה' חילו מענין הלימוד קודם התפלה פד כמה מועלת לכוון אח לב האדם לעבודת הלב זו תפלה

ואני אמרתי עוד רמז נאה לזה ממה שאמר דוד המע"ה אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך היינו מתי אוכל לאודך בתפלה ביושר לבב בלמדי תחלה משפטי צדקך - ע"כ ודאי מאד הי' טוב אם אפשר ללמוד בכל יום קודם התפלה בפרט לאנו עיפי הטרדא חלושי הדעת חיבור לחם העצבים המעצב אותנו מעת קום עד אחרי שבח בודאי מן הצורך מאד לשמח נפשינו בתחלה בד"ח אבל מה נעשה שהכל רצין ונחפזין לדרכן להלוך אחר בצען אבל בשבת שהאדם נח ושובת מכל זה בודאי מן הצורך ומן הראוי לקבוע עח ללמוד קודם התפלה וע"כ דייק התדב"א ואמר ישכים אדם וישנה "בשבת" דייקא בשבת שהכל מופנין מכל טרדא אז לא יתפלל האדם עד שילמוד תחלה ע"כ יש לשבת מנהג גליל התחתון שמאחרין קצת התפלה בשבת כדי שיהי' פנאי לקבוע עת ללמוד קודם התפלה ודו"ק

ואגב אומר עוד מה שלא נראה לי מה שראיתי גם פ"ק שבשבת ויו"ט אין כל הצבור נאספין ביחד בשעה חדא וקבוע להתפלל ברוב עם רק עושין אסופות שונות בהרבה פעמים ומתפללין בהרבה פעמים ועיין בסה"ק רחמי אב בערך תפלה שצעק על מה שעושים כמה מנינים זא"ז אפילו בימי החול דוכי על זה נאמר הן אל כביר לא ימאס וכל בי עשרה שכינתת שריא וכבר אמרו אינו דומה מועטים עושין מצוה למרובין עיי"ש

וכש"כ בשבת ויו"ט דחוץ טעם הנ"ל עוד יש טעם לזה מדינא דאורייתא דעיין בבית יוסף סי' תפ"ז שהביא בשם הרמב"ן בטעם מקרא קדש הנאמר ביו"ט שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו כי מצוה היא על ישראל להקבץ בבית אלקים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפלה ובהלל כו' והנה מקרא קדש מלשון קרואי רעדה כו' על כנופיא וקיבוץ עכ"ל קפא) הרי בפירוש דהמצוה ביו"ט דהתפלה יהי' בכנופיא ובקיבוץ רב ועתה איך ולמה אין נאספים כל הצבור לעת קבוע להתפלל יחד וסהדי בשחק שמעצמי הרגשתי בזה מכח דברי הב"י הנ"ל ואחרי מופלג האיר ה' עיני לראות בשו"ת מהר"י אסאד או"ת סי' ק"א שגם הוא התרעם ע"ז מכח דברי הב"י הנ"ל והביא שגם מורו רבן של ישראל מהר"מ בנעט ז"ל אמד דכל שהם רבים טפי עדיפא טפי וכפי ששמעתי התקין כן בעירו שיתפללו הכל ביחד בפ"א מטעם הנ"ל ועיין בש"ע התניא ריש ה' שבת ששבת בכלל מקראי קדש הוא וא"כ ממילא גם בשבת צריך לעשות כן וכל מאן דמיישר חילו יבטל מנהג הרע הזה ויתקן לעשות מנין א' קבוע וגדול ויהי' ממזכי הרבים ויתקדש שה שמים על ידו ואין כונתי לבטל המנינים הקבועים במקומות שונות ולילך למקום א' רק כונתי דבמקום א' לא יתפללו בהרבה פעמים (ועיין מה שכתבתי לעיל גבי פורים) ודו"ק

וכדי להבין גודל מעלת התפלה אף מפשוטי העם אביא כאן מה שמצאתי בתשו' הרשב"א סי' תכ"ג וכה לשונו ועל ענין התפלה שאמרת כי בלתי הכוונה נחשבת כמאומה לעובד באמת כי הכונה יסוד הכל אבל הכוונות רבות זו לפנים מזו כפי ריבוי הידיעות והשגות מן הקטן שבאישים ועד משה רבינו ע"ה ולפי השגת כל א' וא' ימצא תן והמדרגה הראשונה שבכוונות שכל ישראל עומדים עליה הוא שהכל יודעים ומודים שיש אלוה יתברך מחוייב המציאות חידש העולם כרצונו כאשר רצה ושנתן תורה לעמו ישראל בסיני תורת אמת וחקים ומשפטים צדיקים ולו אנחנו ולפניו נעבוד והוא שצונו למסור נפשינו אליו בקראינו השם ואליו נודה ולפניו נתפלל כי מאתו נמצא הכל והוא המשגיח והמשקיף על מעשינו לגמול ולשלם שכר ועל הכונה הזאת יתפלל כל המתפלל כישראל ואפילו הנשים ועמי הארץ וכלם מקבלים שכר חלף עבודתם אשר הם עובדים ואפילו מי שאינו יודע לכוין המלות ומחליף מלה במלה מקבל שכר על הכוונה הכללית וכן אמרו ז"ל ודגלו עלי אהבה וחס ושלום למנוע מהתפלל כל מי שאינו יודע לכוין בכוונות שמכונים אליהם גדולי החכמים ולא לרפות ידיהם שאם אתה אומר כן נמצאו הקטנים והנשים ועמי הארץ נמנעים מן התפלה ומן המצות ולא אלו בלבד אלא אפילו כל המון ישראל זולתו אחד או שנים בדור וכבר אמרו חכמי האמת ז"ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא עכ"ד המתוקים מדבש ומנופת צופים: קפב

) ועם דבריו הקדושים הנ"ל זכיתי להבין דברי הזה"ק פ' ואתחנן ד' רס"ג מובא בספר יסוד וש"ע בשער הראשון סופ"ב דהחיוב ליראה את השם הנכבד באורח כלל ובאורח פרט וכן מובא בראשית חכמה בשער היראה בפ"א עיי"ש - ולא הבנתי בדרך פשוט מהו אורח כלל ומהו אזרח פרט ואין לי עסק בנסתרות - אמנם עם דברי אדונינו הרשב"א הנ"ל יובן היטב גם בפשטות דאורח כלל הוא כמו הכונה הנ"ל ששי"ת הוא שורש הכל וכדברי הרשב"א הנ"ל באריכות ובאורח פרט הוא למי שחוננו השם בהשגה יתירה ויודע ומבין יסוד וכונה כל מצוה ומצוה ואם דאין אדם יורד לסוף סוד כל מצוה ומצוה אף אם השיג כל מה שיש להשיג בה כאשר כתב