משנה שכיר חלק א רכה

הוי מצורך הפרוסה דלא חשוב כלל הפסק ושרי לעשות כן אף לכתחלה ואינו דומה לנידון הטו"ז בס"ק טיו דאוסר לחלק לכתחלה משום דלא ירויח כלל בחלוקה זו ואדרבא יהי' הפסק לכולן אבל בני"ד דפסח גם הוא מודה דשרי לכתחלה ומטעם שכתבתי

עכ"פ נראה פשוט דזה הי' טעם דרבינו רבן של ישראל הח"ס זיל שלא רצה לאכול תחלה, ואח"כ לחלק להמסובין רק חילק קודם לב"ב כדי שלא לגרום להם הפסק גדול בהמתנתם עליו

אמנם לברך שתי הברכות היינו גם ברכת אכילת מצה בפ"א לא הי' רוצה אם שכבר הסכימו כן בטור וש"ע כדי לצאת ידי הדעות לשרך גם ברכת אכילת מצה על השלימה כמובא בטור ובב"י ריש סי' תע"ה מפני דהי' רוצה לצאת ידי דברי התוס' בפרק ע"פ הנ"ל שכתבו דהכא שהוא חובה צריך תכיפה גדולה בכפליים משאר ימות השנה שלא יהי' הפסק כלל וכלל אף בחלוקת הפרוסה להמסובין דשרי בעלמא הכא אף זה לא יאות למיעבד ע"כ אם יברך תיכף ברכת אכילת מצה ואח"כ יחלק שוב לא יהי' תיכף ומיד שהוא מורה על בלי הפסק כלל וכנ"ל לא לו ולא לאחרים (ותלמידי בן אחותי הב' המופלג כמו"ה שלמה נ"י עוררני דאף זולת החלוקה לאחרים יש הפסק בבציעה לחוד אם יברך אכילת מצה כשהוא שלימה ולא תשוב תיכף ומיד לדעת התוס' שהתכיפה הוא בלי הפסק כלל וע"כ נטל מרן ז"ל הזיתים סמוך לפיו ויפה הפיר) וע"כ יעץ עצה לברך רק המוציא על השלימה כדי לצאת יד"ח לח"מ ואח"כ לחלק לכל המסובין לכל א' חלקו המגיע לו ואחר שכבר יהי' ביד כל אחד מהמסובין הזיתים הצריכין לאותו לילה יקחו כלם הזיתים סמוך לפיהם ויברכו ברכת המצה ויאכלו תיכף ממש בלי איחור כלל ובזה יצאו ידי דברי תוס' הנ"ל דיהי' תיכף ומיד הטעימה לברכה בלי הפסק כלל וכלל אפילו בהגבהת היד עם הזיתים לפי האוכל מה שלא הי' אפשר לעשות כן אילי לא הי' בידן תחלה שני הזיתים כמובן - ואפשר דהיינו טעמא שצוה לכל א' וא' שיברכו לעצמן ולא הי' רוצה להוציאם בברכתו שלא ישהה על אחרים שישמעו ברכתו או שמא כיון דקירב הזיתים סמוך ממש לפיו אולי לא ישמעו היטב עי"ז ברכתו וגם לא רצה שיתעסקו בשמיעת הברכה מהאחר רק כל א' יהי' במהירת הזיתים לברכה מה שלא הי' אפשר אם הי' מוכרח לשמוע הברכה מפי האחר ע"כ צוה לברך כל א' לעצמו בן נראה פשוט כטעמא דמילתא ומה שחילק הזיתים בשתי פעמים ולא בפ"א באמת אכתי לא ידעתי למה אולי כדי ליחד המצה לכל א' מהברכות בפ"ע - אבל דע בטח בלי שום ספק דדברי רבינו מיוסדים על דברי תוס' הנ"ל וכמו שביארתי דבריו וזה פשוט וברור לענ"ד

ועתה נבא לדידן להלכה למעשה איך נעשה אנן בדבר זה ואומר אם כי רבינו הח"ס רב גוברי' לקבוע הלכה כשי' התוס' לחוד, אף נגד הכרעת הטור וש"ע אבל אנן וודאי שלא לזוז מהפסק הש"ע אף זיז כ"ש ועלינו לעשות כאשר הוסכם בש"ע ונושאי כליו לברך שתי הברכות יחד וכן קבע להלכה בש"ע התניא וכן נוהגין בכל העולם אבל עכ"פ שפיר יש לחוש פג הפסק של האחרים דכיון דגם על האחרים מוטל החוב לברך שתי הברכות על השלימה א"כ הבוצע הוא מוציא אותן בשתי הברכות או לרווחא דמילתא יברכו עמו בפ"א (עיין מטה אפרים סי' תרי"ט סעי' י"ב קעו) דכל אחד יברך בלחש ולא יהי' דעתו לצאת בברכת הש"ץ וימהר לסיים כדי שיפנה אמן על ברכת הש"ץ אבל חידוש שלא הזכיר מהשל"ה במס' יומא דכתב שלא ישר בעיניו לעשות כן ולדידי' עדיף שלא יאמרו הצבור כלל רק יכוונו לצאת בברכת הש"ץ) וע"כ צריך לחוש שלא יהי' הפסק גדול להאחרים מהברכה עד שעת האכילה ומה גם באכילת מצה דהחיוב של התכיפה הוא בכפליים מבעלמא כאשר הבאתי מתוס' דלעיל ואם ימתינו המסובין עד שיאכל הבוצע שני הזיתים יגרום להם הפסק גדול ע"כ עדיף שיהי' להבוצע במעט הפסק היינו בחלוקה שמחלק הפרוסות לאחרים שהוא מעט שיהוי משיעשה להם משיהוי גדולה בהמתנתם על אכילתו שני זיתים יחד שהיא שיהוי הרבה יותר משהוי דחלוקה וכבר הבאתי לעיל דבאופן זה כ"ע מודים דמותר לחלק קודם ואח"כ יאכלו כולם בפ"א אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר מה שאמרו חז"ל ניחא לי' לחבר שיעשה איסור זוטא ולא יעשה חברו איסור רבה - אמנם כ"ז במסובין מועטין היינו שלא ישהה בחלוקת הפרוסין כ"כ כמו שישהה באכילת הזיתין כמו שהיא עפ"י רוב אצל סתם בעל בית משא"כ היכא דישנם מסובין מרובין דשיהוי דחלוקה יהי' שיעור גדול יותר משיהוי דאכילה אז באמת ראוי לעשות כמו שאמרו בפסחים ד' קט"ו ע"ב דהביאו מצה לפני כל א' וא' כדי לקיים תיכך לברכה טעימה ובאמת היא לפלא לשי' התוס' הנ"ל למה אין אנו נוהגין כן גם בזה"ז בשלמא לשי' הרשב"ם שם דלאו משום תיכף לברכה טעימה עשו כן ואין חילוק לדידי' בין תיכף דמצה לתיכף דשאר ימות השנה א"ש למה שאין אנו נוהגין כן וכמו שכתב שם הרשב"ם הטעם ואין בחלוקת הפרוסין שום הפסק ומטעם שכתבתי לעיל דאין זה חשוב הפסק וכמו שכתב המג"א בס"ק י"ט שם (ובאמת מהש"ס מוכח כמו הרשב"ם דקאמר שם דהביאו גם כן חרוסת לכל א' וא' ולגבי חרוסת לא שייך סברת התוס' כמובן) אבל לשי' התוס' דהוא משום תיכף דברכה קשה באמת למה לא כתבו הפוסקים לעשות כן להביא מצה לפני כל א' וא' גם בזה"ז ושום א' מהפוסקים לא הביאו לחוש לדברי תוספות הנ"ל אף הב"י דמביא כל הדעות בספרו הארוך שעל הטור לא הביאו שם וצע"ג בעיני ודו"ק

ועוד יותר קשה על רבינו בעל ח"ס דחש לשיטת התוס' וכמו שכתבתי למה באמת לא עשה כמו שאיתא בש"ס לתת לכל א' וא' מצה בפ"ע והי' יכול לצאת גם ידי הפוסקים והלכה פסיקה בש"ע הנ"ל וגם לא הי' הפסק כלל גם לגבי ברכת המוציא משום דכל א' הי' מברך לעצמו שתי הברכות בפ"א והי' אוכל תיכף בלי הפסק ויותר הי' עדיף להנהיג לתת לפני כל א' וא' מצה בפ"ע כדי לקיים שיטת התוס' הנ"ל וכמו שהי' בזמן הש"ס ובזה הי' מקיים ג"כ שיטת הטור והש"ע לברך שתיהם יחד וכמו שהוא מנהג העולם ממה שהנהיג לחלק הברכות וכנ"ל שהוא נגד הטור והש"ע וצ"ע להבין דעת קדושים ועיין רדב"ז ח"א סי' תפ"ח שהביא ג"כ שהוא מנהג אבותיו ורבותיו כן לברך שתיהן בפ"א על השלימה וגם לא הניח כלל השלישית מידו (לא כמו שאנו נוהגים להניח אחר ברכת המוציא את השלישית ולאחוז רק הפרוסה והעליונה ומברכים ברכת המצה והוא לא רצה בזה כדי שלא לגרוס בזה הפסק שיהוי בין ברכת המוציא לאכילה) כדי שלא להפסיק כלל בשום שיהוי בין ברכה לאכילה ועיי"ש

ועוד קשה לי על מנהג רבינו הח"ס ז"ל לשיטתו דלא הי' חש לברך אכילת מצה על השלימה והי' מצוה להאחרים לברך על המצה בפ"ע א"כ הי' יכול לעשות כך היינו שהוא שהי' הבוצע יברך תיכף אחר המוציא ברכת אכילת מצה על השלימה והי' יוצא בזה ידי שיטת הטור וש"ע ויאכל תיכף כדי לצאת שיטת התוס' והמסובין ימתינו עם ברכת האכילת מצה עד אחר אכילתו ואח"כ הי' נותן הפרוסות לכל א' וא' והי' הם מברכים על אכילת מצה ונמצא דגם באופן זה הי' להם תיכף לברכה טעימה גבי אכילת מצה והי' הוא מרויח שהי' יוצא לכל הדעות וגם הם היו יוצאים ידי שי' התוס' כמו עכשיו כמו שהי' מנהגו שלא יצאו רק לדעת התוס' בלחוד וצע"ג למה באמת לא נהג כן

ועכצ"ל דאה כן הי' עושה הי' בזה הפסק גדול להאחרים בין ברכת המוציא שהי' מוציאם בשביל לח"מ לאכילה והי' חש בשביל הפסק דאחרים - הרי דהוא הי' חש על הפסק דאחרים גם בשביל ברכת המוציא לחוד א"כ כש"כ לדידן דמברכינן גם ברכת אכילת מצה על השלימה וממילא דצריך שיהא כל הב"ב מברך שתי הברכות בעת שמברך בעל הבית או לצאת בברכתו בשתיהן כש"כ וכש"כ דצריך לחוש על הפסק דאחרים דהא התיכף של ברכת אכילת מצה הוי יותר מתיכף דברכת המוציא לשי' התוס' הנ"ל א"כ בוודאי דאין ראוי שימתינו האחרים על אכילתו שיהוי מרובה כ"כ רק שיחלק קודם אכילתו - וכן יש לדייק מלשון המרדכי בסדר הפסח שעשה שכתב בזה"ל ואחר שבצע יתן לכל אחד כזית מכל אחת ואחת עכ"ל עיין נשמת אדם כלל ג' סי' ט"ו שכתב בשם הגאון בית מאיר דיותר יש ללמוד מסתימתן של ראשונים מפירושן של אחרונים עיי"ש - א"כ מדסתם המרדכי ולא כתב ואחר שבצע ואכל ברור שדעתו לחלק תיכף אחר הבציעה וכמו שכתבתי בפנים וגם מדכתב ואחר שבצע יתן לכל א' כזית מכל אחת ואחת משמע דלא הי' מחלק רק פ"א אחר הבציעה וכמנהגנו ולא כמנהג רבינו הח"ס ז"ל ודו"ק - ומדלא כתב ואחר שבצע ואכל יתן כו' משמע דתיכף אחר שבצע לו לעצמו יתן לאחרים - וכן יש לדייק מלשון של הקיצור ש"ע שכתב בסימן קי"ט וז"ל ובוצע מן העליונה וגם מן הפרוסה מכל א' כזית וכן הוא נותן לכל א' מבני ביתו ואוכל שניהם יחד עכ"ל מלשון זה נמי מוכח דסובר דמחלק קודם אכילתו וכן נלע"ד להלכה ולמעשה ודו"ק

ד' צו ט' ניסן תרפ"ו לפ"ק פישטיאן יצ"ו

הק' ישכר שלמה טייכטדאל

סימן קד

אדם אחד מאלף מצאתי מעודו ידו הדה בין סוחרי וכנעני הארץ ובכל אלה מחוץ לד' אמות של הלכה אותו לא מצאתי ה"ה ידי"נ עוז פאר הזמן וזיו עדתינו הרב הגדול בתורה וביראה החריף ובקי נפלא בכל מקצעות הש"ס וש"ע איש גבור חיל פוסק בתורה יומם וליל כש"ת מו"ה משה מרדכי מאנהיימער נ"י (זצ"ל) פק"ק פישטיאן יצ"ו מתלמידי תקיפא לדודו הגאון המובהק כ"ק מרן ר' חיים צבי מאנהיימער זללה"ה אבק"ק אונגוואר יצ"ו

אחדש"ה באהבה עתה באתי בנידון שאמרתי לו בפורים העעל"ט אודות הבית המדרש דקהלתינו שהמנהג בכל השנה להתפלל בכל יום במנינים שונים היינו עשרה שבאים בבית המדרש תחלה מתפללין ואח"כ כשהם גומרין ובאים אחרים עושין מנין מחדש וכמנהג בכל עיר גדולה רבתי העם ובסתם הי' זמן התפלה בימי האדר בשפה האלב זיעבען ובפורים שהוא אחד מהשכמות קבעו זמן תפלת שחרית לשעה זעקס אך יש מנין שמתפללין תמיד בהשכמה עוד קודם זמן הנקבע לשחרית פ"כ היו מתפללין גם בפורים קודם שעה ששה וקורין המגילה לעצמן ואמרתי לו שלדעתי לא יאות למיעבד הכי היום בפורים לחלק הצבור למנינים שונים רק ראיי לתקן שהכל יבאו לזמן הנקבע להתפלל יחד כדי לקרות המגילה ברב עם הכל בפעם אחת וגם אלו שדרכן תמיד להתפלל בהשכמה ימתינו על זמן תפלת צבור הכללי מטעם שאבאר בעזה"י

ולכאורה הי' נראה דהני שעושין השכמה גם בפורים ואינם ממתינין על תפלת הצבור שפיר עבדי ממה שמבואר בר"ה ד' ל"ב ע"ב דזריזין מקדימין למצות דוחה מעלת ברב עם הדר"מ עיי"ש - אך כבר כתב מרן הח"ס בספרו תורת משה בפ' תצוה בסוגיא דתדיר דדברי הש"ס הנ"ל אמורין דווקא במקום דאין המצוה משובחת בעצמה ע"י האיחור רק מעלת ברב עם לחוד איכא דעי"ז לא ניתוסף שום הידור למצוה עצמה בזה האופן שפיר זריזין מק' למצות עדיפא אבל במקום שהמצוה גופא תהי' משובחת יותר ע"י האיחור אזי נדחה מפלה דזריזין מל"מ ומשהין את המצוה כדי לקיימה יותר משובח וכמו שפסק הרמ"א בסי' תכ"ו גבי קידוש לבנה וכן מסיק להלכה הח"צ בסי' ק"ו וכן פסק המהר"מ שיק או"ח סי' מ"ה ובחלק אה"ע סי' א' ועיין ג"כ תשו' ריב"א סי' מ"ו ובתשו' נחלת בנימין סי' י"ג י"ד ט"ו באריכות מזה: קעז

) ונחזי אנן גבי קריאת מגילה דגלתה הפסוק משפחה ומשפחה דכהנים מבטלין עבודתן בשביל קריאת המגילה ובתוס' שם הקשו וא"ת ויעשו עבודתן מיד ואח"כ יקראו המגילה לבדם וי"ל דטוב לקרות עם הצבור משום דזהו טפי פרסומי ניסא עכ"ל: