משנה שכיר חלק א רכד

עצמו בשבועה אחד על שני הטענות

- ע"ד יש לפקפק על תפיתסה בלי כל הנ"ל כיון שיש כאן יתומים מבת א' ולהם תביעת שטר חצי זכר ואם תתפיס הרבה לנזונותי' תפסיד החוב של היתומים הללו ולאו כל כמינה עיין ב"ש סימן ק"ב ס"ק ב' וק"ל כם

- וכתובה מהיתומים תפסיד או זה היורש צריך לשלם לה כתובה כשיעור המגיע לחלקו ולפ"ז תוכל היא להשביעו שבועה דאורייתא גם על ממון גניבה (אולי צ"ל גניזה) שנתנה לו והיא מפסדת על ידו וק"ל - לא נשאר לי העתק מזה ע"כ אם עוד יצטרך בענין זה צריך להזכירני מה שכתבתי. ואחתום בברכה א"נ

משה"ק סופר מפפ"ד. העתקתי תשובה הזאת מכתיבת יד קדשו ויען שהנייר הי' קרוע מאד וגם הדיו היתה אוכלת מקים התיבות מחמת יושנו ובקושי גדול הייתי יכול לקרותן ולהבין משמעתי והיכא דלא יכולתי לידע את המלות ותיבות ציינתי בנקודות והמבין יבין על מה הדברים סובבים כי גם השאלה חסרה ומובנת מתיך התשובה וברוך השם שזכני להציל תורת משה רבינו משיני העת וזכותו יעמוד לי להאיר עיני באור התורה ולא ימוש התורה מפי ומפי זרעי וז"ז עד סוף כל הדורות אכי"ר

- וברוך השם שסיימתי ספרי כדבר טוב ואין טוב אלא תורה תורת משה ספרא רבא דישראל זי"ע ועל כל ישראל אמן ואמן

סימן קג

נשאלתי מהרבני המופלג בתורה הנגיד מו"ה אהרן וועלדלער נ"י מפה איך לנהוג בליל הסדר בחליקת הזיתים של המוציא ומצה לבני הבית אם יאכל הבוצע תחלה את שני הזיתים והמסובין ימתינו עד אחר שאכל ואח"כ יחלק לכל א' וא' את השני זיתים או יחלק תחלה להמסובין ואח"כ יאכלו כלם הבוצע עם המסובין יחד ע"כ שאלתו קעה

) תשובה. באמת הוא דבר שצריך בירור ושמעתי מרבנים גדולים שנסתפקו ג"כ בזה וחפשתי בספרי האחרונים שנתחדשו בימינו קובצי דינים חדשות שונות ולא מצאתי לא' שיעורר וידבר מזה ואני הייתי סמוך על שלחן מו"ח (מז"ר) הגאון הצדיק אבדק"ק בוסערמין ז"ל וראיתי שהי' נוהג לחלק תחלה להמסובין ואח"כ אכל והוא הי' תלמוד מובהק להגאון רבן של ישראל מהר"מ שיק ז"ל ולא הניח שום מנהג שראה אצל מורו ובטח גם הוא הי' נוהג כן וכן אני נוהג. אחריו להבחל"ח - וכעת אמרו לי איזה רבנים שיש חשש הפסק להבוצע במה שמחלק קודם האכילה ואמרתי לירד לעומקה של הלכה בעזה"י

והנה ידי"נ הגאון מהר"ר יצחק ווייס שליט"א הראבדק"ק ווערבוי עוררני על מה שנמצא במנהגי הח"ס ז"ל בזה"ל לקח הג' מצות העליונה עם התחתונה והפרוסה באמצע בירך המוצא והמסובין ענו אמן ולא בירכו המוציא כלל וכן בכל שבתות ויו"ט שצריכים לח"מ ופרס כזית לכל אחד מהמסובין ואח"כ לקח הפריסה ופירס כזית שוב לכל א' מהמסובין ולאחר שפירס לפני כולם לקח השני זיתים סמוך לפיו ובירך עם המסובין ביחד על אכילת מצה והכניס מהם מעט מעט לפיו ולעסו והניחו בצד הפה על הלחי השמאלית ולאחר שלעס כל השני זיתים בלען בב"א עכ"ל

וכתב לי ידי"נ הגאון הנ"ל שנסתרה לו דרכו של רבינו זללה"ה מדוע לא בירך שתי הברכות יחד וגם למה הפסיק בחלוקה בין הברכות ונעלם ממנו כוונתו - ובאמת הוא פליאה עצומה שהוא נגד דעת הטור וש"ע ריש סי' תע"ה ועיין בטו"ז סק"ב שתמה על המהרש"ל במה שהי' מחלק הברכות המוציא על השלימה ואכילת מצה על הפרוסה שהוא רק לחד דעה ומשמעות הטור הוא לצאת ידי שניהם ולומר הברכות תרופות זה אח"ז ואח"כ יבצע אותם בזה אח"ז וכן הוא בטור סי' תפ"ו שהבציעה יהי' כאחד עכ"ל הטו"ז בהקשותו על הרש"ל ועיין ג"כ בח"י שם סק"ב דכתב דיברך שתי הברכות טרם ישברם דכן הוא הסכמת האחרונים וא"כ גדלה התמי' על רבינו זללה"ה מה ראה על ככה שלא לעשות כהסכמת הראשונים והאחרונים וכפסק הש"ע ונושאי כליו

וגם פלא דרבינו הח"ס כמאן עביד שמעתי' דלא כמאן דגם הרש"ל דחילק הברכות כתב בפירוש שלא לבצוע מהשלימה שבירך עלי' המוציא עד שבירך על הפרוסה על אכילת מצה ויבצע משתיהם, והח"ס ז"ל הי' ביצע מהשלימה תיכף אחר שבירך עלי' המוציא ושוב הי' בוצע שנית מהפרוסה קודם הברכה והוא דלא כהרש"ל והשתא דעביד דלא כמאן - וגם קשה שהפסיק כ"כ בין הברכות בשתי בציעות למה לי' כל זה הלא הי' יכול לעשות הביצוע בפ"א משתיהם אחר ברכת המוציא ואח"כ יברכו ברכת אכילת מצה אם הי' רוצה לעשות כשיטה החדשה שלו - גם יש להפליא עליו במה שבברכת המוציא הי' מוציא את האחרים המסובין ובברכת אכילת המצה לא הי' מוצאם הלא עפ"י מה דמבואר בב"י סי' תע"ה בשם הה"מ בטעם דמברכין על אכילת מצה ולא לאכול הוא משום דבברכה זו מוציא עצמו ואחרים סמסובין ועיי"ש - וא"כ יותר מסתברא להוציא את אחרים בברכת אכילת מצה מבברכת המוציא וכל זה הוא פליאות גדולות על רבינו זללה"ה

ואחר העיון האיר ה' עינינו להבין עומק כונת רבינו ועל מה אדני דבריו הטבעו ושהם בנויים על דברי תו"ס פסחים קט"ו ע"ב ד"ה מצה שכתבו בזה"ל נראה דטעמא כדי שיטעום תיכף לברכה מיד כיון דזאת הברכה הוא חובה אבל בשאר ימות השנה דאין הברכה חובה אין צריך לטעום תיכף לברכה מיד עכ"ל - ועיין מג"א סי' קס"ז ס"ק י"ט שביאר כונתם אם שגם בשאר ימות השנה אסור בהפסק בין ברכה לטעימה לכל א' מהמסובין ואין יוצאין בטעימת הבוצע עכ"ז כיון דהאכילה של ליל פסח הוא חובה דאורייתא מה שלא מצינו זה בכל השנה ע"כ צריך בזה תיכף יותר גדולה משאר ימות השנה וע"כ בשאר ימוה"ש ימתין עד שיתן לו הבוצע פרוסת המוציא וחשוב בזה גם כן תיכף לברכה טעימה הכא נותנים מצה לפני כל א' וא' כדי שיטעום תיכף ומיד בלי הפסק כלל ולכן כפלו התוס' לשונם וכתבו תיכף לברכה מיד להורות על ריבוי התכיפה בכל מה דאפשר עיי"ש במחה"ש - הרי דבברכת אכילת מצה צריך שיהי' התכיפה בכל מה דאפשר בלי הפסק כלל וכלל לא והנה ברכת המוציא צריך להיות על השלימה בשביל הלחם משנה והנה כלם צריכים ללח"מ א"כ ממילא צריך להבוצע להוצאם כלם והברכה שהוא מברך הוא בעד כולם להוציאם - והגה באמת קיי"ל בריש סי' קס"ז דצריך לחתוך מעט קודם הברכה כדי שלא יהא הפסק בין הברכה לאכילה עיין טו"ז ומג"א שם והוא מתוספות ורא"ש ברכות דף ל"ט אע"ג דבסעי' ו' קיי"ל דלא הוי הפסק בדבר שהיא צורך פרוסה עיין בבי' בסי' קס"ז אבל כבר כתבו הפוסקים דהוא דוקא בדיעבד אבל לכתחלה צריך שיהי' בלי הפסק כלל

והשתא דצריך שהבוצע יוציא את כלם בברכת המוציא בלח"מ ואם הבוצע יאכל את שני הזיתים תחלה נמצא דהם יצטרכו להמתין עד שיאכל כל השני זיתים והוא יהי' בשיהוי גדולה הרבה ממה ששוהה הבוצע בחילוק הזיתים למסובין כין דצריך לדקדק ללעוס לאט לאט ולהניח על צד הלחי ולבלוע בפ"א כמובא לעיל בשם רבינו הח"ס וא"כ יהי' הפסק גדול להמסובין - ועיין בתשובת הרש"ל בסימן ל"ד מה שהקשה אהרא"ש המובא בטור וש"ע סי' קס"ה שהי' נוהג ליטול באחרונה. כדי שלא יהי' הפסק בין נטילה למוציא דהא אכתי יהי' הפסק להאחרים ומה חזית כו' ועיין מג"א בסי' קס"ו סק"ב ואף דמג"א כתב שם דעיקר קפידא בבוצע וכן הוא בטו"ז סי' קס"ז ס"ק ט"ו י"ל היינו דיקא היכא דהשיהות שוות שפיר כתבו מה לי הוא מה לי הם בכל ענין איכא הפסק ע"כ שפיר קפידא דלגבי' דידי' לא יהי' הפסק משא"כ היכא דאם הכל ימתינו עליו יהי' להם הפסק גדול יותר ממה שאם ימתין הוא עד שיחלק להם עדיף שיעשה הוא שיהוי מיעוט ממה שיעשו האחרים שיהוי גדולה על ידו וע"כ הי' דעת מרן הח"ס שלא יאכל הוא תחלה השני זיתים ואחרים ימתינו עליו כדי שלא יגרום להם שיהוי הרבה רק יחלק קידם אכילתו ומה גם דדעת הרמ"א בסי' קס"ז סעי' ט"ו דבכל פעם מותר לחלק קודם שיאכל הוא וכן הסכים בביאור הגר"א שם ואולי דבנ"ד גם הטו"ז מודה דעדיף לחלק קודם שאוכל דעד כאן לא השיג הטו"ז על הרמ"א במה שמתיר לחלק קודם שיאכל הבוצע אלא משום דאם יחלק קודם יהי' הפסק לכולם דהא ימתינו עליו באכילה כדקיי"ל דאין המסובין טועמים עד שיטעום הבוצע ואין גם אחד שיאכל מיד עיין שם בלבוש"ר משא"כ כשיטעום הוא תחלה מעט שהוא כרגע וליתא בזה שום גרם שיהוי לאחרינא לעיין לעיל סק"ז ודג"מ שם) ע"כ דעת הטו"ז דעדיף דיטעום הוא תחלה משא"כ הכא בפסח דישהה הרבה באכילת שני זתים ללעוס אותם תחלה ולבלוע בפ"א כמבואר במג"א סי' תע"ה וזה עולה בשיהוי גדולה והם שיצאו בברכתו ברכת המוציא ימתינו עליו כ"כ הרבה גם הטו"ז מודה דעדיף שיחלק להם בתחלה כדי שלא יהי' להם כ"כ הפסק דהא הטו"ז בעצמו כתב לעיל סק"ג דאין בזה משום הפסק כלל דהא בשבת אין חותך ורק משום זהירות בעלמא הוא (וכן דעת הפנ"י שם בברכות דף ל"ט עיי"ש) וכאן הביא הטו"ז ראי' מהא דחותך עיי"ש א"כ וודאי דגם הוא מודה דעדיף טפי לחלק קידם שלא יגרום שיהוי גדולה להמסובין ומה גם לדברי המחה"ש והגהות הח"ס שם שכתבו דמה"ט ל"ה החתיכה הפסק בשבת משום דהוא צורך ללח"מ עיי"ש א"כ גם כאן כיון דהם יצאו בברכתו והוא מחלק להם תחלה כדי שלא יעשו הפסק גדול בין פרוסה למוציא שוב הוי ג"כ מצורך הפרוסה ולא חשוב גם לדידי' הפסק דבפרוסה זו השתתפו כחדא בברכתו ומוכרח לחשוש על הפסקם כעל הפסקו וגם הדעת הטו"ז כדעת הב"י ומג"א סקי"ט עיי"ש בטו"ז סק"ח דהמסובין אינן יוצאין בטעימת הבוצע לענין הפסק וא"כ כיון דעושה זאת שלא יהי' הפסק להמסובין שוב