משנה שכיר חלק א רכג

דלמא הנכרי בישל בו בשר בחלב ואז אין לבשל בו שום דבר וליכא למימר כנ"ל ודו"ק ועיין יו"ד סימן ק"ג ש"ך ס"ק ח"י

- ואולם לפי"ז קושי' המחצית השקל במ"ע למה לי אך חלק, וליכא למימר משום טובל ושרץ בידו דהא אי מותר לשמש בו ל"ה שרץ וכנ"ל וי"ל דהשתא דכתיב אך י"ל נטל"פ מותר מדכתיב לגר אשר בשעריך דצריך להיות ראוי לגר ולא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא - אבל אי לא כתיב אך ה"א מי נדה כפשוטו מי הזאה וחידוש הוא בכלי מדין וכדס"ל לר"ע בפסחים מ"ד ע"ב ע"ש, ואין להקשות ולומר דבלא אך נמי הוי ידעי' דמי נדה הוא מים שנדה טובלת בהם והוי כלי מדין ככל התורה וזה עדיף טפי מלומר מי נדה הזאה ג' וז' ויצאו כלי מדין מכלל לידון בדבר חדש לאסור נטל"ש מגזרת הכתוב דזה אינו דהא השתא נמי אי מי נדה הוא מים שנדה טובלת בהם דהיינו מם סאה נמי יצא מן הכלל דהא מחטין וצינורות סגי להן ברביעית ועיין בתוס' ד"ה מים שהנדה כו' וא"כ עכ"פ צ"ל גזה"כ בכלי מדין וא"ש ועיין ט"ז יו"ד סי' ק"כ סק"ב

- ועוד י"ל ע"פ מה שהקשה הריטב"א לעיל ס"ז ע"ב דיה לא אסרה תורה אלא קדרה ביי למה נאסר כלל דהא ודאי עבר עליהם לילה אחת אחר שלקחום והוי פגם, ותי' שהיו שם טף ונשים שהחיו להם שבשלו בקצתם והיו בני יומן ע"ש - ולפי"ז א"ש דהזאת ג' וז' הוא מחמת טומאה. וא"כ אף אם בשלו בין הזאת ג' להזאת ז' אינו מעכב ההזאה ומ"מ הוי בני יומן מאיסור שבשלו לטף ונשים וק"ל - ובזה יש ליישב קושי' הרמב"ן פ' מטות אמאי לא צותה התורה להגעיל הכלים במלחמת סיחון ועוג ע"ש מה שתירץ ודבריו האחרונים שם תמוהים מ"ש דטומאה הותרה בציבור - ולהנ"ל ניחא דשם לא החיו להם טף ונשים י"ל כקושיית הריטב"א דודאי עבר עליהם לילה אחת עד שבאו אל המחנה ושוב הוי נטל"פ וק"ל

- עד כאן מחידושי מוח"ז הגה"ק ז"ל והוא כטפה מן הים מחידושיו שנשארו אחריו והם מפוזרים בעולם בין תלמידיו ואיזה מכתבי ידיו באו לידי ומחמת גודל ההוצאה לא יכולתי לדפוס יותר ממנו ואם יזכני השם אסדרם לחיבור מיוחד וליתנם בביה"ד ואבקש מאת כל א' שיודע שיש מכתבי ידיו שישלחם אלי וזכות הצדיק יגון בעדו, ומר גיסי הגאון מו"ה משה קליין מגראסווארדיין שליט"א שלח לי ג"כ תשובת רבינו הח"ס שכתב לתלמידו מוח"ז הגה"ק הנ"ל והיא עוד לא נדפסה ואתנה לה מקום בספרי וזכות רבינו רבן של ישראל יעמוד לי שיתקבל ספרי בעולם בעזה"י

- סימן ק"ב

שיל"ת פר"ב נגהי יום ה' ד' אדר תקצ"ה לפ"ק

שלום וכ"ט לתלמידי הותיק מלא עתיק הרב המופלג החרוץ ושנון כש"ת מו"ה מנחם כ"ץ נ"י אב"ד בק"ק ר"ד יע"א

נהיניתי מנעימת ימינו כי תליית הברכהו ה' בנוה שאנן השקט שליו ורענן למעלה חן ולמטה חנן עוד ירחיב ה' גבולו מעל מעלות בקודש הא לן בהרבצת תלמידים הא להו בעושר נכסים וכבוד אמן

- נפשו היפה בשאלתו להודיעו דעתי בעובדא דאתי לקמי' - הנה כל ב"ד דמדינתינו נוהגים שהיתומים מסלקים להאלמנה כשירצו כתשו' הריב"ש סי' ק"ז מובא ברמ"א סי' צ"ג סעי' ג' וכ' ריב"ש תקנה נכונה היא כדי שנח תתפס ככר זהב למזונותי' ותפסיד היתומים - וכ' שבית יעקב ח"ב סי' קכ"ד דתקנה קביע היא במדינתינו ושכן הורו ב"ד בק"ק פראג ומדינא צריכה לצאת גם מהדירה אלא שהסכים עם חכמי פפד"מ שמדירתה אין לזוזה ואבל מזונות המנהג כנ"ל וא"כ אין לה לתפוס יותר ממזונות ג' חדשים או ב' שנים אם היא מיניקת עב"ש סק"ז ועיין ח"מ ס"ק מ"א - נמצא מה שתפסה יותר משיעור הנ"ל מוציאין מידה

- ואמנם בשיעור הנ"ל פליגי הפוסקים ומספיקא דדינא אין להוציא מידה והיינו אם הי' בידה ממש - אך היא הפקידה בחיי בעלה ביד היורש דאורי' ומעתה בטל תפיסתה מתרי טעמי' א' דמשמע ממג"א רסי' ת"מ דעתו נוטה כש"ך - ואמנם בש"ך ח"מ סי' ע"ב ס"ק כ"ד פסק כן אך בס"ק כ"ה חזר בו ואין להוציא מהמוחזק ע"ש - וכל זה בשומר שקיבל שמירה וחזר להפקידו ביד בעליו אפשר לומר לא כלתה שמירתו בזה - אבל זו שבתורת תפיסה תפשה ולא שיהי' שלה לגמרי כי גם אם הוא בידה הוא כחזקת יתמי שאם מתה תחזור להיורשים ג"כ ולא הי' תפיסה שיהי' שלה ממש רק שתתפרנס ממנו אחת לאחת וכיון שהחזירו לבעליו ה"ל חזרה ממש לכ"ע לפע"ד - ולכל הפחות אין להוציא מיד היורשים המוחזקים עתה

- וגם כיון שכל עצמה דתפיסתה מועיל ספיקא דדינא הוא א"כ כיון שחזר היורש ותפס ממנה ותפיסה בלא עדים ובהתירא אתי לידי' פשיט' דאין להוציא מידו - ומכש"כ בממון דמעות אמרי' להוצאה ניתנה ואינו פקדון אלא . . . . . עיין בח"מ סימן רצ"ב סמ"ע סקי"ח (ונראה דצ"ל סקי"ז עיי"ש

) - ע"כ אין להאשה שום זכי' בכלים ומעות שביד היורש והוא . . . . . . ושאר יורשים אין להם עליו תביעת ברי כ"א עפ"י . . . . . . . א"א להשביע ועיין בש"ך סי' ע"ה ס"ק . . . . . . . . . . . . והאי איתתא קרובה היא ונוגע . . . . . . . . . . מ"מ ה"ד יכולין להטיל היסת היכא דאיכא רגלים לדבר אפילו שלא מן הדין

- ואמנם מה שנוגע לתכשיטי האשה אם הוא באופן לה . . . . . ונוטלת ויוצאת והוא כופר בזה נשבע נגדה היסת ואם היא מודה במקצת ישבע שבועה דאורייתא נגדה מ"מ אין יכול לגלגל לשבע גם על תביעת היתומים כיון דתרי גופי הוה אין לגלגל שבועה של זה לזה ומ"מ אם יחייבנו ב"ד היסת על תביעת היתומים כנ"ל וגם שבועה על תכשיטי האשה אם שני הצדדים רוצים יכול לפטור