משנה שכיר חלק א רכב

ההכשר לחמין הואיל ויצא לידון בדבר חדש דהיינו שיפה ה"נ הו"ל למתני' ההכשר לצונן דהוא נמי דבר חדש ועיין מ"ש לקמן אי"ה

- ראיתי בחי' אמ"ו הגאון האמיתי מהרמ"ס נ"י וז"ל מ"כ בכתבי הגאון מחצית השקל זצ"ל שביד נכדו הבח' מו"ה גבריאל זצ"ל שהקשה למ"ד לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא ל"ל מיעוטי דלא בעי היאת ג' וזיין מאך חלק ת"ל אי צריך ז' ימים הו"ל פגים ולא אסרה תורה אלא קדרה ב"י, ותי' דהוי סד"א כיון שהבליע בעצמו אינו פגום כמ"ש הר"ן הו"ל טובל ושרץ בידו משו"ה צריך הגעלה ואח"כ טבילה, אבל לא משום או"ה קמ"ל אך דלא בעי הזאה ג' ו"ז וממילא לא נאמר דהגעלה הוא רק משום טבילה ולא משום או"ה ובת יומא דוקא אלו דבריו ז"ל - ועדיין לא יצא י"ח עכ"פ מאי פריך ש"ס היכי משכחת לה דלמא באמת כן הוא דהגעלה משום דלא להוי טובל ושרץ בידו והרי יש פוסקים שסוברים כן ועיין בריטב"א ועיין רמב"ן פ' מטות ובסוף הפלאה בכתובות בליקוטים מבנו הגאון ז"ל עכ"ל הטהור עיי"ש מה שתירץ ותמצא נחת

- והנה באמת בלא דברי המחצית השקל הנ"ל קשה קושיא הנ"ל ועוד היכי ילפינן טעם כעיקר מגיעולי מדין דלמא ההגעלה הוא דלא להוי כטובל ושרץ בידו וכנ"ל

- ונ"ל דהתוס' הקשו לשיטת הסוברים דמגעילין ברישא משום טובל ושרץ בידו דאפילו חדשים צריכין טבילה ותנן נמי סכין שפה והיא טהורה אע"ג דלא טהורה לגמרי שהרי צריכא גיעול לחתוך רותח אפ"ה מטביל לחתוך צונן ע"ש - ולקשי' שני' י"ל דס"ל להנך פוסקים דשיפה מהני אף לרותח ויש ראי' דמגעילי' ברישא דכבר כתבתי לעיל במתני' דיש לדקדק אמאי לא תני נמי במתני' הכשר צונן ולהנך פוסקים ניחא דבמתנ' תני הלוקח כלי תשמיש מן הנכרים מה שצריך לעשות שיעלה הטבילה בתר הכי וכדתני בברייתא וכולן צריכין טבילה וכו' ולא אתא לאורוי' דיני הכשר ולהכי תני ההכשר לרותח דזה לא הוי כטובל ושרץ בידו, אבל מר עוקבא לקמן מיירי בהכשר הכלי שלא צריך טבילה כגון השואל כלי מן הנכרי או סכין של ישראל שנאסר ואשמעינן דבסכין צריך לצונן נעיצה וק"ל

- אמנם אי ס"ל דשיפה מועיל רק לצונן קשה קושי' התוס' וי"ל דאיתא בירושלמי דהטבילה הוא לפי שיצאו מטומאתי של גוי לקדשתן של ישראל ועיי' בריטב"א וס"ל לרשב"ם וסיעתו כיון דכלי סעודה אמורין בפרשה תינח אי לאחר הטבילה ראוי לתשמיש ישראל א"כ יצא בטבילה זו מטומאת נכרי לקדושת ישראל שפיר עלתה לו טבילה אבל אם לאחר הטבילה עדיין אינו ראוי לתשמיש ישראל מחמת איסור שבו לא הוי עדיין כלי סעודת ישראל והוי כמו זוזי דסרבלי ולא מהני טבילתו ולהכי חדשים צריכין טבילה ועלתה טבילה שראוין מיד לתשמיש ישראל אבל ישנים מגעילן ברישא שיהי' ראוי לתשמיש ישראל ול"ק קושי' התוס' מחדשים - ובזה יש להסביר הש"ך יו"ד סי' קכ"א סק"ד בשם הלבוש דאי טבלו אדעתא להשתמש בו צונן אף אם אח"כ רוצה לשמש בו חמין א"צ להטבילו שנית ואם טבלו אדעתא להשתמש בו חמין אף צונן לא ישמש בו עד שמטביל שנית יעו"ש - ולהנ"ל מובן שפיר דאי אדעתא להשתמש בו צונן וצונן יכול לשמש בו מיד א"כ מיד אחר הטבילה הוי כלי סעודת ישראל ושפיר עלתה לו טבילה ולא איכפת לן באיסור שבו רק שיהי' כלי סעודת ישראל ואם רוצה לשמש בו בתר הכי חמין יגעיל וא"צ טבילה שנית כיון דבא לקדושת ישראל בא - אבל אם דעתו להשתמש בו חמין אף שראוי לשמש בו צונן לא מהני טבילה דלא הוי לאחר הטבילה כלי סעודתו של ישראל הטובל ולא בא לקדושתו וק"ל

- והנה סכין סתמא עומד לשמש בו חמין וצונן אם שפה עד שראוי לשמש בו צונן וטבלה סתמא שפיר עלתה לו טבילה דשוב הוי כלי סעודה דעומד נמי לשמש בו צונן ול"ק קושי' שני' של התוס' מסכין שפה - ותוס' שהקשו מסכין שפה י"ל דס"ל דצריך להיות הכלי ראוי לאחר טבילה לכל מה שעומד ובסברא זו פליגי הרשב"ם והחולקים עליו

- והשתא שפיר ילפינן טע"כ מגיעולי מדין ול"ק דלמא הטעם הוא משום טובל ושרץ בידו דאי טע"כ לאו דאו' ומותר לישראל לשמש בו מיד אחר הטבילה א"כ שפיר בא לקדושת ישראל בטבילתו ולא חיישינן לאיסור שבו וכמ"ש לעיל ופריך נמי שפיר למ"ד נט"ל מותר היכי משכחת לה דאסר רחמנא דאי מותר לבשל בו לא הוי טובל ושרץ בידי וכנ"ל

- ובזה יש ליישב מה שמקשים העולם היכי ילפינן טע"כ מכלי מדין בכל איסורים דלמא הא דציותה התורה להגעיל הוא משום בשר בחלב פי' שבישל בו הנכרי חלב והישראל יבשל בו חלב או איפכא ובב"ח לכ"ע טע"כ דאורייתא ומנ"ל בשאר איסורין - ולהנ"ל ניחא דאי טע"כ בשאר איסורי' ל"ד ומותר לשמש באותו כלי כל דבר חוץ מבשר או חלב - א"כ עדיף מסכין הנ"ל ושפיר בא לקדושת ישראל בטבילתו ולמה צותה התורה להגעיל תחלה משום טובל ושרץ בידו דכתיב תעבירו באש ואח"כ וטהר ובמי נדה וכו' הא שפיר מצי להטביל תחלה. אע"כ טע"כ בכל איסורים ואינו ראוי לשמש בו כלל ושפיר הוי טובל ושרץ בידו ולהכי צריך להגעיל תחלה מאיסור שבו וק"ל

- אמנם יש לפקפק קצת לפמ"ש לעיל בשם הש"ך דתלוי בדעת הטובל, י"ל דלהכי הצריך הכתוב להגעיל תחלה אף משום בשב"ח כגון שהנכרי בישל בו חלב והישראל הטובל ריצה לשמש בו בשר או איפכא ולהכי לא עלתא לו טבילה בלא הגעלה תחלה, ויש לחלק בין מ"ש הש"ך בסתם כלי העומד לשמש בו חמין ובין הך דהכא מבשר לחלב ודו"ק

- וכ"ז היא אי אמרינן דאם כבר נעשה בשר בחלב הרי הוא כנבילה וקושי' העולם הוא רק הנכרי בישל בו בשר והישראל יבשל בו חלב אז י"ל כנ"ל - אבל אי אמרי' דאף לאחר שנעשה בשר בחלב הטע"כ מדאורייתא אף אם בשאר איסורי' לאו דאו' קושי' העולם במקומה עומדת