משנה שכיר חלק א רכא

המוח שבעצמות נקרא בשר ויש לו דין בשר עיין פסחים פ"ה וגם ע"ז נאמר בשרו עליו יכאב ומה שרוצה הנו"ב להתיר בעצמות הוא דוקא דומי' דרקב בעצמות יבשות שאין בהם שום מוח ולחלוחית והוא מיירי שם מאותם שנקברו כבר יותר ממאה שנים אבל במשך עשרים שנה לא פסיקא מילתא והאבן עזר' ז"ל ל"כ אלא העור והבשר ירום תולעים ויבאש אבל העצמות עדיין אינם יבשות לגמרי ובזה יש להשוות שיטת הפוסקים וליישב כמה קושיות שהביא כבוד מר ידידי נ"י ודו"ק

- ועוד בלתי ספק היתה האשה עדיין כשרה כדרך הנשים צדקניות קודם עשרים שנה ובפרט שכבר קבלה הדין שלה, ובעלה וזרעה הם בל"ס מפריצי הזמן הפוקרים בתוה"ק ובתחה"מ כדרך האנשים המקבלים "האדעל" ואין קוברין צדיק אצל רשע אפילו רשע קל אצל רשע חמור וטוב שכן קרוב מאח רחוק ובל"ס לא יקבלו אבילות אפילו על שעה חדא ויוליכוה על דרך המתחדשים ואנן סהדי דניחא לה להיות כבודה במקומה מונח תשכב וערבה שנתה באין מחריד, ועוד האיכא כא משום ניוול כמש"ה כבוד מעכתנ"י - ועוד מטעם אחר אשר הוא כמוס אתי אין ראוי להקל ולהתיר לפנות ממקום למקום בזמנינו - ואם זה האיש גבר אלים הנה אין כבודו מחויב לצאת בחרב לקראתו כ"א לעשות את שלו ולהורות עפ"י התורה שאין רשאי לעשות כן ובזה יצא ידי חובתו ואם אותו האיש לא ישמע לקולו הקולר תלוי על צאוורו וכבוד מעכ"ת נ"י את נפשו הציל ותו לא מידי

- דברי אוה"נ בלונ"ח דש"ת חותם בכל חותמי ברכות באהבה רבה ובשים שלום וימחול להודיעני איך נפל הדבר וכחכמתו יעשה לדבר על לב הבעל בדברים רכים הלא היא רוצה לכבדה ואמת יותר כבוד הוא לה שתשאר במקומה במנוחה ואל יגלה לו שום טעם למה ומפני מה כ"א כך היא הדין ואם ישמע לדבריו מוטב ואם לאו אין עליו אחריות וה' ירים קרן עמו וישראל ויוליכנו קוממיות לארצנו ושמחת עולם על ראשינו כאות נפשו הטהורה ונפש ידידו המברכו ומצפה לישועה

- פה נעהלים תע"א א' לסדר בהעלותך תר"ן לפ"ק. דוד ה"ק

אמר המחבר חתן הגאון המדבר ז"ל מעשה כזו בא לידי תיכף בתחלת בא לכאן פישטיאן יצ"ו שא' מפריצי הזמן רצה להוביל אמו הקבורה פה לעיר וויען להיות נקבר אצל בעלה המונח שם וההוא אמר שזאת היתה רצון אמו ורק מחמת שערורת המלחמה נשתהה פה שלש שנים והוא באחת עמד בדעתו שיש לו רשות והורמנא דמלכות ע"ז ואינו שומע לקול הורים והח"ק שאלוני ע"ז ואמרתי להן שאין להתיר והם אמרו שלא ישמע לקול המורה עפ"י התירה וקראתיו שיבא אלי ובקושי בא ודברתי על לבו דברים כאלה שכתב חדומו"ח ז"ל וב"ה נעתר לדברי וביטל דעתו מפני דעת התורה והנאני מאד שזכיתי לכוון לדעת אדמו"ח הגאון הצדיק ז"ל והמחי' חיים יחיינו מיומים ויביאנו בקרוב לירושלים אמן כן יהי רצון

- סימן ק"א

סימן זה הוא מחידושי מוח"ז הגאון הקדוש חכימא דיהידאי מרן ר' מנחם כ"ץ הנקרא בפי העולם ר' מנחם פראסניטץ מגדולי תלמידי רבינו הח"ס זלה"ה שהי' אבדק"ק צעהלים וגודל חביבתא דרבינו הח"ס ז"ל לתלמידו הלזה ביחוד מובא בחוט המשולש עיי"ש - ואעתיק מחידושיו שכתב בכת"י קדשו אות באות כדי שיעלה שמו וזכרו לנצח בספרי וזכותו יעמיד לי לשבת באוהל תורה מרוב טובה ואורה אכי"ר

- וזה לשונו

בעזה"י מה שחנני הי"ת סוף ע"ז שבת הגדול תקצטית לפ"ק

ממתני' הלוקח כלי תשמיש מן הנכרים את שדרכו להטביל כו' כ' הריטב"א בשם רא"ה מדנקט לישנא דכל שדרכו אתא לאשמעינן דמסתמא אין לחוש שמא נשתמש בו נכרי שלא כדרך תשמישו ואין לנו אלא מה שדרכו - עיין רש"י פ' מטות שפירש תעבירו במים מטבילו ודיו כו' והק' הרמב"ן הא אף הכלים שתשמישן בצונן צריכים הכשר מן האיסור שבהן מלבד הטבילה ואיך לא הזכיר הכשרן כאשר עשה בבאים באש וכשלמדו חכמים טבילה זו לא הזכירו המקרא הזה אלא דרשו אך במי נדה יתחטא מים שנדה טובלת בהם לכך פי' הוא תעבירו במים לכבסם ולשפשף אותם במים יפה עד שתסיר חלודה שנדבק בהם מן האיסור שנשתמש בהם עיי"ש - ולכאור' יש ראי' לשי' רש"י דאי העבירו במים היינו שפשף כפי' רמב"ן הכי הו"ל לכתוב אשר יבא באש תעבירו באש ואשר לא יבא באש תעבירו במים דהיינו הכשירן מן האיסור שבהן והדר לכתוב וטהר אך במי נדה יתחטא ודהיינו טבילה אבל לפרש"י ניחא דתעבירו היינו טבילה וטבילתן הוא הכשרן ואי הוי כתיב וטהר לבסוף ה"א דצריך להטביל מלבד העברתו במים ולא קשה קושי' הרמב"ן אמאי לא יזכיר הכשרן כאשר עשה בבאים באש ולקמן יבואר יותר

- ועל קושיא הב' דבגמרא דרשו טבילה מאך במי נדה יתחטא, י"ל דודאי מתעבירו במים ליכא למידרש טבילה דה"א דהוא רק שפשוף ולהכשיר מאיסור כפי' רמב"ן, אך לבתר דידעי' דכל הכלים צריכין טבילה מאך במי נדה, ממילא אמרינן דהא תעבירו במים הוא ג"כ טבילה ובזה סגי גם להכשיר דהא להעביר מה שנדבק על פני הכלי זהו ידענו מאך את הזהב וכפרש"י ע"ש ולשטיפה דבתר הכי לזה סגי הטבילה וח"ש - ועיין ר"ן סוף ע"ז שכ' וז"ל ועוד דקדק הראב"ד ז"ל מדקתני מדיחן ומטבילן שצריך לשפשף היטב במים בידו בשעת הדחה ולא שיעביר עליו המים בנחת דא"כ למה הוצרכו הדחה וטבילה תסגי לי' בטבילה לחוד. וגם נראה שצריך לשוטפו במים אחר השפשוף וכו' ע"ש וק"ל

- הסכין שפה והיא טהורה לכאורה קשה לשיטת הסוברים דשיפה מהני אף לחמין אמאי לא תני נמי נעיצה יו"ד פ' בקרקע כי היכי דתני