משנה שכיר חלק א רכ

כמו נחש והיא מימרא דשמואל בע"ז ל"א ע"ב כל השרצים יש להם ארס של נחש ממית של שרצים אינו ממית - ומאד בעיני יפלא על מאוה"ג בעל חת"ס ז"ל שכתב מסברא דנפשי' דעכבר אין לו דרוסה וחולדה דקתני לא מיירי בחולדה שהוא שרץ אלא חולדה שהיא חי' הלא הוא מימרא דשמואל דארס של שרצים אינו ממית, ובאמת תמי' לי גם על הפוסקים והש"ע שלא הביאו כלל זה להלכה דשרצים אין להם דרוסה ואפשר משום דהוא משנה שאינה צריכה מפני שאפילו נחש אינו שורף בדרסה מכש"כ שאר שרצים - ויש לי גם בזה עיון הנה למה באמת אינה נטרפת ע"י נחש כיון שהוא ממית וכל שאין חי' טריפה וצ"ל דשמואל לאו דווקא קאמר שהיא ממית בכל אופן אלא דאי לא בדרי לה סמא וכן היא כוונת הירושלמי שהבאתי לעיל אף גם דמשמעות הלשון לא משמע כן וממתני' דפ' אלו טריפות דקתני או שהכישה נחש מותרת משום טריפה ליכא הוכחה דהתם א"ל דווקא הכישה והיא כמו בנשכה בשינים גבי חי' - אמנם אם הנחש זירקת ארסה בכעס אפשר דממית כשמואל - אבל כיון דלא אישתמיט בשים דוכתא למימר דנטרפת ע"י נחש מבואר דאינ' יכולה לדרוס כיון דאין לה יד אלא ארסה הוי כמו סם המות ואי בדרי לה סמי חי' אבל מ"מ על מרן בעל הח"ס ז"ל קשיא טובא שנעלה ממנו לפי שעה גמרא ערוכה - וכן ראיתי בהגהות אבא מארי ז"ל שכ' דעכבר אינו דורס מגמרא הנ"ל

- מה שרצית להעלות ארוכה מהשומר שלא נעל כראוי לא העלית כלום דהתם לא מחייבא לי' משום דהוא וודאי דמעצמה נפתחה דוודאי אפשר לומר ג"כ דגנבים שדדו אלא אעפי"כ חייב משום דלא שמר כדרך השומרים והיא תחילתו בפשיעה וסופו באונס ג"כ חייב אבל לא ידענא למה הוצרכת להביא ראי' מגמ' זו לעשות ספק וכי בלא זה אי אפשר לך לעשות ספיקא ספק מעצמה נפתחה או האווזות בעצמם פתחו' קודם שבא הדורס ספק פתחי' הדורס, אמנם לדעתי אין זה ספק כי כאן נמצא וכאן הי' ואם הם בורחים אינם בורחים לקראת הדורס כי אימתו מוטלת עליהם ואין רצוני להאריך בזה

- ומה שפלפלת עם הרב אב"ד דעירך נ"י בענין חולין מקדשים לא גמירי וכן איסורא ממונ' ולהיפך עיין בספר מלא הרועים חלק ב' אות ח' ותמצא דבריו ודבריך ועוד הוספה קצת ובעניני ממונא מאיסור' תמצא שם באות מ"ם וכן בס' יד מלאכי ושארי מחברים שהאריכו בכללי הש"ס בענינים כאלו - מה שבקשת ממני לכתוב לק"ק רעטע אין בזה תועלת אם אני אבא כנבהל להשיב קודם ששאלוני אותי כ"א אתה תאמר להם שהם יכתבו אלי וישאלו ממני עליך מה טיבו של איש הזה ואז אשיב להם לטובתך ולהנאתך ועל דרך זה אקוה שדברי יעשו רושם בעזהי"ת ה' ירום קרנך בכבוד ותמצא מקום לישב עה"ת והע"ב כאות נפשך היפה ונפש אוה"נ חפץ בהצלחתך מצפה לישועת ה' מהרה

פה צעהלים תפ"א לס' בא תר"ן לפ"ק

דוד ה"ק

בשולי המכתב את זה מצאתי בהגהת אבא מארי ז"ל: בפ' אלו טריפות סי' מ' האריך הרא"ש ז"ל וסובר דאין דרוסה אלא לארי וזאב ואעפ"י שהדוב שכול אינו דורס ולקמן בפ' בהמה המקשה סי' ו' כתב ולא נהירא דלא על חנם נקט דובא וכו' א"כ מבואר דסובר דדוב יש לו דורס ודו"ק ומצוה ליישב

- ואגב אודיעך פרפרת אחת שאמרתי בתוס' נ"ג ע"ב ד"ה אתי בהוא וכו' דתירץ תוספות דלמאי דמסיק משום דלפרסומי מילתא עביד הכי ניחא עיין במהר"מ ופירושו נראה דחיק מאד ולי נראה דהכי פירושו כיון דהצריך שמואל לעשות דבר מה לפרסומי מילתא א"כ עדיין לא חששו ולא היו נזהרין כולם בספק דרוסה כרב וכיון דקיל אתי לזלזולי ולהכי חייש שמואל דווקא הכא דאתי בהוא לידי תקלה אמנם גבי' ביעי ספק טריפה דאיסורי לכ"ע לא חייש דאתי לזלזולי והוא נכון - ויש בזה להאריך אף לדינא ואין כאן מקומו ודו"ק

- אמר המחבר חתן הגאון המדבר הגהות אבא מארי ז"ל שהביא אדומו"ח הוא מאביו הגאון הגדול שהי' מפורסי' לגאון מופלא בקי בשני תלמודים ובד' חלקי ש"ע והניח אחריו הגהות על כל הש"ס ועל ד' חלקי ש"ע מסימן לסימן והם פנינים יקרים והי' נקרא בפי העולם ר' ישראל קערט יען שהי' אב"ד בק"ק קערט סמוך לנייטרא והי' תלמוד מובהק להגאון הקדוש ר' יחזקאל בנעט אבדק"ק נייטרא ורבו האציל לו מגליל שלו רבנות הנ"ל ואח"כ הי' ראבד"ק ווערבוי ושם חלקת מקומו ספון אצל השערי תורה זכותם יגן עלינו ועכ"י

- סימן ק

שוכ"ט לכבוד ידינ"פ הרב הגדול בתורתו וביראתו הטהורה איש חי רב פעלים עומד לנס עדתו באמת ובתמים כ"ש מו"ה מרדכי פ"מ נ"י אב"ד ק"ק שימאני יע"א

גי"ה הגיעני וקראתי ושניתי דבריו הנחמדי' מיוסדי' על אדני פז ראוים למי שאמרם כלם בחכמה ובדעת דעת התורה ודעת נוטה ודעת זקנים נוחא הימנו - והנה דבריו באו אלי עש"ק סמוך להכנסת כלה האי שבתא קדישא והיום באתי על העיון וראיתי שכבוד מר ידי"נ דוחק השעה ע"כ לעשות רצונו הטהור הנני אץ ונמהר להשיב כפי יד ה' הטובה עלי ולא אאריך בפלפולא דאורייתא כ"א מה שנוגע להלכ' ולמעשה, ובזה אין דעתי העני' מסכמת להתיר חדא דלהרבה פוסקים בשל אבותיו גרסי' ועוד דהרי בעלה ובניו עדיין בחיותם ולא מקרי כאן בשל משפחה כי מי יודע מה יולד יום ורגליהו דאיניש אינון ערבין וכו' ומי יודע להיכן יובילין יתי' ומי מעיד ומבטיח שהבעל וזרעו יקברו שמה בהפאמיליען פלאטץ ועל העתיד ליכא למימר בשל משפחתו ובפרט שאין זו משפחתה ממש כ"א משפחת בעלה וצד שרצה פרו"מ נ"י למצוא היתר מפני שכבר כלה בשרה ובעצמות לית כאן בילבול כפי הנראה לכאורה מלשון הט"ז ופי' הנו"ב אין כח היתרא זו יפה כי מלבד שהלשון הירושלמי וש"ע מוכיחין להיפך גם מהפוסקים הנ"ל אין כאן ראי' כי באמת גם