משנה שכיר חלק א ריט

ישראל ליתא בכל המון ישראל אין כאן פגם ובשווים אין כאן סעודת רשות ועולה יפה וכמ"ש הכ"מ שם בהלכ' דעות אבל גבי כתר כהונה שאני

- ומה שמדמה כ"ת להאי דפרש"י בסמוך על נשיהם שרץ ומ"ש בש"ע ובט"ז אין הדמיון עולה יפה ואין לו שייכות כלל לנ"ד כי שם ליכא טעמא משום פגם משפחה אלא דאין אמן יודעת כתר תורה או שארי טעמי' גבי ע"ה ויעיי' כהרמב"ם ב"פ כ"ג ה' מה' איסורי ביאה - עד הנה דברתי לפי שיטתו דמר אמנם באמת מעיקרא דדינא ליתא דהא אמר בברכות מ"ג ע"ב איזהו ע"ה וכו' ואר"ה הלכה כאחרים אפילו קרא ושנה ולא שימש ת"ח ה"ז ע"ה וכתב רש"י ז"ל איזהו ע"ה שדברו חכמים בכל מקום ואפילו לפי דברי התוס' עכ"פ אין מזמנין עליו רק משום איבה אין אנו מחזיקים עצמינו לת"ח בענין זה והיכא דליכ' איבה ודאי ע"ה מקרי' ומכש"כ שאין מתחתנין עמו ויעי' בתוס' גיטין ס"א ד"ה איזהו

- אך מה שכ' כ"ת נ"י לה"ר מרש"י ביבמות פ"ד דדוקא במוצא אבל באינו מוצא אין לדקדק בזה - הנה מדברי רש"י ז"ל אין ראי' די"ל באין מוצא בת כהן ישא בת ת"ח או בת טובים אבל בת ע"ה לא ישא בשום אופן ומוטב שישאר בעצמותו וכן א"ל להיפך דלא תנשא לע"ה בשום אופן דהוי ככפתה לפני ארי - ויש לחלק - אמנם הדעת נוטה כדבריו באינו מוצא בודאי ניחא לאהרן שלא תשיירו בנותיו עגונות ועגומות והיכא דלא אפשר לא אפשר ובפרט עם מי שהוא מדקדק במצות ואוהב תורה ואם מוכר אדם כל מה שיש לו ואפ"ה אינו מוצא מה יעשה ולפעד"נ יותר יש להקל בת ת"ח לע"ה מת"ח לבת ע"ה והמשכיל יבין זאת מדברי חכז"ל ומסתברא דגם לענין כהונה איכא למימר הכי

- וע"ד תמיהתו בדברי רש"י ז"ל ביבמות הנ"ל אין כאן שום תמוה דכש"כ וכש"כ הוא שכהן לא ושא בת ישראל דיותר פגם משפחה הוא אם הוא כהן ונושא בת ישראל מבת כהן שנשאת לישראל ולא זו בלבד שייך גבי' דהוי סעודת רשות ואין עולה יפה אלא דגם חשש פגם כהונה אית כאן דדלמא אינה כשרה לכהונה וצריך ראי' ליוחסין ויעיין באה"ע סי' ב' סק"ג אף דאין לן לא כהן ולא מזבח אמנם בודאי כ"ז שמוצא ראוי להדר אחר יחוסי כהונה ויש לי להביא ראי' מגמרא דפסחים מ"ט דתירץ ל"ק הא בת"ח הא בע"ה ולמה לא תירצו הא דאמר ר"י הרוצה שיתעשר לידבק בזרעא דאהרן איירי בבת ת"ח לכהן וכמו שאמרן על בת כהן שכהונה מסייעת' כן א"ל על בת ת"ח תורה מעשרתו ומסייעתו אל"ו דאינו דדוקא ב"כ לת"ח יש כאן כהונה שהיא ממשפחת כהונה וכשרה לכהונ' ותורה משום שהוא יש לו כתר תורה ומשמאלה עושר וכבוד ושבח הוא לאהרן אבל בת ת"ח אין לה כתר תורה אלא שהוא יודעת ויש לה לב להבין כתר תורה ובני' יהיו ת"ח אמנם אינה שווית לכהן והוא יורד מגדולתו ע"כ כ"ז שמוצא ב"כ לא ישא ישראלית דלא ליפגום משפחתו והיא ראי' נכונה ודברי רש"י מבוארים ומדוקדקים היטב ודו"ק

- ומה שחשב פרו"מ נ"י שגם מהגמ' יבמות הנ"ל משמע כן מדקאמרו מדהוא כהן היא כהנת שגגה יצאה מלפניו וה"ק מדהוא כהן פי' כיון דהא דקתני במתני' אח כשר פירושו לכהונה היא כהנת סי' גם מה דקתני חלל שנשא כשירה איירי שהיא כשרה לכהונה אבל לא כמו שסבר כ"ת דאיירי הגמ' מדהיא כהן גם אשתו כהנת, וס' תשובת המצרף אינו בידי ואין בידי להשיב ועל קושי' התוס' יש לתרץ באופן הנאות אך אין כאן מקומו ה' הטוב ירים קרנו בכבוד ויברכהו בברכה משולשת והוא כהן אל עליון יסייע כהנא ברב הונא וחנא כאות נפשו הטהורה אוה"נ הדש"ת מצפה לישועת ה' מהרה

" דוד ה"ק

פה ק"ק צעהלים תב"א לס' וישלח תר"ן לפ"ק

ואל ישיבני משום דלשון הרוצה שיתעשר משמע דקאי עליו, ע"ז גופא קשי' למה לא השמיעני עצה זו הרוצה שתתעשר ידבק וכו' - הנ"ל. אמר המחבר חתן הגאון המדבר ז"ל עיין בענין זה במהר"מ שי"ק אבה"ע סי' וא"ו)

סימן צ"ט

שלום לך אהובי הרבני המופלג בתורה וביראה טהורה כמו"ה דוד יודא גראס נ"י ע"ע

מכתבך הראשון גם השני קבלתי ועכשיו הכרתי מתוך דבריך שאתה יושב בתוך קהלה שיש לה רב מרא דאתא ואני תמה למה אתה שואל ממני להורות דאתרא דלאו דילי עכ"ז מפני כבודך וחביבותך אלי הנני משיב כהלכה ולמעשה תשאל את פי הראב"ד נ"י נידון שאלתך שמצאו בבקר בליל של אווזות חד רישא קטוע וחד צווארה פצוע מהו דינם של הנותרים הנה צללת במים אדירים ודלגת הרים ונהניתי מדבריך כי ראיתי שאתה הולך ומתגבר בתורת ה' ואמץ והי' לאיש חיל אבל בגוף השאלה נרלע"ד שהנשארים מותרים מפני שתולין במצוי בין להקל בין להחמיר ועיין בטו"ז ס"ק כ' דאפילו בשווין תולין להקל א"כ ראוי לתלות בכלבא שדרכו בכך והיא מעשה בכל יום כאשר ראינו גם בעינינו והוא מצוי מאד דהכלבים אף שאינם רעים לבני אדם אבל ממיתין העופות הנמצאים בבית וגם יש לתלית בעכברים רשיעי הנמצאים ביניכם כאשר כתבת. ועוד דהא החתילים שלנו בני תרבות הם וכיון דלא ראינו ההכאה ולא רדיפה ולא חזאי דקפצי כדרך הדורסים יש לתלות שהמיתם בפה ולא ע"י דריסה מפני שאנו סומכין ע"י שהם בני תרבות ועופות הדורסים כמעט אינם שכיח כלל ובהא אפילו הרשב"א ז"ל המחמיר מן המחמירים מודה דתולין להקל במצוי ובפרט שיש עוד כמה צדדים להתירא ע"כ הא נראה בעיני להתירם ואם השואל הוא בע"נ וירצה למוכרם או להחליפם בשל נכרי מה טוב ומה נעים ותע"ב

- ואם לתלות בעכברים יש לפקפק כי קצת משמע מתוס' סנהדרין י"ז שהביא ירושלמי ומה עכבר שאינו ממית וכו' דבנידון דידן דנקטע חד רישא לירא למיתלי בעכבר - אמנם נראה באמת כוונת הירושלמי היא דעכבר אינו ממית בארסו