משנה שכיר חלק א ריח

רע"א בחו"מ שם ובביאור הגר"א שם כל כי האי הוי לי' לפרש - וכן מצאתי בספר ארעא דרבנן בהגהות עפרא דארעא אות ס"ה דמסתפק בזה היכא שקנה שמעון מראובן בכסף לחוד ולא משך ועודן ברשותו ובירך עליו המוכר ברכת לולב אם יצא בזה כיון דמדאו' קנה שמעון שוב ל"ה שלו וכן נסתפק לאידך גיסא אם משך שמעון ולא פרע המעות ונטלו שמעון לצאת בו אם יוצא בו י"ח כיון דקנאו במשיכה לתקנת חכז"ל או דלמא דלא מקרי שלו לפי דינא דאו' וכתב שם וז"ל והי' נרא' כיון דהפקיעו חכמים כח הקונה במעות לבד והמוכר חייב באונסי החפץ וגם ייפו כח הלוקח בשיכה לבד א"כ הוי לי' כהפקר בי"ד דהפקר ולא אזלינן אלא בתר תקנתא דרבנן וחזר להיות דבריהם כדין תורה ולא מקרי שלו אלא מה שקראו חכמים שלו עיי"ש שהאריך בזה ופלא ג"כ עליו דלא זכר מדברי הרמ"א ומהרי"ל הנ"ל דגבי מצוה לא הפקיעו חכז"ל לקנין דכסף ועוד יותר נפלא במה שנקט לפשיטות דהולכין רק עפ"י תקנתא דחז"ל וא"כ גם בספק הראשון פשט להתיר היינו שהמוכר יכול לצאת באתרוג שלא משך שמעון אף דכבר נתן המעות וזה ודאי דאינו כן עפ"י פסקו של הרמ"א הנ"ל דבמצוה מעות קונה וא"כ ל"ה שלו וזה ברור ואמת ע"כ דבריו נפלאו במה שלא הזכיר מדברי הרמ"א הנ"ל כלל ודו"ק - ועוררני עוד ידידי הרב הנ"ל נ"י לעיין בספר נחלת בנימין להגאון מטאב ז"ל בסימן צ"ג שהאריך בענין מצות מצוה שצריך לשלם עוד קודם פסח אבל הכל הוא מטעם דקנין דרבנן לא מהני לדאו' עיי"ש באריכות נפלא ולא עמדתי על דבריו מפני אסיפת הפנאי ופלא כי לא עוררו בהערה חדשה הנ"ל דלדעתי לא מועיל כלל משיכה אצל מצוה וכמו שביארתי והוא דבר חדש ב"ה לפע"ד א"ח דשבועות דהאי שתא תרפ"ד פ"ק פישטיאן יצ"ו

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

אמר המחבר שלשה תשובות הבאים הם מכתבי אדמי"ח הגאון הצדיק מוהר"ד אבדק"ק צעהלים זצ"ל ונשארו הרבה ח"ת ושו"ת אחריו אבל הם מפוזרים ביד תלמידיו ואפריון למטי' לגיסי חביבי הרב הה"ג מו"ה משה קליין שליט"א בן הגאון דק"ק האלמין שליט"א שהי' אב"ד דק"ק רעטע וכעת רב בביהכ"נ פועל צדק בעיר ואם בישראל ק"ק גראססיוארדיין יע"א ששלח לידי תשובות הללו ונתתי להם מקום בספרי לעטר ספרי בפירותיו פרי קודש הלולים וזכותו יעמוד לי ולבני ביתי לשבת בבית נאוה קודש על התורה ועבודה בקדושה ובטהרה ברחבת הדעת דקדושה אמן כן יהיו רצון

- סימן צ"ח

שוכט"ס לכבוד הרב הצדיק גדול בתורתו וביראתו התמימה חדש מלא ישן צנא מלא ספרא איש נשגב כמו"ה דוד צבי כ"ץ נ"י לנצח כאור צח רב דק"ק זאטטעלניידארף יע"א

אחדש"ה הנה הראני מו"ח הגאון נ"י את דבריו הפונים אליו תל שהכל פונים ואמר לי להשיב מפני כבודו בזה"ל כחו עתה אינו ככחו אז ומכל דבר הצריך עיון הוא מונע את עצמו אך כללא נקט בידינו כל מקום שהלכה רופפות הלך אחר המנהג ופוק חזי מאי עמא דבר אבל מפני שאביו הצדיק המנוח ז"ל הי' נזהר מאד על זה בודאי ראוי והגון ומן הנכון לחוש לדבריו ומצוה לקיים דיבורו ולמאן דקפ"ד קפדינן בי' ע"כ דברי רבינו נ"י

- ואחרי רואי כבוד תורתו אמרתי לאו אורח ארעא לפוטרו בלא כלום ולהשיבו ריקם ואף כי רבו טרדותי עברתי בין בתרי שורותיו ואבא בקצירת אומר

- הנה מה שכתב כ"ת שי"ל בהאי דבת כהן לישראל אינו פגם רק בע"ה גמור כבימיהם כעין שפרש"י לקמן בד"ה נשיהם שרץ ליתא ואין כונת רש"י דהפגם הוא משום דהוא ע"ה גמור אלא מפני שהוא ישראל ולא כהן ולא ת"ח גנאי הוא לזרעא דאהרן מפני שירדה מגדולתה והוא מבואר בלשון רש"י שכ' בד"ה בת כהן צריכא להנשא לכהנים ולא לפגום משפחתה להינשא לישראל עכ"ל - ועיין ברמב"ם בפ' ה' הלכ' דעות ובכ"מ שם תדע דהא לכהן ע"ה מותרת לינשא ועולה יפה אעפ"י שהנהו ע"ה גמור בימיהם והוא מבואר מלשון רש"י בסמוך ד"ה ת"ח שבח הוא לו אבל ע"ה ואינו כהן גנאי הוא לו לאהרן ונענשין, וכן משמע משינוי לשון דאר"י בת כהן לישראל ולא אמר בת כהן לע"ה כמו שאמר בת ת"ח לע"ה אלא דאתי לאשמעינן בזה דווקא לישראל ע"ה אין זיווגו עולה יפה אבל לכהן ע"ה ראוי להנשא וא"כ מוכח דהפגם הוא מפני שהוא ישראל והיא צריכא להנשא לכהנים ולא לפגום משפחתה ואם הפגם הוא מחמת שהוא ע"ה מה לי כהן ע"ה או ישראל ע"ה ובוודאי גם בת כהן מחויבת להדר אחרי ת"ח כהן או ת"ח ישראל למען יהיו בניו ת"ח כמ"ש הכ"מ אבל אם תנשה לכהן ע"ה עכ"פ אינה נענשה ועולה יפה - ועוד יש הביא ראי' מר"י ור"כ אי ס"ד דרבי יוחנן בע"ה גמור קאמר הגם שהם בענותונותם סברי שאינם ת"ח ואין כתרם כתר תורה ראוי להדבק בכתר כהונה אמנם זאת ידעו שאינם ע"ה גמורים והם מדקדקים במצות ואוהבי תורה אלא ודאי דמה שאמרו ב"כ לת"ח דוקא ת"ח שבח לאהרן דלהני ניחא לי' בחתני' - וגם זה משמעות משינוי לשון דר"י דאמר בת כהן לישראל ולא קאמר בת כהן לע"ה אלא אשמעי' דלאו דוקא ע"ה אלא אפילו ישראל ולא ע"ה אם אינו ת"ח אינו ראוי להנשא לו

- ולפי האמור ממילא אזיל לה טעמא דמר שרצה לומר אם אינו ע"ה גמור הנם ככל המון